260

ולא בוש כאשר נשמטה הלכה ממנו¹⁵ ובכך סלל את הדרך לכל גדולי ישראל, ולכל בני ישראל — שכל אחד מהם הוא "גדול" — לא להתבייש מלהודות בטעות ובעובדה שהאמת היא כפי שנאמר בתורת אמת. הנמצאים בתוך הממשלה, מבין אלה שהצהירו עד עתה שהם מייצגים תורת אמת, שבודאי יקר להם חיי כל פרט מישראל, וכל שכן חיי רבים, ייענו ודאי לתפלות ובקשות ודמעות ההורים והאחים והאחיות של הקרבנות שנפלו ויודיעו מיד על חרטתם, ויודיעו גם שעד שיתוקן דבר זה של גיור שלא כהלכה, המהוה צרה ליהודים וללאיהודים, הם יוצאים מן הממשלה. ע"י כך יתנו את האפשרות גם לשרים האחרים, האומרים בבירור ובגלוי, שהם היו מבטלים את הגזירה האיומה הזו אלא שהם ממתינים לכך שפלוני ופלוני יכריזו על כך בגלוי, ויוכיחו ע"י ויתור על משרתם, שהם מתכוונים לכך באמת. אז ודאי תתבטל הגזירה הנוראה של גיור שלא כהלכה, אשר, כמוסבר לעיל, הביאה את הגזירה של ה"מעורבות". ע"י המשך ההשתתפות בממשלה הם נותנים הסכמתם — בין אם הם מפרשים זאת כך ובין אם לא — להמשך קיום המצב כפי שהוא.

יש להצהיר בבירור ובגלוי שהכרח לדעת שיהודי הוא רק מי שהקב"ה כתב עליו בתורתו שהוא יהודי, ולא — הוא נמנה על שבעים האומות. טובתם של בני שבעים האומות היא שיישארו בני שבעים אומות העולם (אין כל מצוה להשתדל להוסיף גרים, ואף יש לדחות), ואין עושים חסד לאחד משבעים האומות כאשר רוצים לעשותו ליהודי שלא על פי התורה. יש אמנם, לחיות אתו בשלום, "מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל"¹⁶, יש לספק לו צרכיו, אך אין להביאו לידי צרה. גם לאחר הגאולה האמתית והשלמה ימשיכו העמים להתקיים ויחיו אתם בשלום ככתוב¹⁷ "ועמדו זרים" וגו', אך על ידי שקר והטעיית יהודים וגויים אי אפשר לבנות שלום ואי אפשר לבנות חיים משותפים טובים בני קיום.

ברור ומובן שקשה לוותר על כבוד שבני ישראל מעניקים. אף בגמרא מסופר¹⁸ על מי שהיה ענוותן ולא רצה לקבל משרת כבוד שהוצעה לו, אך לאחר שנאלץ לקבל את המשרה אמר שאם יתבקש לוותר עליה ישפוך מים רותחין על המבקש. אם נאמר כך על תנא — ודאי שהדברים מתאימים לדורנו זה. ברם, יש לצפות מאלה שילמדו קלוחומר מן הנערים היהודים המחרפים נפשם על הגבול כדי לא לתת לגוי להכנס לארץ ישראל. נערים אלה אינם מתחשבים בסכנת נפשות, כלשכן שיש לוותר על משרה, כאשר אדם רואה שליד השלחן שאליו הוא סמוך נפרצה פירצה כזו של החלטה אשר כל גוי שירצה ליטול חלק ונחלה בארץ ישראל — יקבל הנחלה, אם רק יביא פתק בו רשמו אותו כיהודי.