1130

שיחה א

א. את הציווי "והלכת בדרכיו" (הנאמר בפ' תבוא) מונה הרמב"ם! במנין התרי"ג מצוות, ומפרשו: "להדמות בו יתעלה כפי היכולת". כלומר להתנהג כפי מדותיו של הקב"ה, וכפי שמביא שם הרמב"ם את הדרשה:: "מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד".

בין השרשים שקבע הרמב"ם בענין מנין המצות, הוא אומר:, שציווי כולל, כמו "את חקותי תשמרו גו'" או "קדושים תהיו", אינו נמנה במנין המצוות, משום שאינו ציווי על פרט מסויים, אלא שכולל את כל התורה. ולכאורה, הרי גם המצוה "והלכת בדרכיו" היא ציווי כללי. אמנם פרטים הנ"ל שבמצוה: "היה חנון", "היה רחום" ו"היה חסיד" נכללים בגמילות חסדים, הנכללת במצות "ואהבת לרעך כמוך"י. אך לפי הביאור האמור בפירוש "והלכת בדרכיו" - "להדמות בו יתעלה כפי היכולת" - הרי הוא כולל כל המצוות, שכולם הן "דרכיו" של הקב"ה, שהוא ית' מקיים את כל

המצוות* - אם כן הרי הציווי "והלכת בדרכיו" אינה מצוה פרטית, אלא כולל את כל המצוות, ומכל מקום נמנה ע"י הרמב"ם במנין המצוות**?

הכרח איפוא לומר, שבציווי "והלכת בדרכיו" יש פרט מסויים שאינו קיים בשאר ציווים, = ומשום החידוש שבציווי זה, הוא נמנה במנין המצוות%. כשם שמצות "ועבדתם את ה' אלקיכם", עם היותה ציווי כולל - שכן בכל מצוה עובדים את הקב"ה - הרי בכל זאת, מצד החידוש שישנו במצוה נמנית היא במנין המצוות?.

ב. מהו החידוש בציווי "והלכת בדרכיו" שלא נאמר בשאר מצוות? - "והלכת", שקיום המצוות צריך להיות בדרך של הליכה. יכול אדם לקיים מצוות ואף על פי כן ישאר באותו מעמד ומצב כפי שהיה לפני קיום המצוה. על זה בא הציווי "והלכת", שקיום מצוות יהיה באופן כזה, שיביא

את האדם לדרגת "הולך"; שיצא ממצבו הקודם ויתעלה למדריגה נעלית יותר.

ובמה פועלים את "והלכת" - על ידי "בדרכיו": שמקיים כל מצוה משום שהיא דרכו של הקב"ה, הוא עושה כדי