104
ש(גם25) ג' ההעדאות (התראות) להבעלים בפני ב"ד צ"ל בג' ימים (ונפק"מ אם "אתו26 תלתא כיתי סהדי בחד יומא", ו"העידו27 על שלש נגיחות של ג' ימים");
אבל בעצם ענין ההעדאה לא פליגי שיש בו שני הענינים דלייעודי תורא ולייעודי גברא28, דגם להסברא דג' ימים הוא רק "לייעודי תורא", הרי אין לחייב הבעלים בנזק שלם עד שמעידים בפניהם (עכ"פ ביום אחד) על שלשת הנגיחות].
ועפ"ז יש לומר, שזהו שכ' רש"י ש"הרשות משנה את דין העדאתו", שאין כוונתו ב"העדאתו" לדין מועד דהשור, אלא לדין העדאת הבעלים29, דכיון שגזה"כ היא שאי אפשר לחייב הבעלים בלי העדאה בפניהם ובפני ב"ד, לכן כשמשתנית הרשות, צריכים הבעלים החדשים התראה חדשה. ואע"פ שכשקנו השור ידעו שהוא שור נגח, מ"מ, זהו דין תורה שאי אפשר לחייבו נזק שלם בלי העדאה בפניהם ובפני ב"ד. וכמו שבבעלים הראשונים, הרי גם אם ב' עדים התרו בהם שלא בפני ב"ד שהשור נגח ג' פעמים ובמילא יודעים שהשור הוא שור נגח, מ"מ, בלי העדאה בב"ד אין מחייבים אותם, אף שטבע השור לנגח — כך אם יש בעלים חדשים בטלה העדאת הבעלים הראשונים, וצ"ל התראה חדשה דבעלים החדשים, אף שהשור הוא שור נגח30.
ד. אבל עצ"ע שיטת המאירי שכתב בפירוש ש"יציאת השור מרשות לרשות משנה מזלו וטבעו"31.
ויש לומר, שס"ל להמאירי, שזהו ענין שבטבע, כי בעלים חדשים מתנהגים באופנים וסדרים חדשים, ועי"ז משתנה אופן הנהגת השור. ובפרט שבבעלים הקודמים נעשה שור נגח מפני העדר
הערות
- 25. כי לכו"ע צ"ל הנגיחות בג' ימים (ראה ראב"ד ומגיד משנה לרמב"ם שם. וראה חכמת שלמה לשו"ע או"ח סקי"ד ס"ט. ועוד).
- 26. שם כד, א.
- 27. ל' רש"י שם.
- 28. וגם לפי פירוש המאירי ב"ק שם, דלייעודי תורא ולייעודי גברא אינו רק בנוגע לג' ימים אלא בעצם גדר ההעדאה (ע"ש), הרי גם לדידי' מוכח, שגם להסברא דלייעודי תורא יש בהעדאה ענין של התראה לבעלים. ע"ש.
- 29. ראה גם קרית ספר לרמב"ם שנעתק לקמן הערה 43. — וגם את"ל דכוונת רש"י ב"העדאתו" היא לדין מועד דהשור, ה"ז רק שבטל "דין העדאתו" כי אין לחייב הבעלים (ולא שנשתנה טבע השור), כבפנים.
- 30. להעיר מנמוק"י (למשנה ב"ק לט, א) בדין רשות משנה גבי אפוטרופוס, "דיכלו יתומים למימר אי הוו מיעדי לי' באנפא דילן הוה עבידנא לי' שמירה מעולה ולא הוי נגח ולפיכך דיינינן לי' כתם עד שיעיד בפני בעלים". ויש לומר, שאין כוונתו ע"ד סברת רבה ב"ק מ, ב (לענין הועד בבית שואל) "דא"ל לאו כל כמינך דמייעדת לי' לתוראי" (וברש"י שם "לא שלך הי' ולא נזהרת בשמירתו") [ולפ"ז ה"ז רק גבי שואל (ואפוטרופוס), ולא במוכר או נותן מתנה] — שהרי בנמוק"י מבאר טעם הדיעה ד"רשות משנה", ואילו רבה ס"ל דרשות אינה משנה; אלא יש לומר שכוונתו כבפנים, דר"מ ס"ל דאין ההתראה להאפוטרופוס מועילה ליתומים, כמו שאין ההעדאה לבעלים ראשונים מועילה לבעלים חדשים. וראה ריא"ז בשלטי גבורים לקמן שם גבי נעשה מועד ברשות שואל, דאם "נגח נגיחה רביעית ברשות בעליו ה"ז משלם ח"נ שהרי לא ידע הבעל שהוא מועד בשעה שנגח נגיחה רביעית ואע"פ שהעידו עליו בפני השואל אין הבעל מתחייב עליו ע"י השואל".
- 31. ואולי יש לומר, שגם להמאירי יסוד הדין ד"רשות משנה" הוא מצד דין העדאת הבעלים, אלא כיון שדין תורה הוא שחיוב נזק שלם תלוי ב"והועד בבעליו", וכשמשתנית רשות בעלים בטל דין שור המועד — הרי דין תורה זה משנה את המציאות (ראה לעיל סוף ס"ב) ומשתנה טבע השור.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.
- לקוטי שיחות תוכן ומפתח מאותו ספר ב"ק לט, א
- לקוטי שיחות 103 מאותו ספר ב"ק לט, א
- לקוטי שיחות 102 מאותו ספר שם מ, א
- לקוטי שיחות 106 מאותו ספר ב"ק מ, ב
- לקוטי שיחות 384 מאותו ספר ושם דף מ
- שולחן ערוך (יא) ב"ק מ, א