251

כל איש ישראל העובדה ש"אלקיך", שכחו וחייו של כל איש ישראל, הוא "אנכי הוי'", ומבחינת התורה - מוכרח כל אחד מישראל, יהיה מי שיהיה, להיגאל, שכן הוא נוגע לכלל הכוונה, כאמור.

זהו: "אילו היה שם - לא היה נגאל". דוקא שם, במצרים שלפני מתן תורה, לא היה נגאל, אבל מצד התורה - ייגאל גם הוא.

ועל ידי כך שמראים לו את הנועם שבתורה, מעוררים בו התקרבות לאבינו שבשמים.

כא. לפי האמור אפשר להסביר גם את הטעם לכך שעיקר ההגדה נאמר על כוס שני, ולכך ש"מתחיל בגנות":

יציאת מצרים - אף שהיא נעלית מגאולות אחרות שכן בכל הגאולות נשארה עדיין בחינה של גלות ורק בגאולת מצרים נאמר: "וינצלו את מצרים - כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים"* - למרות זאת לא היתה זו גאולה שלמה שכן יש אחריה גלות. תכליתה של יציאת מצרים היא להגיע לגאולה העתידה, גאולה שלמה שאין אחריה גלות, שאליה אנו מתקדמים מאז יציאת מצרים"*.

חג הפסח

ומאחר שלהגיע לגאולה העתידה אפשרי דוקא. ע"י "כולנו כאחד", כאמור, מכוונת אמירת ההגדה בעיקרה, ההשתדלות העיקרית, למקום בו הקושי גדול ביותר - על כוס שני שכנגד אחד רשע. ויתרה מזו: הפתיחה היא - "מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", בדברים בהם רמוז הבן מן הסוג החמישי*, שאף אינו שואל "מה העבודה הזאת לכם", כיון שאינו יודע כלל מיהדות, ואינו מייחס עצמו לאברהם יצחק ויעקב כי אם ל"מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", לתרח ולנחור.

כתוצאה מן הטיפול בכל ארבעה הבנים וגם בבן החמישי - נזכה לגאולה העתידה, כסיומה של האמירה על הכוס השני: "ונודה לך שיר חדש", בלשון זכר, המופנה לגאולה העתידה - לה יזכו כל הסוגים, ובכללם הבן הרשע, אף שכשלעצמו לא היה זוכה אף לגאולת מצרים הפחותה בדרגתה מן הגאולה העתידה, הרי, בגלל התורה יזכה גם הוא, ואף הבן מן הסוג החמישי, הנחות יותר, לגאולה העתידה שהיא נעלית מגאולת מצרים, וע"י "כולנו כאחד" נזכה כולנו לגאולה השלמה, שאין אחריה גלות, ע"י משיח צדקנו, במהרה בימינו.

2-ל 5)