6

שמכך מובן שהמלים "הוא בראה" מתקשרות גם ל"ונתנה...", ובמיוחד כאשר נאמר "ונתנה", בוא"ו החיבור?

ג) משמעות המלים "ונתנה לאשר ישר בעיניו" זהה, לכאורה, למלים שבהמשך "ברצונו נתנה להם, וברצונו... נתנה לנו". בתחילה אומר זאת רש"י באופן כללי, שהקדוש-ברוךהוא נתן את ארץ ישראל למי שחפץ לתתה לו, ולאחר מכן הוא מפרט, שכשרצה נתנה תחילה "להם", ולאחר מכן נתנה ברצונו "לנו". ואין מובן5: מדוע צריך רש"י לומר זאת פעמיים?

ד) כדי להשיב על הטענה "לסטים אתם" צריך, לכאורה, לדעת רק כיצד נוצרה בעלותם של ישראל על "ארצות שבעה גויים", שואת לא מפני שהם כבשוה בעצמם, אלא מפני שהקדוער ברוךהוא (אשר "כל הארץ של הקדוש-ברוך-הוא היא"), נתנה להם. אך מדוע מציין רש"י בפירושו את הפרט "ברצונו נתנה להם"?

ניתן להסביר, שבכך מתכוון רש"י לשלול טענה שעלולה להישמע על ידי אומות העולם: כיצד אפשר בכל זאת לקחת מהם ארץ שהיתה שייכת להם? ולכן מדגיש רש"י, שכיון ששיכותה של ארץ ישראל לאומות העולם היא רק מפני שהקדוש-ברוך-הוא "ברצונו

נתנה להם", הרי "זכותו" ליטלה מהם ולתתה לישראל.

אך קשה להסביר זאת כך, כי אם כך, הרי אדרבה: אילו לא היה רש"י כותב ש"ברצונו נתנה להם", אלא שהם, כביכול, נטלוה בעצמם, הרי לאחר שהובהר ש"כל הארץ של הקדוש-ברוך-הוא היא", ובכל זאת נטלו אומות העולם בעצמם את ארץ ישראל, שלא לפי רצונו של הקדושברוך-הוא, הרי אז לא היתה להם שום בעלות על ארץ ישראל, והיה מובן יותר מדוע אפשר לקחתה מהם.

ה) בביטוי "ברצונו" מתכוון רש"י לומר, ששייכותה של ארץ ישראל בתחילה לשבעה הגויים, ולאחר מכן לישראל, אינה רק תוצאה של השגחה פרטית מאת ה' יתברך ככל המאורעות בעולם, אלא שהיה לכך רצון מיוחד*. יש להבין: לגבי "ונתנה לנו" מובנת ההדגשה ש"וברצונו", כפי שאנו מוצאים פעמים רבות, החל מברית בין הבתרים, שהקדוש-ברוך-הוא רצה שארץ ישראל תהיה ברשותם של בני ישראל. אך קשה להבין את ההדגשה "ברצונו" לגבי "נתנה להם": היכן אנו מוצאים<, שהקדוש-ברוך-הוא רצה