225

במה שהעיר כת"ר באגה"ת לאדה"ז פ"ג "כג' שעות לפני נ"ה" — כבר עמדו ע"ז קמאי מחסידים הראשונים ולא שמעתי ביאור בזה. ובשו"ת מהרש"ג ח"ב (לר"ש גרינפעלד. ברדיאב תרצ"ט) (סי' לד, עה) פי' בזה דבמדינת ליטא זהו זמן עה"ש או חצי שעה לפני זה. ובמחכ"ת אין דבריו מחוורין כ"כ.

ואואפ"ל: הא ד"התנה" מהני — כמש"כ באגה"ת — הוא מהירושלמי. ולפי גירסת הירושלמי באותה ברייתא (תענית פ"א ה"ד) רשב"ג (במקום ראב"ש בבבלי). והכלל לכמה פוסקים (הובאו ביד מלאכי) דהלכה כרשב"ג לגבי רבי מותר רק עד קריאת הגבר (ודלא כפסק השו"ע סתקס"ד). ולמפרש בתמיד (כו, א) שזמנו שליש הלילה לאחר חצות לילה. ולמסקנת אדה"ז בסידורו שהיום הוא מנה"ח. — הרי זה לערך (וכהל' באגה"ת כג') ג"ש לפני נה"ח.

— ומש"כ בזח"ב (קצה, ב) והובא להלכה בשו"ע או"ח סמ"ז שקרה"ג הוא בחצות לילה — ע"פ המשנה דיומא (כ, א) עכ"צ לחלק בין קרא פ"א לשנה ושילש (ראה שם כא, א). — וצע"ק מרש"י ד"ה ולינה (זבחים כ, א) האי פורתא כו', וראה ג"כ תוד"ה קורין (סוכה נא, ב). ואין הזמ"ג להאריך בכ"ז.

פרק ז'

כי כל קרבן כו' הוא לשם הוי' היא מדת הרחמים אבל לשם אלקים היא מדת הדין אין מקריבין: כמבואר בזהר על פסוק זובח לאלקים יחרם — זח"ג ה, א. — ועפ"ז יומתק לשון רז"ל (מנחות קי, א) לבעל הדין לחלוק. — ומש"כ (מנחות שם) גם שם אל, יעויין זח"ג לא, א. קלב, א.

ואף מי שלא עבר על עון כרת כו' הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה: והדוגמא לכך בנגלה הוא מההלכה (שו"ע או"ח שכ"ח י"ד) ששוחטים בשבת בהמה לחולה שיש בו סכנה ואין מאכילים אותו נבלה, אף שאכילת נבלה הוא איסור בעלמא ושחיטה היא בסקילה. משום שעל איסור סקילה יעברו פ"א, ועל אכילת נבלה עובר בכל אכילה (שו"ע רבינו שם מר"ן ומג"א). וי"א (ב"ח, ט"ז) דאפי' באיסור דרבנן ואפי' אם איסורו קל מאד הדין כן.