ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לדחמשה עשר באבשיחה א45

45

הענינים העמוקים ביותר שבתורה (וכמבואר ברמב"ם שם גודל עמקות הדברים ההם) — שע"י לימוד זה זוכים ל"כתר התורה", כי כדי להרגיש "רוחניות וקדושת מקור מוצא התורה" (שזהו "כתר התורה" כנ"ל) הוא ע"י לימוד עניני "פרדס" וחכמת האמת, שבהם מדובר אודות גדלות הבורא וכו'³⁶.

[ועפ"ז, מ"ש הרמב"ם שעיקר הלימוד בלילה הוא ב"דברי חכמה" ("רוב חכמתו") — דהיינו עניני "פרדס" כנ"ל — מתאים עם מ"ש בכתבי האריז"ל³⁷ (והובא בפוסקים³⁸) שעיקר לימוד התורה בלילה הוא באגדה³⁹ ובחכמת האמת⁴⁰].

ה. ועפ"ז מובנת גם השייכות בין "לזכות בכתר התורה" ללימוד בלילה דוקא:

זה שזוכים ל"כתר התורה" ע"י לימוד התורה בלילה אינו (רק) מפני שבלילה אפשר להתמסר יותר ללימוד בהתיישבות הראוי', שאז מתיישב לימודו בתוכו (ע"ד מ"ש במדרש⁴¹ גבי משה), אלא גם ובעיקר⁴² לפי שבלילה ישנה סגולה מיוחדת⁴³ שלימודו יהי' באופן שמתקשר (נוסף על חכמת התורה גם) לשכינתו ית'.

הערות

36. ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"ב (מספרי עקב יא, כב. רמב"ן בספר המצות מ"ע ז[ednref_24_*]) רצונך שתכיר מי שאמר והי' העולם למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ה' גנוזין באגדות. ואולי י"ל שמטעם זה כתב אדה"ז (בפ"ד שם) "אלא בת"ת" והשמיט "דברי חכמה", כי כבר האריך בפ"ב שם, וכן בפ"א ה"ד, ע"ד גודל חיוב לימוד פרדס התורה, גם סודות התורה, שנכלל בחיוב מצות ת"ת, וא"כ פשיטא שזה נכלל בתיבות "אלא בת"ת", משא"כ ברמב"ם וטושו"ע.
37. ראה גם זח"ג לט, ב "והוה אוליף לי כל יומא ג' מילין דאורייתא ובליליא ג' מילין דחכמתא דאגדתא". ובאור צדיקים (להר"מ פאפיריש) עמוד התפלה סכ"ו ס"ו "יזהר מאד ללמוד (בלילה) כו' ונכון שילמוד דבר שמכפר עונותיו של אדם ושרוב יסודי (לכאורה טה"ד, וצ"ל "סודי") התורה גנוזים בה והיא אגדה". ועד"ז בסידור האריז"ל (להרש"ר) בכוונת הלימוד בסופו (כוונת העיון — "אגדה"). ועוד.
38. באר היטב או"ח ס"א סק"ו בסופו. משנה ברורה שם סק"ט. ועוד.
39. ובכ"מ הובא ע"ד לימוד המשנה בלילה, ובתרגום לאיכה עה"פ (ב, יט) קומי רוני בלילה: עסוקי במשנה בליליא. וראה בכמה סידורים בסדר הלימוד (ותיקון חצות) בלילה. סידור אדה"ז (קנג, ד) ובסידור תורה אור (קב, ב).
40. ולהעיר מקונטרס עץ החיים (לאדמו"ר מהורש"ב נ"ע) פכ"ה החילוק דזמני לימוד חסידות בבוקר ובלילה, דבבוקר הוא "זמן מסוגל" ללימוד דא"ח, ובנוגע ללילה — ד"הזמן הזה צריך לדא"ח". ואולי המדובר שם הו"ע אחר. ואכ"מ.
41. שמו"ר פמ"ז, ה "הי' לומד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה"[ednref_25_*]. ושם, ח "בשעה שהי' מדבר עמו הי' יודע שהוא יום ובשעה שהי' אומר לו למוד תורתך הי' יודע שהוא לילה" (וראה מפרשים שם).
42. ויש לומר שמרומז בב' הלשונות בטאו"ח סרל"ח "הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד כו'".
43. דאף שמפורש בריבוי מקומות בזהר לגבי הלימוד בחצות, ה"ז רק שאז הוא עיקר זמן עת רצון, אבל מהמבואר בכ"מ (וראה לשון אדה"ז בשו"ע (או"ח מהד"ב ס"א ס"ג)) מובן דלימוד שייך (גם) לכללות הלילה. וראה סידור הרש"ר שם "ללמוד מעט אגדה בכל לילה אחר אכילה". [edn_24_*] ושם: ילמוד החכמות המועילות לאהבה את ה' כו'. [edn_25_*] ולהעיר שממשיך שם "ולמה הי' עושה כך אלא ללמד את ישראל שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה", ומשמע שמשה עצמו לא הי' זקוק לזה.

מצוטט ב־2 עמודים

שולחן ערוך ב לקו"ש חל"ד עמ' 45
שוע"ר עם ביאור דברי שלום א דין השכמת הבוקר לקוטי שיחות חל"ד עמ' 45

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.