187
טהרה שבקידוש ידים ורגלים יש דין אחד להידים ורגלים, דכשם שבטבילה צריך לטבול כל גופו, עד"ז הוא לענין קידוש ידים ורגלים, שהידים ורגלים לענין זה הם כמציאות אחת36, ואין טהרה לחצאין, ואילו דין קדושה שבקידוש ידים ורגלים עיקרו הוא בידים, שבהן נעשות בפועל עבודת המקדש37 (והרגלים הם רק כעין עזר — צ"ל עמידה על הרצפה וכו')38.
[ויש לומר ששני הענינים נרמזים בשני הפסוקים שבפרשה39, "ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם", "ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו": הפסוק השני קאי בדין טהרה שבקידוש ידים ורגלים, ולכן נאמר "ידיהם ורגליהם" ביחד בלי הפסק, כי לענין הטהרה הם כגוף ומציאות אחת; משא"כ הפסוק הראשון קאי בענין הקדושה, שבזה נאמר "ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם"40, שאין הידים ורגלים בגדר ומציאות אחת, וקידוש רגלים בא כהוספה על הקידוש דידים]41.
ד. ויש לומר, שזהו החילוק בין ההלכה ברמב"ם (לפירוש שו"ת ושב הכהן) והדין בשו"ע אדה"ז:
להרמב"ם, רחיצת ידים כו' בזמן הזה היא מעין דין טהרה שבקידוש ידים ורגלים, וכמפורש בלשונו ב"חמשה דברים (ש)מעכבים את התפלה" — "טהרת ידים כו'", ובזה מוסיף, שלשחרית אינו די בטהרת הידים, אלא צ"ל גם רחיצת (פניו ו)רגליו, כקידוש ידים ורגלים של הכהן לפני עבודתו במקדש42.
אמנם אדה"ז ס"ל בפירוש דברי הרשב"א, שתקנה זו אינה מצד ענין ה
הערות
- 36. ראה השקו"ט בצפע"נ מהד"ת נט, א. צפע"נ עה"ת פרשתנו ל, כא. וראה מנ"ח מצוה קו.
- 37. ראה חינוך שם: משרשי המצוה. . על כן ראוי לנקות הידים שהן העושות במלאכה בכל עת יגעו הכהנים בעניני הבית (אלא שפשטות לשונו הוא מטעם נקיות, "לנקות הידים", וע"ד תחלת הענין ברמב"ן שם). ולהעיר מאברבנאל כאן, שמפרש שני הציוויים דורחצו, ל"הכה"ג בהכנסו באהל מועד ומזאת הבחינה הי' עיקר הרחיצה ברגלים כו', בניו. . ביאר ענינם באמרו או בגשתם אל המזבח. . ובבחינה הזאת היתה רחיצת הידים העסקניות בקרבנות המה עיקר הרחיצה כו'".
- 38. ראה ספרי קרח (יח, ז): מה עבודת מקדש במקדש מקדש ידיו ורגליו כו' כך אכילת קדשים בגבולים כו' אי מה להלן ידיו ורגליו כו' אמרת מקום שצריך ידיו ורגליו מקדש ידיו ורגליו מקום שאין צריך אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו (נמצינו למדין נטילת ידים מן התורה). וברבינו הלל שם "במקדש משום דקאי במקום קדש וצריך לעלות בכבש ובמזבח כו'". וראה במפרשי הספרי שם.
- 39. ל, יט. שם, כא. וראה פנים יפות כאן.
- 40. ראה צפע"נ עה"ת שם, דמבאר אמאי כתיב "ואת רגליהם" דמשמע דפסיק (ומציין למגילה (ב, ב) ועוד). וראה אוה"ח שם. ועוד. וראה שו"ת שער אפרים סי' מח (בהגהת בן המחבר). שו"ת חת"ס או"ח סקצ"ד. ציונים לתורה (להר"י ענגל) כלל לה (ד"ה וע"ע רש"י עה"ת ואילך). וראה תו"ש פרשתנו במילואים ס"ה. וש"נ.
- 41. לכאורה יש לחקור כעין זה גם בענין היסח הדעת, אם גדר היסח הדעת הוא שחסר בשמירת ידיו ורגליו, היינו שהוא מדין טהרה (ע"ד דברי רש"י זבחים כ, סע"ב ד"ה או דילמא. וראה לשון הראב"ד הנ"ל הערה 30), או "דכיון דילפינן בדף י"ט ע"ב מקרא דבבואם ובגשתם והיסח הדעת עושה כמו ביאה חדשה" (צפע"נ קונטרס השלמה לד, ד), ובמילא צריך קידוש חדש.
- 42. להעיר מלשון הלבוש או"ח ס"ד ס"א "ויתפלל בנקיות ובטהרה שאין האדם נקרא טהור עד שיביא ידיו במים כמו שמצינו בכהן העובד במקדש שהי' צריך לטהר ולקדש ידיו ורגליו כו'", ולאח"ז הביא מדברי הרשב"א. ע"ש בפרטיות.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.
- אגרות קודש ז'כז זבחים כ, א
- לקוטי שיחות 225 מאותו ספר זבחים כ, א