143

אגרת התשובה ד

א. באגרת התשובה פרק ד'¹ מבאר אדמו"ר הזקן, ש"כל הי' ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי' ב"ה. כי היו"ד שהיא בחי' נקודה לבד מרמזת לחכמתו ית'. . (והקוץ שעל היו"ד רומז לבחי' רצון העליון ב"ה. .) ואחר שבאה [הנקודה] לבחי' התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה. . נכללת ונרמזת באות ה"א. . ואח"כ כשנמשכת המשכה והשפעה זו יותר למטה. . נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה. כי. . המשכה זו היא ע"י מדת חסדו וטובו ושאר מדותיו הקדושות הנכללות בדרך כלל במספר שש [וא"ו]. . [ואח"כ] מדת מלכותו ית'. . ונכללת ונרמזת באות ה"א אחרונה של שם הוי'".

ובהערות אאמו"ר כאן² מתעכב על ג' שינויים בלשון אדה"ז כאן (בענין שייכות אותיות השם להספירות), וז"ל: "דוק בלישנא. בהקוץ שעל היו"ד נקט רומז ולא מרמז כמו בהיו"ד שנקט מרמזת. ובהיו"ד נקט מרמזת ולא רומזת. . אך בשניהם נקט שהיו"ד מרמזת והקוץ רומז על חכ' וכתר, ולא בהיפך שחכ' וכתר מרומזים בי' וקוצו. . ובבינה ז"א ומל' נקט בהיפך שהם נרמזים באותיות הו"ה דהשם, ולא שאותיות הו"ה מרמזים או רומזים להם".

ועוד שינוי בין חכמה וכתר לבינה ז"א ומלכות: גבי בינה ז"א ומלכות "נקט בהם לשון כלל, נכללת" (לא רק לשון "נרמזת"), משא"כ גבי חכמה וכתר "לא נקט בהם לשון כלל" (אלא רק לשון רמז — מרמזת, רומז).

ויש לומר, דזה שאאמו"ר לא ביאר הטעם לשינויים הנ"ל, וכ' רק "דוק בלישנא" — הוא לפי שסמך על הלומד, שיוכל לעמוד בעצמו (בעיון הראוי) על טעם השינויים, ולכן הסתפק בציון השינויים.

ב. ויש להוסיף עוד דיוק בלשון אדה"ז:

מדיוקי אאמו"ר הנ"ל יוצא, שיש ג' אופנים: הקוץ שעל היו"ד רק "רומז לבחי' רצון העליון"; (הנקודה ד)אות יו"ד "מרמזת לחכמתו ית'", והספירות בינה ז"א ומלכות "נכללות ונרמזות" באותיות הו"ה.

אבל מזה שאדה"ז מקדים "וכל הי' ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי' ב"ה" משמע, שגם בנוגע לספירת החכמה — שהיא אחת מהעשר ספירות — אפשר לומר (בכללות) שהיא "נכללת ונרמזת" ב(אות יו"ד³ ד)שם הוי' (ולא רק שהאות יו"ד מרמזת עלי').

[ורק על "בחי' רצון העליון ב"ה", שהיא למעלה מכל היו"ד ספירות⁴, לא יתכן לומר שהיא "נכללת ונרמזת" בהקוץ שעל היו"ד].