9

חל ביום הש"ק, שדוחין את התענית ליום א', אין זה אלא בשייכות לענין הצום ודיני עינוי ואבילות כו', אבל ענין ה"מועד" שבו, בגלל זה שביום זה נולד מושיען של ישראל והוא יום מסוגל לנחמה וגאולה, אינו נדחה ע"י ש"ק, ואדרבה, ענינים אלה הם בעיקר ביום הש"ק.

וע"ד משנ"ת במ"א¹⁶ בנוגע לכל הצומות, שכשחלים ביום הש"ק נדחה רק ענין הצום, אבל זה שיום צום נקרא "יום רצון לה'"¹⁷ אינו נדחה מיום הש"ק, ואדרבה, ה"ה עת רצון ביתר שאת ויתר עז, כי "חמדת ימים אותו קראת"¹⁸, ונצטוינו לענגו בעונג אכילה ושתי' כו'¹⁹, ונמצא, שכשהצום חל ביום ש"ק הרי הוא כמו "יום טוב" ויום "ששון ושמחה"²⁰.

ומזה מובן גם לעניננו, דכיון שכשחל ת"ב בש"ק מודגש באופן גלוי ענינו הפנימי, שהוא "מועד"²¹ ויום מסוגל לעניני ישועה גאולה ונחמה, הרי גם ראיית בית המקדש דלעתיד ביום זה (להיותו שבת חזון), היא ביתר שאת וביתר עז.

ב. ויש לבאר העילוי המיוחד דראיית המקדש דלעתיד כשחל שבת חזון ביום הת"ב עצמו, בהקדם הביאור בהמשך דברי הרב לוי"צ מבאַרדיטשוב, שמביא שם משל לבאר זה שמראין את המקדש דלעתיד לכאו"א מרחוק, וז"ל²²:

"משל. . מאב שיש לו בן יקר ועשה לו מלבוש יקר להתלבש בו ומצד שלא נזהר הבן באותו בגד ועשה מעשים אשר לא יעשו קרע אותו לכמה קרעים. ועשה לו פעם שני לבוש יקר וקרע אותו ג"כ²³. מה עשה האב עשה לו לבוש שלישי ולא נתן לו ללבוש אותו רק גנזו ולפרקים²⁴ ידועים הוא מראה לו הלבוש ואומר לו ראה שאם תתנהג בדרך הישר ינתן לך לבוש זה ללבוש אותו [ומצד זה מרגילו לילך בדרך הישר עד שיודע בו שנעשה אצלו כמו טבע אז יתן לו הלבוש להלביש אותו כי אז אינו ירא ממנו פן יחזור לסורו מאחר שנעשה כמו טבעית כו'] וזהו ענין שבת חזון ל' מחזה שמראין לכאו"א מישראל המקדש דלעתיד מרחוק כו' וד"ל".

והיינו שהתכלית של זה ש"מראין. . המקדש דלעתיד" היא להרגיל את בנ"י