806

וכידוע הסיפור" על כ"ק אדמו"ר מהר"ש (בקשר לויכוח של הרבי נ"ע (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) עם אחיו רז"א, כשהיו עדיין ילדים קטנים, בדבר מעלתו של היהודי על אינו יהודי): הרבי מהר"ש שאל את בן ציון המשרת: "בן ציון האכלת?" ענה המשרת: "כן". שאלו הרבי מהר"ש: "אכלת טוב?" ענה: "מה פירוש היטב, שבע ברוך השם" שאלו הרבי שוב: "ולשם מה אכלת?" עונה בן ציון: "כדי לחיות". "ולשם מה אתה חי?" שאלו הרבי. ענה בן ציון: "כדי שאוכל להיות יהודי ולעשות את רצון ה', ותוך כדי כך נאנח המשרת. אחר כך אמר הרבי מהר"ש לבניו: רואים הנכם, יהודי, בטבעו, אוכל כדי לחיות, וצריך לחיות כדי שיוכל להיות יהודי ולקיים את ציוויי ה', ועוד גם נאנח, הוא חש שעדיין אין זה מתוך אמת טהורה".

וכיון שיש ליהודי בכל דבריו הגשמיים כוונה ורצון לרוחניות, נעשים הם אכן רוחניות, כמאמר הבעל שם טוב: "במקום שרצונו של אדם - שם הוא עצמו"''.

ד. זהו בנוגע לשני חלומות-יוסף בכללות. אך מהי ההוראה מהפרטים השונים בשני החלומות?

חלומו הראשון של יוסף מתחיל: "והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה", חלומות יוסף מתחילים מיד עם עבודה. לא כמו בחלומות פרעה שאין שם עבודה כלל.

והרי זהו ההבדל הכללי בין קדושה ו"קליפה": "קליפה" אינה דורשת עבודה: "אשר נאכל במצרים חנם", - במצרים, בקליפה, ניתן אוכל "חנם" ללא עבודה של מצוות?; אבל בקדושה אין "נהמא דכסופא" (לחם חינם), כל המשכה והשפעה מלמעלה באה רק על ידי עבודה. וזוהי ההוראה לאדם מישראל, שמיד בתחילת דרכו ב"סלם", צריכה להיות העבודה בעניני ארץ, "מוצב ארצה" (כבחלום הראשון של יוסף), עד שבא לעניני שמים, "וראשו מגיע השמימה" (כבחלום השני של יוסף).