ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך להלך לךשיחה ג58

58

שלמעלה מציוויי התורה, שמצד זה ישנו בכל יהודי הטבע למסור נפשו על יחוד שמו ית', גם כשאינו מחוייב בזה ע"פ תורה [וזה שייך גם לענין המילה כפשוטה, כדאיתא בספרים⁵¹ דענין המילה הוא "לצרף. . את ישראל. . וצירוף זה היינו בחינה ונסיון אם ימסור נפשו על קדושת שמו ית' וכשירגיל עצמו מנעוריו באחד מאבריו יהי' נקל בעיניו גם כי יזקין למסור כל נפשו לשמים"]⁵².

ד. והנה מכיון שגדר זה שבמילה, גדר המס"נ שלמעלה מהתורה, נלמד מזה שמילה דוחה שבת, צריך לומר, שיש לזה ביטוי גם בגוף מעשה מצות המילה ביום השבת.

ויש לומר, שדבר זה נראה בזה גופא שאיש ישראל מל קטן מישראל ביום השבת:

אף שמדובר במוהל אומן וה"ז חשש רחוק שיקלקל במילה, הרי אפשר שלא יגמור המילה כדבעי, ונמצא מחלל שבת, כדמשמע בגמ'⁵³ שזה יתכן גם באומן⁵⁴. זאת ועוד, דגם כשמל כדבעי, למה צריך הוא להכניס את עצמו בזה ולעשות פעולה דחילול שבת⁵⁴. בשלמא האב ה"ז מצוה דידי' למול את בנו⁵⁵ ביום השמיני, אבל אחר שאי"ז מצותי'⁵⁶, ומל במקום האב⁵⁷, למה לו לעשות פעולה היפך משמירה שלו דשבת⁵⁸?

אלא, לפי שגדר ענין המילה בשבת ענינה גילוי העצם דישראל שלמעלה מהתורה, ולכן ה"ז מודגש גם בפעולת המילה, שהמוהל מוכן למסור נפשו ברוחניות, לעשות מעשה דחילול שבת למול את התינוק.

ומוהל שאינו מוכן למסור נפשו ולמול בשבת, אינו יכול למול גם בחול, כי הרי ע"י המילה נעשית תחילת כניסת נפש זו הקדושה⁵⁹, והיינו התקשרות עצמית זו דישראל בקוב"ה שלמעלה מהתורה, ודבר זה אפשרי אם תכונה זו נראית במוהל הבא למול את התינוק להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה.

הערות

51. עוללות אפרים ח"ג ע' יט מאמר תסט.
52. ראה אוה"ת שבועות (ע' קיח ואילך) בכריתות ברית דאברהם. וראה שם ע' קיט: "וזהו ענין גילוי העטרה שהוא בחי' יו"ד דחכמה עילאה כו' ובכל נפש מישראל מתגלה בפנימי' חכמה שבנפשו גילוי אא"ס שבפנימי' חכמה עילאה ממש, ועי"ז יכול למסור נפשו על קדושת השם כידוע".
53. שבת קלג, ב: ואם לא הילקט ענוש כרת. מני א"ר כהנא אומן כו'.
54. ראה שו"ע יו"ד סו"ס רסו ובנ"כ שם השקו"ט כאשר לא גמר המילה ולענין ב' מוהלין.
55. ראה לשון אדה"ז בשו"ע או"ח סשל"א סי"ג.
56. ראה רש"י יבמות עא, ב ד"ה חבושין. ולהעיר משו"ע אדה"ז או"ח סתל"ב קו"א סק"ב.
57. להעיר מש"ך חו"מ סי' שפב סק"ד דלדעת הרא"ש (חולין פ' כיסוי הדם ס"ח) לא מהני שליחות במילה — ראה קצוה"ח חו"מ שם סק"ב.
58. בטור יו"ד סרס"ו מביא מר"א הלוי, ד"אם האב יודע למול אין לו למול בשבת אם יש אחר שיודע למול דהא מילה הוא פסיק רישא גבי דידי' דהוא מכוין לתקן את בנו אבל לגבי אחר לא מקרי תיקון ושרי". אבל ראה תרומת הדשן סרס"ה (הובא בב"י ובב"ח שם) דאין חילוק בזה[ednref_12_*]. וראה שאגת ארי' סנ"ט, ושם דגם לר"א הלוי גם ע"י אחר איכא חילול.
59. שו"ע אדה"ז או"ח מהד"ת סוס"ד. [edn_12_*] ולכאורה כ"ה לפי פסק השו"ע (וראה רמ"א) שם ס"ז. שו"ע אדה"ז שבהערה 55.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.