1152

ד. בדבר נוסף משתוים יום הכיפורים וראש השנה:

כשם שבראש השנה בחינת התשובה וגם בחינת ה"תמליכוני" *', באים לידי ביטוי על ידי מצות ראש השנה, שמצות היום בשופר, אף שהם נעלים ביותר מהמצוה - כך הוא גם ביום הכיפורים: הגילוי של עצם הנשמה שעל ידי "עיצומו של יום" מתבטא במצוות יום הכיפורים: עינוי*", שביתת מלאכה ומקרא קודש.

אף על פי כן אומרת הגמרא!, שגם רבי, הסובר ש"עיצומו של יום" מכפר, אפילו ללא תשובה, מודה שעל עבירות יום הכיפורים עצמו, אין הוא מכפר: אם לא צם ביום כיפור וכו' על כך אין "עיצומו של יום" מכפר, משום שעיצומו של יום*' הוא אשר עושה את אי הצום לעבירה ולכן אינו שייך שהוא עצמו יכפר על כך>.

ה. דבר זה אנו מוצאים גם בעבודת כהן גדול ביום-הכיפורים: מעיקרי עבודת הכהן הגדול ביום זה, היתה כניסתו לקדש קדשים. על

יוס הכיפורים שיחות 98

כניסה זו נאמר בפסוק?' "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד", אומר על כך הירושלמי*' "אפילו אותן שכתב בהן ודמות פניהם פני אדם" - שזה נאמר אודות חיות הקודש, המלאכים נעלים" ביותר, גם הם לא יכלו להמצא בקדש הקדשים. כלומר, שהעבודה של יום הכיפורים מגלה את ההתאחדות של בני ישראל (שהרי הכהן גדול היה השליח של כלל ישראל) עם הקב"ה, "ישראל ומלכא בלחודוהי" - רק הקב"ה עם בני ישראל לבד.

יתירה מזו: כניסתו של הכהן הגדול לקדש הקדשים היתה גם בבית שני, ואז כבר היה חסר בו ארון הקודש. מכך מובן שהיתה זו כניסה למקום ודרגה כזו הנעלית מן התורה (אפילו תורה כפי שהיא עומדת באותיות החקיקה = לוחות)?. ההבדל בין תשובה שעל ידי התורה לתשובה שלמעלה מהתורה הוא: התשובה שעל ידי התורה היא בחינת גילוי לבד - אף שהתשובה הענה למעלה מהתורה, שלכן מועילה תשובה גם על פגמים של תרי"ג מצוות התורה (כולל מצות תלמוד תורה), הרי מכל מקום היא בבחינת גילוי, ואילו התשובה