222

הערות

1. 43. ל' חז"ל (מנחות צט, ריש ע"ב. וש"נ) בנוגע לשבירת הלוחות. ואף שממשיך שם "שביטולה. . זהו יסודה" — הרי זה רק מצד התוצאה דשבירת הלוחות (כלשון רש"י שם "כיון דנתכוין לטובה"), אבל עצם הענין דשבירת הלוחות הוא "ביטולה של תורה".
2. 44. ואף שלכאורה יש בשבירת הלוחות כבוד התורה, שלא נתנה למומרים — ה"ז רק בהעדר נתינתם לישראל, אבל לא בשבירתם. וראה לעיל ס"ד ובערה 28 ובהנסמן שם.
3. 45. פי"ד. וראה הערה 48.
4. 46. ולהעיר מפרש"י בראשית (א, א) שתורה וישראל נק' "ראשית".
5. 47. כהגירסא בתדבא"ר שהובאה בהערה הבאה.
6. 48. ב"ר פ"א, ד (וראה במדב"ר פי"א, יד. שמו"ר דלקמן הערה 52). — ולהעיר שבכמה מקומות (סה"מ ה'ש"ת ע' 61. ועד"ז סה"מ תרנ"ט ע' יג. המשך תער"ב ח"ג ס"ע א'רנא. ועוד) הובא בשם תדבא"ר "ואיני יודע כו' כשהוא אומר צו את בנ"י דבר אל בנ"י אומר אני ישראל קדמו". — אבל בתדבא"ר שלפנינו הובאה הראי' מהכתוב (ירמי' ב, ג) "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה" [ויש להסביר הראי' ע"פ המבואר באוה"ת תבוא (ע' תתרלד) דזה ש"ישראל קדמו שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" — "הו"ע הביכורים שקודמים לתרומה", ענין התורה, "תורה מ', התורה דאתייהבית בארבעים יום" (אבל ראה פרש"י ירמי' שם "קדש ישראל, כתרומה")].
7. 49. ראה תו"א שמות נג, ד ואילך. לקו"ת אחרי כו, ב. ובכ"מ.
8. 50. ויש לומר, ש"אני אומר" קאי על העצם שלו, עצם הנשמה שמיוחדת עם "אני הוי'", שמצד זה הכיר והרגיש את מעלתם העצמית של ישראל שקדמו לתורה.
9. 51. ראה תדבא"ר שם: "מפני מה חביבין דברי תורה על הקב"ה יותר מכל באי עולם (ומכל מעשי ידיו שברא). . מפני שדברי תורה מכריעין את ישראל לכף זכות. . משל למלך ב"ו שיש לו בנים ועבדים הרבה בתוך ביתו ויש לו למלך עבד זקן ביניהם שהוא מלמד את בניו דרכים נאים. . ואוהב את העבד הזקן. . אלמלא עבד זקן זה שהוא מלמד את בני דרכים נאים כו' מה יהי' עליהן, כך דברי תורה כו'". והיינו שהעיקר הם ישראל — בנים, ומעלת התורה היא שעל ידה מתגלית מעלתם של ישראל, בדוגמת ה"עבד זקן" שעי"ז שמחנך את בן המלך, מתגלית מעלתו של בן המלך. וראה הערה הבאה.