62

הירושלמי, נקבעת ההלכה'* כתלמוד הבבלי5.

וכשם שלגבי ההעלם וההסתר שבתלמוד הבבלי מובן בפשטות, שלימוד הקושיות הוא חלק מבירור ההלכה שבא בעקבותיו, כך גם לגבי "וירד אברם מצרימה": כיון שירידה זו היא הכנה הכרחית ל"ויעל" באופן של "כבד מאד במקנה..." - הרי היא עצמה חלק מהעליה.

וכשם שלגבי "וירד אברם מצרימה" וגלות מצרים שלאחר מכן, הרי כיון שמטרתם ותכליתם היא היציאה והעליה ממצרים - לכן הם חלק מהעליה,

כך גם לגבי הגלות הנוכחית (אשר גלות מצרים היא שורש לכל הגלויות*):

כיון שתכלית הגלות היא כדברי חז"ל>: "לא הגלה הקדוש-ברוך-הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים", כדי לברר את הניצוצות הנמצאים בגלות - שעל ידי כך יתעלו ישראל לדרגה נעלית יותר מאשר היו בזמן הבית, כנאמר%* "גדול

לך לך א

יהיה כבוד הבית הזה האחרון יותר מן הראשון" - מובן, שהירידה העכשוית והאחרונה עצמה היא התחלה וחלק מהתעלות עתידה זו.

3 הנהגת העולם על ידי הקדוש-ברוך-הוא היא לטובה

ההוראה הנלמדת מכך בעבודתנו הרוחנית היא:

כשמתבוננים במצב בעולם שבו אנו שרויים, כאשר החושך מתגבר מיום ליום, כמאמר חז"ל* "בכל יום ויום מרובה... משל חברו" - עלולים ח"ו להתייאש ולחשוב: מנין יהא כוח להתגבר על החשכה ולהאיר את העולם באור התורה והמצוות?

- התשובה לכך היא, שכל הירידות, ההעלמות וההסתרים הם חיצוניים בלבד. אך בפנימיות, להיפך: כיון שהעולם אינו מתנהל מעצמו ח"ו אלא הקדוש-ברוך-הוא מנהיגו, = ובודאי, שכוונתו של הקדוש-ברוך-הוא בכל פעולותיו בעולם - גם בדברים שנראים כחושך וכירידה - היא למרק ולרומם את העולם, ולאמיתו של דבר, הירידה עצמה היא הכנה וחלק מהעליה. כלומר, מיום ליום העולם מתעלה ומתעדן, עד שיגיע לשיא שלמותו, בהיותו דירה לה' יתברך.