1036
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי הרשעים (אפילו נושאי פסל מיכה)\', ונשאר במהותו ובמעלתו, אלא מתוך שהמן במעלתו נתעכל בהם בפנימיות, הרי פעל בהם זיכוך. וכמארז"ל?': "לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן", שעל ידי אכילת המן נעשו בני ישראל ראויים לקבלת ודרשת תתורה; השפעת המן היתה על כל הסוגים שבששים רבוא בני ישראל, שכן כל אחד מהם קיבל את התורה, ולכל אחד מהם חלק בפשט, רמז דרוש וסוד שבתורה''.
אף שגם לאחר אכילת המן נותרו הרשעים כפי שהיו, והדבר לא הביא אותם לידי תשובה מיד - שהרי לכן גם לאחר מכן היה הסדר אצל חלק מבני ישראל של טחנו דכו ובשלו>, היתה דרושה להם טרחה בהכנת המן לאכילה, וגם "וינסו אותי זה עשר פעמים"' היה בחלקו אחר אכילת המן%' - היינו שהמן עדיין לא פעל
בהעלותך
בהם את הזיכוך בשלימות, אבל ודאי שבהיותו ענין שכולו טוב פעל בהם כרסום כל שהוא, וסוף כל סוף, כשנתקיים היעוד ונשלם הזיכוך, היתה לאכילה זו חלק בדבר.
ג. לפי זה יובן גם מה שכתב בספר העתים" בשם הרס"ג, שהנמצא בשבת בדרך רחוקה ואינו יודע איזו פרשה נקראת בשבת זו, יקרא בפרשת המן, כי פרשת המן נאמרה בשבת*". ולכאורה, הרי ישנן כמה פרשיות בתורה שנאמרו בשבת, "ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה"*', - ואם כן אפשר הרי, לקרוא למשל, את עשרת הדברות. מהו איפוא הטעם שיש לקרוא דוקא פרשת המן9ו?
אלא שלפי האמור לעיל, שלא נפגמה מעלתו של המן גם כשירד למטה ביותר, מובן הקשר המיוחד בין פרשת המן לשבת שמכנה משותף להם: גם שבת ניחונה בסגולה מיוחדת זו - השבת נעלה ביותר, וגם ברדת למטה מטה, הוא נשאר במהותו ומעלתו העצמי*'.
הערות
- 1. שעבר עמהם עוד בים סוף (סנה' קג, ב. ועיין פסחים קיז, א)
- 2. מכילתא שמות טז, ד. יל"ש שם. ועייג"כ לקו"ת עקב (יד, ב) שהמן הוא בחי' משה שקיבל התורה, ולכן כתיב בי' ולא ידעון אבותיך, שהאבות היו קודם מ"ת. ובקיצורים שם (טז, ב): הי זה המזון של דור דיעה שקיבלו התורה.
- 3. ש' הגלגולים הקדמה יז ש' המצוות בתחלתו. וראה ג"כ הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"ד.
- 4. עיין זח"ב (סב, סע"ב) ות"ז (בסופו סוף ת"ג) שגם דכו גו' שייך לרשעים. ויש ליישב אשר בזה (משא"כ בפי' שטו גו') לא פליג על הש"ס (יומא עה, א). ובד"ה אר"ע (המשך תרס"ו) הביא דוקא ורק - דכו.
- 5. במדבר יד, כב.
- 6. ראה ערכין טו, א. מפרשי המשנה אבות פ"ה מ"ד.
- 7. הלכות ברכת ועונג שבת סקפ"ד.
- 17. או שבה נצטוו על השבת.
- 8. שבת פו, ב.
- 18. ראה גם לקו"ש חט"ז ע' 173 ואילך.
- 9. בשניהם - מן ושבת - היא אותה הנקודה: חיבור עליון ותחתון באופן שהעליון נשאר במעלתו והתחתון נשאר במציאותו, אלא שבשבת הוא עליית העולמות (במציאותם הם) למעלה, ובמן - המשכת העליון (במהותו) למטה. ואף שבירידת המן למטה נעשה מזון גשמי (ומגשם קצת, וכשהוצרך משה לקבל התורה לא אכל גם את המן כמו שנעשה מזון גשמי - רק כמו שהוא בדרגת לחם אבירים
מצוטט ב־4 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. משיחת* ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשכ"א לקו"ש ח"ד ע' 1036
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ג לקו"ש ח"ד ע' 1036
- תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תש"ל לקו"ש ח"ד ע' 1036
- תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשל"א לקו"ש ח"ד ע' 1036
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.