1054

6 לקוטי מאירות ("בקר") ואינן מביאות לידי ידיעת (גילוי) אלקות ("ויודע הוי'").

וזאת גם מרמז רש"י בשני הטעמים מדוע ציוה משה רבינו להמתין עד "בקר":

א) "שמא יחזרו בהם", כדי שתהיה להם שהות לעשות תשובה. ואף שאפשר לעשות תשובה "בשעתא חדא וברגעא חדא", אך משה רבינו, רמז להם, שנדרשת תשובה של "בקר", תשובה מאירה, שכן אז פועלת התשובה שה"מעשים" (מצוות) יהיו "טובים". גם כאשר תשובתו נובעת מיראת העונש, מוחלים לו על עוונותיו, אך עדיין אינה מזככת את האדם; הוא נשאר בישותו. התשובה צריכה להיות מאירה, עד - לתשובה מאהבה רבה, שרק אז "זדונות נעשים לו כזכיות", היא משפיעה על הזדונות ממש ובודאי על המצוות שהיו בגלות (כ"זדונות") בתוך הקליפות, שיתהפכו לזכיות, ויתחילו להאיר.

ב) "בקר, א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו כו'". משה רבינו רמז להם את מעלת המצוות המאירות על המצוות שהן בגלות בתוך הקליפות, אף שגם הן מצות ה', וזאת - במשל של ערב ובוקר: ערב ובוקר הם שניהם ברואי הקב"ה, ודוקא מערב ובוקר ביחד נעשה "יום אחד", ורז"ל אומרים'* שזהו יום הכיפורים, ואף על פי כן הרי הערב הוא - חושך, והבוקר - אור.

ובזה מצויה גם המענה לטענת "ומדוע תתנשאו": הן אמת ש"כל העדה כולם קדושים ובתוכם הוי'", שכל יהודי הוא קדוש ולא רק מצד נשמתו כי אם גם מצד גופו, ועל ידי קדושתו יש לו בכח (על ידי מצוותיו) להמשיך עצמותו ית' - "ובתוכם הוי'", שם העצם - אך מאחר שמצוות הרי ענינם, שיאירו, שיהיו מעשים טובים ומאירים, אם כן, הרי א) ישנו עילוי גם במעשה המצוות של משה רבינו על המצוות של כל שאר בני ישראל, והעילוי הוא עילוי של אין ערוך. ב) צריכים לקבל את כל ההשפעות ממשה רבינו, ואתפשטותיה דיליה שבכל דרא ודרא, לא רק בנוגע לעבודת המוח והלב, כי אם גם בנוגע למעשה

המצוות*, ובפרט - שיהיו מעשים טובים ומאירים.

ח. ההוראה עבורנו משתי הפרשיות, שלח וקרח, היא:

ישנם כאלו הטוענים, שמעשה

המצוות בפועל אינו חשוב כל כך, העיקר הוא - שיהיה. לב יהודי, "רחמנא. ליבא בעי"*; ישנם כאלו הטוענים, שצריכים את מעשה המצוות בלבד, אבל לימוד החסידות ועבודה שבלב אינם נחוצים כל כך, כי המעשה הוא העיקר. מלמדת אותנו כאן