509

היא גם בחינת "מזון"5. דברים אלו אמורים ביחס להתנהגות כתיקונה. ומי שחטא ופגם ועבר את הדרך אל יחשוב שנותק - ואם כן איזה קשר אפשר להיות לו עם רבי לאחר פטירתו. לא! הוא עונה גם על שאלות בעניני תיקוני פגמים ונפילת האדם שכללית הם נמנים בבחינת "מטה". כשנכנסה באדם רוח שטות הריהו בדרגת שוכב, ראש בהשוואה לרגל. ועוד: כמה תיקונים הם בעניני שמירת הברית, וכן בשמירת הלשון, הקשורים זה בזה. וזוהי "מטה", שתהא מטתו שלמה. ובפרט ח"נ שהם הבדלה כללית בינו ובין ה"א?. גם בזה עונה הוא עתה כבתחלה.

מ. עלולה להתעורר שאלה: ידוע הרי שלשם מענה ב"יחידות" יש צורך באיזו שייכות לדבר, ולפחות בדקות שבדקות, כפי שידוע הסיפור בכ"ק אדמו"ר האמצעי", ובשלמא בעבר כשהיה בגוף גשמי בעלמא דין, כיון שהוא בכל זאת מלובש בגוף הרי ישנה, לפחות, שייכות בדקות שבדקות, כמסופר על כ"ק אדמו"ר האמצעי, אבל עתה, לאחר שאין לו כל מגע, אם כך, כיצד יכול הוא לענות ביחס לדברים כאלה?

התירוץ הוא, לאחר הקדמת הדיון בקושיא: מה מקום בכלל לבקש

הוספות/יו"ד שבט שחות -

מהרבי, והלא זה ענין של "ממוצע" (מתווך)?

אחרים שואלים זאת בקשר לעניני יראתדשמים. - משולח אחד, מן השליחים העכשויים, היה נוהג שכאשר ביקשוהו למסור "פדיון" בקשר לענינים רוחניים לא היה לוקח באמרו שאפילו הקב"ה בעצמו אינו עושה זאת, כמאמר*: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

מא. אך לאמתו של דבר לא כך הוא. כשם שישראל, אורייתא וקוב"ה - כולא חד, לא רק שישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקוב"ה, אלא, אכן, "חד" ממש - כך ההתקשרות בין חסידים לרבי אינה כשני דברים המתאחדים, אלא נעשים "כולא חד" ממש. והרבי אינו "ממוצע מפסיק" כי אם "ממוצע מחבר". לכן גם בחסיד: הוא והרבי והקב"ה - אחד.

- לא ראיתי נאמר כך בפירוש בתורת החסידות, כי אם כך הוא ההרגש, ולפיכך, מי שרוצה להרגיש כך - ירגיש, ומי שאינו רוצה - איני רוצה להתווכח אתו, יהי לו אשר לו. -

משום כך אין מקום לקושיא בדבר "ממוצע", מאחר שזה עצומ"ה בעצמו כפי שהשכין עצמו בגוף.

דוגמת הנאמר בזהר* "מאן פני האדון? - דא רשב"י">, או כפי שבעת