8

עצם מהותו: בדבר עצמו אינה מתבטאת שייכותו לרשותו של אדם זה או אחר, ורק הבעלות עליו"'3 משתנה.

אך כיבושה של ארץ ישראל שונה מכך, כי מאז שכבשו ישראל את "ארצות שבעה גויים" חל שינוי בעצם מהותה של הארץ: לפני כן היא היתה ארץ ככל הארצות?*, שהיתה יכולה להשתייך לכל עם, ומאז כיבושה על ידי ישראל התשנתה הארץ עצמה, והיא מעתה ארץ ישראל בכל מהותה ולתמיד, כך שאין היא יכולה שוב להשתייך לעם אחר**. בשום אופן ולעולם אין אפשרות לקחתה מישראל. ולכן, אף בזמן הגלות, כאשר "גליו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו"", היא נקראת בכל זאת "ארצנן"" ו"אדמתנו". ויותר מכך: "לא ישבו בארצך" - אסור לגוי להתיישב בארץ ישראל'*.

בראשית א

כאשר בן החמש למקרא לומד בחומש על הקשר של ישראל ל"ארצות שבעה גויים": "ודור* רביעי ישובו הנה... לזרעך נתתי את הארץ הזאת", הוא כבר יודע לפני כן*3 שנתינה זו היא "לזרעך עד עולם".

זוהי הסיבה לטענתם של אומות העולם "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים": גם הם יודעים, שכאשר כבשו ישראל אז את "ארצות שבעה גויים", הפכו ארצות אלו להיות ארץ ישראל לתמיד, כך שהארץ אינה יכולה להשתייך שוב להם, לאומות העולם*. ומשום כך הם טוענים "לסטים אתם": כיון שלפני שכבשוה ישראל, היא היתה ארץ ככל הארצות?:, היכולה להשתייך לכל עם, ומשום כך לא היתה לישראל

כתב "כל הדברים האלו .. בזמן שגלר ישראל כו' או שיד עכו"ם תקיפה כו' אבל כו'").

5 לך (טו, טזדיח) ובפרש"י (טו, יש).

*35) לך יג, טו.

6 ועפ"ז יומתק ל' רש"י "שאם יאמרו אומות העולם" - כל האומות (דלכאורה, מאי איכפת להו לשאר האומות מה שכבשו ישראל ארצות שבעה גוים*?) = כי

[נוסף למה שי"ל, שגם בדרך הפשט, האיסור ד"לא ישבו בארצך" הוא בנוגע לכל האומות, שהרי גם בהם שייך הטעם שבכתוב "פן יחטיאו אותך לי" (וראה תוד"ה דאמר (ע"ז כ, א), ש"אין שום טעם לחלק בין שאר עובדי כוכבים לז' עממים") - אפילו את"ל שהאיסור ד"לא ישבו בארצך" קאי רק על "יושבי הארץ" שבפסוק הסמוך]

פשוט שמהעת שכבשו ארץ שבעת גויים, נעשית הארץ לארץ-ישראל, ואין לשום אומה זכות בה (אפילו אם אינם אסורים לשבת בארצנו).