ריח
בהמדרי' שלפני הצמצום הנה התורה היא בחכ' דא"ס, ונש"י מושרשין בעצמות א"ס. דהנה כתי' (משלי133 ) ואהי' אצלו שעשועים, שהם בחי' שעשועים העצמים שבתו', והיינו בחי' תענוג העצמי המתלבש בחכ'. והנה לבד זאת דכל לבוש הוא רק בההתפשטות כנ"ל, הנה עוד זאת דכל מתלבש הרי המתלבש ובמה שמתלבש הם ב' ענינים, ונשמות הן בבחי' תענוג העצמי ממש, ולא עוד אלא שהן ממשיכים בחי' תענוג העצמי בתורה, והיינו דמעלת מדרי' הנשמה היא למעלה ממעלת מדרי' התורה. וראי' מוכחת על זה הוא מענין התשובה, דהתורה אומרת יביא אשם ויתכפר לו, והקב"ה אומר יעשה תשובה ויתכפר לו134, וההפרש הוא135 דקרבן מכפר אותו העון, וע"י התשובה הרי יש גם מדרי' כזו אשר זדונות נעשו זכיות136, והיינו דאפילו מי שר"ל עבר על כל התורה כולה מועיל תשובה, דענין התשובה הוא רק באופן דחק ונכנס137, דיש דברים המעכבים את התשובה, ויש כאלו אשר ר"ל אין מספיקין בידם לעשות תשובה138, ובאמת הא בהא תליא דלפי שנמצא בו דברים המעכבים את התשובה, והוא אינו שם לבו לזה, לזאת אין מספיקין בידו לעשות תשובה, עד אשר ישים לבו לזה, ובזה גופא הרי יש בכמה אופנים שונים, ודבר זה יכול כל אדם למצוא בעצמו באופנים מאופנים שונים, דהנה אנו רואין במוחש דבענין קיום המצות הרי יש כאלו שהם מקיימין רק כפי המוכרח, היינו הן בכללות ענין המצות מקיימין רק מה שהם מבינים בדעתם שצריכים לקיימן, והן בכל מצוה בפרט הנה אופן עשיית המצוה הוא בקרירות, דבענינים הגשמים הרי אנו רואי' דכל תנועה מוליד חום, והחום מביא רגש, והי' צ"ל בקיום המצות ג"כ באופן כזה, והם הנה לא זו139 שאינם מתעוררים בקירוב והם בקרירות, אלא עוד זאת שאין בהם שום רגש של יראת שמים כלל, וכמו במצות תפילין, הנה הוא מניח תפילין, אבל אם התפילין הם כשרים כתיקונן, הן בגוף ועצם התפילין, היינו הפרשיות והבתים, והן באופן הנחתן, אם מניח אותם במקומם כדינם, ואם אין דבר החוצץ כדינו, זה אינו נוגע לו כלל, אשר באמת באם ח"ו התפילין אינם כשרים, או שאינם140 מניחם כדינם, ה"ה
הערות
- 133. ח, ל (בקיצור לשון). וראה תניא קו"א קסא, א. לקו"ת במדבר יז, ד ואילך.
- 134. ירושלמי מכות פ"ב ה"ו. ילקוט שמעוני תהלים רמז תשב.
- 135. בד"ה אז ישיר עטר"ת שבהערה :1 "דההפרש בזה הוא דקרבן הוא על השוגג שמק"נ ותשובה מועיל גם על המזיד דזדונות נעשים לו כזכיות כו'". וראה ד"ה וכל אדם לא יהי' באוהל מועד תשכ"ג (ספר המאמרים מלוקט ח"ה ע' יח. בהוצאה החדשה - ח"א ע' עז): "והחילוק שבין מענה התורה למענה הקב"ה, אף שגם מענה התורה יביא אשם ויתכפר לו הו"ע התשובה (שאז דוקא מכפר הקרבן), מבאר הצ"צ [אוה"ת יוהכ"פ ס"ע א'תקנז ואילך. וראה גם המשך תער"ב ח"ג ע' א'רנב], שמצד התורה, חכמתו של הקב"ה, ע"י התשובה נעשים הזדונות (רק) כשגגות (וע"י הקרבן מתכפר שוגג זה), ומצד הקב"ה שלמעלה מתורה, ע"י התשובה מתכפרים הזדונות, ויתירה מזו, שנהפכים לזכיות". וראה עד"ז בלקו"ש ח"ד ע' 1152 הערה 12.
- 136. יומא פו, ב. וראה תניא פ"ז.
- 137. ראה תניא פכ"ה. אגה"ת פי"א.
- 138. ראה יומא פה, ב.
- 139. כ"ה בכתי"ק ובהעתקה. ואוצ"ל: לא זו בלבד.
- 140. כ"ה שם. ואוצ"ל: שאינו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.