ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לו ר"ח שבט ר"ח שבט39

39

ב. ויש לומר הביאור בזה:

ידוע מ"ש הרמב"ן¹² אודות לשון הקודש, "שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו. . הוא הלשון שהקב"ה. . מדבר בו"; ועפ"ז, כיון שענינה של תורה הוא — תורת ה', "אשר נתן לנו את תורתו"¹³, לכן, הי' צ"ל לכאורה לימוד התורה בלשון הקודש דוקא, הלשון "שהקב"ה. . מדבר בו".

ולא רק בנוגע לתורה שבכתב, שגדרה הוא — כשמה — הכתב, דיוק האותיות לא חסר ולא יתיר, כפי שניתנה מפי הגבורה (ועד שהקריאה בתושב"כ (אע"פ שאינו מבין) נחשבת לימוד התורה¹⁴), הרי ודאי שמקום לומר שקריאת תורה שבכתב היא דוקא בלשון הקודש¹⁵ (הלשון שבה ניתנה מפי הגבורה¹⁶).

אלא אפילו בנוגע לפירוש התורה וכללות תושבע"פ, הגם שלכאורה נוגע ההבנה (שלכן אם אינו מבין מה שלומד "אינו נחשב לימוד כלל"¹⁷), מ"מ, הרי הרהור לאו כדיבור דמי¹⁸, ויש כמה דינים החלים על הדיבור בד"ת¹⁹ (גם בתורה שבע"פ), כמו האיסור לדבר בד"ת כשהוא ערום (משא"כ הרהור מותר)²⁰; פסק אדה"ז²¹ שאין מברכים ברכות התורה על הרהור בד"ת אלא רק על דיבור דת"ת, ועוד.

וכיון שגם תושבע"פ היא "מעם ה'"²², תורת ה' — מקום לומר, שהשם וגדר ד"דברי תורה" חל רק על דיבורים שהם בלשון שהקב"ה מדבר בו, היינו לה"ק²³.

וזו היתה פעולת משה רבינו, שע"י שהוא פירש את התורה בשבעים לשון — חל שם "תורה" על דברי תורה הנלמדים ע"י בנ"י בשאר לשונות²⁴. דהגם שאין זה

הערות

12. תשא ל, יג. וכ"ה בכמה ספרים — ראה בארוכה אגרות קודש אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ח"ב ע' תתטז ואילך. וש"נ.
13. כנוסח ברכות התורה.
14. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב סי"ב.
15. ראה אוה"ת תבוא (כרך ו) ע' ב'שצד.
16. ראה תוד"ה כל (סוטה לג, רע"א) בשם הר"ח. רשב"א לברכות (יג, א) בשם רב האי גאון. שטמ"ק ברכות שם בשם הראב"ד. — וראה לקמן הערה 24.
17. הל' ת"ת שם סי"ג, וכ"כ בשו"ע שלו או"ח ס"נ ס"ב — ממג"א שם סק"ב.
18. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סי' סב. הל' ת"ת שם סי"ב. ועוד. וראה בפרטיות אנציקלופדי' תלמודית ערך הרהור כדיבור. וש"נ.
19. ראה נ"כ טושו"ע שם ושם סי' פה. ובפרטיות — אנציקלופדי' תלמודית שם ס"ג, ס"ו, ס"ז. וש"נ.
20. שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס עה.
21. שו"ע או"ח סמ"ז ס"ב. וראה גם הל' ת"ת שם סי"ב, ש"אינו יוצא בלימוד זה [בהרהור לחוד] י"ח מצות ולמדתם אותם".
22. ל' הרמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ח (וראה כס"מ שם שקאי גם על הכופר בפירושה. וכן מפורש בפיהמ"ש הקדמה לפ' חלק יסוד הח' בסופו). וראה לקמן ס"ה.
23. ובשטמ"ק שבהערה 16, דלמ"ד (ברכות שם) "כל התורה כולה בלשון הקודש נאמרה" — משה הי' שונה להם בלשון הקודש, "ואין אדם יוצא ידי והגית בו אלא בלשון הקודש". וראה גם מאירי שם (אבל גם למ"ד זה לכאורה חל גדר ד"דברי תורה" גם על עניני תורה הנלמדים בכל לשון ונקרא ת"ת).
24. ועדמ"ש התוס' ברכות שם, בנוגע ל"פרשיות המחוייבין לקרות דאורייתא כמו פרשת זכור. . מקרא בכורים כו' שמצוה בתורה לקרותן", שטעם המ"ד שנאמרין בכל לשון לפי ש"בכל לשון נאמרה בסיני שכל דבור ודבור שהי' יוצא מפי הקב"ה הי' מתחלק לשבעים לשון" (שבת פח, ב. שמו"ר ספכ"ח. וראה תוס' הדר זקנים עה"ת יתרו כ, ב). והצורך גם בפירוש התורה לשבעים לשון ע"י משה רבינו — כי: (א) קול הקב"ה (שנחלק לע' לשון) הי' רק דעשה"ד, ומשה פירש כל התורה כולה לשבעים לשון. (ב) ועיקר: כיון שכל עניני תורה באים לישראל ע"י משה רבינו (כדלקמן בפנים), לכן גם ענין זה הי' צ"ל (גם) ע"י משה רבינו. ולהעיר משטמ"ק שבהערה הקודמת, שהלשון שבנ"י לומדים בה תורה תלוי באיזו לשון לימדם משה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.