125

כנתי בתוכם" אלא רק תחילת הכתוב "ועשו לי מקדש", כי עיקר ההדגשה כאן היא על מעשה האדם, "ועשו לי מקדש".

ויש לומר דמטעם זה לא ניחא לי' להצ"צ לפרש ד"אינו זז לעולם" היינו מפני השראת השכינה במקום המקדש — כי זה מורה רק על הקיום הנצחי של החפצא דהמקדש (השראת השכינה שבו), ולא על הקיום הנצחי של חובת הגברא ד"ועשו לי מקדש".

ג. והנה במ"א²⁴ נת', דכיון שלדעת הרמב"ם "ועשו לי מקדש" הוא ציווי תמידי בכל מקום ובכל זמן, עכצ"ל שגם בזמן הזה יש חובה לעסוק בבנין המקדש, ונת' שיש לומר שזהו יסוד החיוב ללמוד תורת הבית וצורת הבית כו', דכיון שא"א לבנות הבית בפועל, נשאר עכ"פ חלק זה של העסק בבנין הבית, הלימוד בצורת הבית.

וזוהי כוונת המדרש²⁵ שהקב"ה אמר ליחזקאל "אמור להם (לישראל) ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה. . אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית", ויתירה מזו, שהקב"ה אמר "ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל (בתמי') א"ל כו'"²⁵, היינו שע"י העסק בצורת הבית אין "בנין ביתי בטל" — והיינו לפי שהלימוד בהלכות וצורת הבית ה"ז מגדר מצות בנין ביהמ"ק, שהוא ציווי תמידי, ובזמן הזה שא"א לבנות הבית כפשוטו, קיום ציווי זה הוא ע"י לימוד צורת הבית²⁶.

ועפ"ז אתי בפשטות מאמר הספרי דהציווי ועשו לי מקדש "קיים לעולם ולעולמי עולמים", כי גם בזמן הזה ישנו קיום ציווי זה ע"י העסק בהלכות וצורת הבית.

והא דהצ"צ לא הביא ענין זה, יש לומר, לפי שקאי (כנ"ל) על דברי המדרש, ששם הלשון "אינו זז לעולם לא בעוה"ז כו'", שמלשון זו מובן שלא חל שינוי ו"הזזה" באופן קיום הציווי, וגם "בעוה"ז", ואילו לביאור הנ"ל, הרי חל שינוי ו"הזזה" באופן קיום הציווי ד"ועשו לי מקדש", שאין מקיימים אותו בגשמיות (בבנין גשמי) אלא רק בענין של לימוד, ענין רוחני.

ולכן מפרש הצ"צ שהענין ד"אינו זז לעולם לא בעוה"ז" הוא מצד הענין ד"מקדש מעט. . אלו בתי כנסיות", שלפ"ז יש קיום של "ועשו לי מקדש" כפשוטו בגשמיות²⁷.

וצריך ביאור, איך אפשר לומר שע"י הענין דבתי כנסיות שהם רק "מקדש מעט", אין שום "הזזה" ושינוי באופן קיום הציווי "ועשו לי מקדש"?

ד. ויש לבאר זה ע"פ דברי הזהר²⁸ "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ועשו לי