165

הערות

1. 30. ולפי מפרשי התו"כ (ראה קרבן אהרן. מלבי"ם) זהו פירוש דברי התו"כ: אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים על תנאי שלא ימכר ממכרת עבד — שלא יתפס בהם קנין אדון אחר.
2. 31. אלא שמ"מ נק' ע"ע "שכיר" סתם בכתוב (אמור כב, י) כי "יוצא בשש" כפרש"י שם. ומ"ש רש"י שם "ולמדך כאן שאין גופו קנוי לאדוניו" הרי מדייק ומסיים "לאכול בתרומתו", היינו דגופו אינו קנוי עד כ"כ לאכול תרומה, דרק עבד כנעני שהוא "קנין כספו הוא יאכל בו" (שם, יא ובפרש"י). אבל גם ע"ע חל בו שם עבד בגופו, ואינו רק כשכיר או פועל. וראה לקמן סעיף ה.
3. 32. גדר קנין עבד עברי ע"ד ההלכה — ראה קדושין טז, א (ירושלמי ב"מ פ"ו ה"ב), ראשונים ומפרשים לקידושין שם. ועוד. ואכ"מ.
4. 33. דאף שנכרי אינו חייב במצות (וראה רמב"ן כה, מז בסופו), הרי "בעובד כוכבים שתחת ידך הכתוב מדבר" (ל' רש"י כה, מח), וכל הדינים שבפרשה ה"ה בהשתתפות פעולה של הנכרי, ועד שנצטווינו (כה, נג ובפרש"י) "לא ירדנו בפרך לעיניך" — "ואתה רואה". וא"כ מובן שיתכן כו"כ ציוויים באופן הנהגת הנכרי עם עבדו, שעל בנ"י להשגיח שהנכרי שתחת ידך יקיימם.
5. 34. כי בפשש"מ מסתבר ד"כי לי בני ישראל עבדים" הוא לא רק טעם על הכתוב שלפנ"ז ע"ד יציאתו ביובל (ראה רמב"ן כאן) — כי על פי זה לא הי' צ"ל בכתוב בפ"ע אלא בהמשך הכתוב שלפנ"ז (וע"ד "כי עבדי הם" במוכר עצמו לישראל שנאמר בהכתוב ד"לא ימכרו ממכרת עבד") — כ"א על כל המשך הפרשה.
6. 35. כה, נג.
7. 36. כה, נ.