ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לופוריםשיחה א163

163

איש ואיש", שהיא תוצאה מענין כללי שיסד ותקן המלך בסעודה זו.

ד. ועדיין צ"ע: כיון שעיקר החידוש בסעודה זו הי' ש"יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש" — למה נאמר זה כנתינת טעם על הא ד"השתי' כדת אין אונס", ולא כענין בפני עצמו?

ועוד: מאי קמ"ל הכתוב בזה שמקדים "והשתי'. . אין אונס" — דבר המשתמע בדרך ממילא מזה שממשיך מיד "כי כן יסד המלך. . לעשות כרצון איש ואיש"? אם "על כל רב ביתו" למלאות רצון כאו"א בכל השייך לסעודה זו, פשיטא שאין אונס בה, אין לאנוס ולהכריח לשתות!

וגם דיוק לשון הכתוב "כן יסד המלך" עדיין אינו מתיישב כל צרכו — דאף שזהו שייך לכללות הסעודה, מ"מ הי' מספיק, לכאורה, לומר "כי כן צוה המלך על כל רב ביתו ("על כל שרי הסעודה") לעשות כרצון איש ואיש".

ויש לומר, כי בזה שהענין ד"כן יסד המלך גו' לעשות כרצון איש ואיש" בא כנתינת טעם על "השתי' כדת אין אונס", מודגש יותר החידוש בסעודה זו, שהיתה "כרצון איש ואיש".

ה. ביאור הענין:

"והשתי' כדת אין אונס" פרש"י: "כדת — לפי שיש סעודות שכופין את המסובין לשתות כלי גדול ויש שאינו יכול לשתותו כי אם בקושי, אבל כאן אין אונס".

והכרחו של רש"י (בפשוטו של כתוב¹⁷) לפרש כן, מובן בפשטות — הן מצד תוכן הכתוב, דלכאורה, למה יעלה על הדעת שיאנסו לשתות עד שהוצרך להיות ציווי מיוחד (ומהמלך עצמו — "כן יסד המלך") ש"השתי'. . אין אונס"? והן מלשון הכתוב, דתיבת "כדת" מאי פירושה, והול"ל¹⁸ "והשתי' אין אונס"?

ולזה פרש"י "לפי שיש סעודות שכופין את המסובין לשתות כלי גדול" — וכיון שישנן סעודות ש"דתן" (מנהגן) מחייבת לכוף על השתי', הי' מסתבר לומר, שבמשתה של מלך, בנדו"ד, שכולה היתה "כיד המלך" (בכל פרטי'¹⁹, ובפרט בנוגע ליין, שמפורש בו²⁰ "ויין מלכות רב כיד המלך"), הרי ודאי ש"דת" זו היתה שוררת בה; ולכן קמ"ל הכתוב שכאן היתה באופן ד"אין אונס כי כן יסד המלך", שהמלך עצמו צוה שלא לאנוס, היפך הדת²¹.

אבל יש לעיין בזה, שהרי הטעם של מנהג ב"דת" כזו (לכוף לשתות בכלי גדול) הוא, להראות גדולתו של בעל המשתה, שסעודתו היא בהרחבה, ולכן שותים כוס גדול דוקא. וא"כ בנדו"ד שהמדובר במשתה של מלך, איך יכולים לוותר על "דת" זו, והרי הנהגה כזו (לשנות ה"דת" ולא לכפות לשתות בכוס גדול), הוא היפך כבוד המלכות²²?

הערות

17. ובפרט שרש"י לא כתב ע"ז "רבותינו אמרו" (וכיו"ב) — ע"ד פירושו בפסוק שלפנ"ז (א, ז) על "ויין מלכות רב" — שמזה מוכח שזהו פשוטו של כתוב ממש.
18. וראה גם ראשון לציון על מג"א שם.
19. כמסופר בפרטיות בפסוקים שלפנ"ז (א, וז).
20. שם, ז.
21. כלומר (לחדודי) שאין פירוש הכתוב שהשתי' היתה "כדת", אלא להיפך, ש"השתי' כדת — אין אונס", שלא אנסו על "השתי' כדת". וכדיוק לשון רש"י, שמעתיק בהד"ה רק תיבת "כדת" ומפרש "לפי שיש סעודות כו' בקושי" (היינו שזוהי ה"דת"), ואח"כ מסיים "אבל כאן אין אונס" (היינו שכאן אין "דת" זו אלא "אין אונס").
22. ואף ש"כן יסד המלך" — אין ציווי המלך מועיל בזה, כי קיי"ל שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (סוטה מא, ב. קידושין לב, ב. רמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"ג). ויש לומר שגם ע"פ פשוטו של מקרא כן הוא (ואף במלכי או"ה), כי זוהי מילתא בטעמא, שאין זה כבודו הפרטי, אלא כבוד המלכות (ולכן אין זה ברשותו לוותר עליו).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.