146

אבל פירוש זה צ"ע, לכאורה, שהרי כתוב זה נאמר בסוף מ' שנה במדבר, כאשר כבר הגיע ממש זמן כניסת בנ"י לארץ (כמפורש לפנ"ז שהגזירה היתה למ' שנה בלבד) — ומהו החידוש ש"מיד יבואו לארץ"¹⁰?

[בשלמא בכתוב דפ' בא¹¹ "והי' כי יביאך אל הארץ גו'", דאיתא במכילתא דרשב"י שם¹¹ "אין והי' אלא מיד" — הרי כיון שזה נאמר בהיותם במצרים, מתאים לפרש שהכוונה ב"והי'" היא לבשורה ש"מיד יבואו לארץ" (כיון שהוא קודם גזירת המרגלים), וכדאיתא בספרי¹² "אילו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ שנאמר¹³ היום אתם יוצאים בחודש האביב והי' כי יביאך ה"א אל ארץ הכנעני, מיד".

אבל בפרשתנו, בדברי משה בסוף ארבעים שנה, איך שייך לומר¹⁴ שבא לחדש (להבטיחם) דבר שהוא ברור ופשוט אצלם — ש"מיד יבואו לארץ"?].

ב. לכאורה יש לתרץ, שלפי דרשת הספרי, הרי כתוב זה ("והי' כי תבוא אל הארץ גו' וירשתה וישבת בה") אינו הקדמה למצות ביכורים שנאמרה בפסוקים שלאח"ז, אלא הוא ציווי בפ"ע — על כיבוש הארץ וחילוקה¹⁵. דאף שכבר נצטוו בפ' מסעי¹⁶ "והורשתם גו' וישבתם גו' והתנחלתם גו'", מ"מ נכפל כאן הציווי עוה"פ. וזוהי כוונת הספרי "אין והי' אלא מיד", שחיוב זה של כיבוש (וחילוק) חל ומתחיל מיד בבואם אל הארץ, ואסור לדחות זה ללאח"ז¹⁷.

ועפ"ז יומתק עוד ענין בהכתובים כאן:

אם כל כוונת הכתוב כאן היא רק להגיד "שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה"¹⁸ — צ"ע, מדוע הוצרך הכתוב להקדים האריכות ע"ד ביאת וכיבוש הארץ — "והי' כי תבוא אל הארץ אשר ה"א נותן לך נחלה וירשתה" — דלכאורה הו"ל להזכיר רק ישיבת (חלוקת) הארץ (ומובן מעצמו שהיינו