153

שיחה ב

א. כתב הרמב"ם בספר המצות: "מצוה ח, היא שצונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת והוא אמרו¹ והלכת בדרכיו. וכבר נכפל זה הציווי ואמר² ללכת בכל דרכיו ובא בפירוש³ מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה הי' חנון מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה הי' רחום מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה הי' חסיד [(ו)זה לשון ספרי⁴]. וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר ואמר⁵ אחרי ה' [אלקיכם⁴] תלכו ובא בפירוש⁶ שרצה לומר ההדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות שיתואר בהם האל יתעלה כו'".

ובתשובות ר' אברהם בן הרמב"ם⁷ איתא — ששאלו אותו, "הרי [מצוה זו] היא כוללת את המצות כמו שמתבאר מן הכתובים החוזרים בענין זה ככתוב⁸ בכל הדרך אשר צוה ה' אלקיכם אתכם תלכו, וכמו כן כי⁹ תשמור את כל המצוה הזאת [לעשותה] אשר אנכי מצוך היום וכו' ללכת בדרכיו כל הימים וכמו כן ועתה¹⁰ ישראל מה ה"א שואל מעמך, וכבר אמר רבינו ז"ל [בשרשיו בריש ספר המצות] בעיקר [שורש] הרביעי שאינו ראוי למנות את הציווים הכוללים המצות".

[ויש להוסיף ביאור בזה שכל המצות כולן נקראות "דרכיו" של הקב"ה, שאין זה רק מפני שהקב"ה ציווה אותנו ללכת בהן, אלא שהן הדרכים שהוא ית' הולך בהם, כמרז"ל¹¹ עה"פ¹² מגיד דבריו ליעקב גו', שהקב"ה מקיים כביכול כל המצות, "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור" (וכדאיתא בגמ' ש"הקב"ה מניח תפילין"¹³, "הקב"ה מתפלל"¹⁴ ועוד), ולכן, הרי המצות כולן הן "דרכיו" של מקום. וכן מפורש בזהר¹⁵ עה"פ¹⁶ "כי ישרים דרכי ה'", שכל התורה היא "אורחוי דקוב"ה"].

והשיב ע"ז הר"א בן הרמב"ם, כי "עיקר גדול בדת. . שאין אנו סומכים על מה שמורה עליו פשוטו של הכתוב [בלבד, כשיטת "הקראים"] אלא על מה שמורים עליו הכתוב והקבלה ביחד. . וגם לו יורה פשט הכתוב הזה בהחלט שהכוונה בו לקיום כל המצות, אעפ"כ חייבים אנו להאמין שהוא מצוה פרטית מפני שהקבלה מפרשת בנוגע אליו מה הוא נקרא חנון וכו'. . אין זאת מצוה כוללת לפי מה שבארה הקבלה", וכמו שמבאר בהמשך התשובה ההכרח ע"ז גם