74

אך בעניננו, ולדעת הפוסקים הנ"ל, איננו מוצאים בשום מקום, שאם מישהו לא הקריב את קרבן הפסח במועדו בזדון, והסתמך על פסח שני, שפסח שני לא יועיל לו5.

הפסח - חג הפסח) מצינו כן, שאותם הרשעים שלא היו רוצים לצאת ממצרים, מתו בשלשת ימי אפלה (שמו"ר פי"ד, ג. רש"י שמות י, כב) - אף ששאר הרשעים, ואפילו עובדי ע"ז (ראה ילקוט ראובני שמות יד, כז. זח"ב קע, ב. תנחומא תשא יד) יצאו ממצרים (והרי הרצון לא לצאת ממצרים אינו בערך כלל לחטא ע"ז) - כי הרצון לא לצאת ממצרים הוא בענין זה עצמו ואין קטיגור נעשה סניגור.

9) באגה"ת שם (וכ"ה בתניא ח"א פכ"ה): "אבל אם דחק כו' מקבלין תשובתו" (וראה לקו"ש ח"ד ע' 1153 הערה 16, די"ל שהתשובה דדחק נעלית יותר מיו"כ - ראה לעיל הערה 57). אבל מעלה בפסח שני שאין בזה מלכתחלה כל הענין ד"אין מספיקין"* ואדרבא: נצטווה להקריב פסח שני. וראה לקו"ש חי"ח ע' 122 ואילך.

ולהעיר, שגם בענין גאולת הרשעים שאינם

*) וי"ל, שזהו גם מה שהלימוד אז "עס איז ניטא קיין פארפאלן כו" (= אין דבר אבוד) (היום יום ע' נג) הוא מפסח שני דוקא (ראה לקמן בפנים) - כי מעלה מיוחדת בפ"ש, שגם כשזדונו הי' בענין הקרבת הפסח עצמו (שבזה שייך הסברא ד"אין קטיגור נעשה סניגור") איץ בזה מלכתחלה כל הענין ד"אין מספיקין" ואדרבה. וראה הערה הבאה.

בהעלותך א

דבר זה הוא בהתאם לאמרתו הידוע% של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר ריי"צ, שמהותו של פסח שני היא: "עס איז ניטא קיין "פארפאלן", מען קען אלע מאל פאריכטן" (=אין דבר אבוד, אפשר תמיד לתקן).

(משיחת ש"פ בהעלותך ושלח תשכ"ו)

רוצים ליגאל (ראה הערה הקודמת) - כן הוא. וכמו שדובר כמה פעמים (וראה בארוכה לקו"ש ח"א ע' 252) בפירוש "אילו הי' שם לא הי' נגאל", שדוקא "שם", במצרים (קודם מ"ת) לא הי' נגאל, אבל בגאולה העתידה (מכיון שעכשיו הוא כבר אחרי מ"ת), יגאלו כולם, גם סוג הרשעים שלא נגאלו ממצרים, וכמש"נ (ישעי' כז, יג): ובאו האובדים בארץ אשור גו' בירושלים. וראה ד"ה והי גו' ובאו גו' (בלקו"ת וכו' ודתשרי תש"ג)**. 0) היום יום שם. ולהעיר ממ"ש שם "אפילו מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, און אפילו "לכם", אז דאס איז געווען ברצונו" - שמבאר הענין דפ"ש - כפשוטו של מקרא - כשודונו הי' בזה שהי' טמא או בדרך רחוקה (וכהלשון "אז דאס איז געווען ברצונו"). וי"ל דלא נחית במאמר זה לפרט כל הפרטים גם המובאים בתושבע"פ.

)5 2