119

הערים אשר בנו", ש"היו האמוריים קורים עריהם על שם עבודה זרה שלהם ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרים", היינו שבא ללמדנו מעלתם של בני ראובן, שביטלו שמות הערים שהיו שמות של עבודה זרה²⁶].

ולכן צ"ל בנדו"ד, ש"ויקרא אתהן חות יאיר" הי' בשביל מצב מיוחד²⁷, וזהו שפרש"י "לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזכרון", כלומר, דזה גופא בא הכתוב ללמדנו בסיפור זה, שלא היו בנים ליאיר.

אבל עדיין לכאורה צע"ק, שהרי אף שמוכרח שיש כאן ענין מיוחד, מנ"ל בפשוטו של מקרא שזה הי' "לפי שלא היו לו בנים כו'"²⁸, ולא ענין אחר, ובפרט שגם במדרשי חז"ל (לפנינו) לא נמצא מקור²⁹ לכך שלא היו בנים ליאיר.

[ולאידך, לקמן בפ' דברים⁹ מצינו ענין מיוחד אודות קריאת שם זה, "ויקרא אותם על שמו גו' חות יאיר עד היום הזה" (דלא כקריאת שם "נבח", "שלא נתקיים לה שם זה"³⁰)].

ג. ויש לומר, ששני פירושי רש"י אלה באים בהמשך זל"ז, דזה שפרש"י שקריאת העיר על שמו היתה "לפי שלא היו לו בנים" בא בהמשך לפרש"י ד"חותיהם" פירושו "כפרניהון".

כלומר: כיון שעכצ"ל שהי' כאן ענין מיוחד בקריאת שם זה, מסתבר לומר, שהחידוש המיוחד נרמז בלשון הכתוב עצמו. ולכן בחר רש"י בפירוש התרגום, ד"חותיהם" היינו "כפרניהון", כי לפירוש זה יוצא, שבכתוב עצמו נרמז הענין ד"לא היו לו בנים".

ביאור הענין:

כיון שבנחלתו של יאיר היו כמה ערים (כנ"ל סעיף א), קשה³¹, למה קרא בשמו רק את הכפרים, ולא את הערים עצמם שחשובות יותר מכפרים והם העיקר? אלא שבזה רצה יאיר לרמז ענין הזכרון של שמו תמורת זה שלא היו לו בנים: "כפרים" נקראים "בנות" של עיר, וכנ"ל שהעיר נחשבת כ"אם" וכפרי' — "בנותי'", ונמצא, שבזה שקרא את הכפרים דוקא בשמו, מודגש שרצה שיהיו במקום בנים (לענין הזכרון), כיון ש"כפרים" הם בדוגמת תולדות ("בנות") של הערים³².