219

[ובביאור סברת המחלוקת י"ל, דחלות דין חצר אוהל מועד יש לבארו בשני אופנים: א) כפשוטו, שדין חצר חל ע"י המחיצה של קלעי החצר סביב המזבח (וכדמשמע מלשון הרמב"ם לענין העזרה במקדש¹⁴ "עושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אוהל מועד הוא הנקרא עזרה"), ב) הקמת המזבח לפני פתח אוהל מועד משוי לי' גדר חצר אוהל מועד וחלות גדר עזרה (וחצר), וקלעי החצר הם רק כעין תנאי וסימן (עד היכן מגיע חצר אוהל מועד), אבל לא שהם פועלים חלות חצר אוהל מועד (ודין עזרה)].

— ואף כי לפום ריהטא יש לחלק בין פלוגתת רש"י ותוס' וב' האופנים בפירוש עה"ת, פי' המקראות, כי בש"ס שם קאי לאחר שהוקם המשכן והקלעים (חצר המשכן) ונסתלקו הקלעים והשאלה היא אם יש אז פסול יוצא (לענין אכילת קדשי קדשים), ומשמע דלענין ההקרבה צריכים לקלעי חצר גם לדעת רש"י, אלא שיש לימוד מיוחד בגמ' שם¹⁵ דלאחרי שנקרב לא איפסיל הבשר ביוצא, ומותר לאכלו אף בלא קלעים מאחר שהמזבח קיים —

הרי מדברי רש"י שם מוכח שדין זה הוא לא רק לגבי אכילת ק"ק, אלא גם לגבי הקרבה, ויתירה מזו, לא רק שיכולים להקריב וכו' על המזבח כאשר פירקו הקלעים, אלא מקריבין כאשר מקימים את המשכן גם לפני העמדת הקלעים:

בפי' דברי הגמ'¹⁶ "בשני מקומות" — "קודם שיעמידו לויים את המשכן" פרש"י¹⁷ "קודם שיעמידו לויים את המשכן דנקט הכא לאו דוקא חדא דלא משכחת לה שיהא המזבח מונח קודם העמדת המשכן שהרי קודם שיחנו בני קהת נושאי המזבחות היו חונין בני גרשון ומררי נושאי המשכן ומקימין אותו. . הקימו בני גרשון את המשכן עד בואם של בני קהת"¹⁸. וממשיך ו"אי בששינו את הסדר מוקמת לה היכי שחטי קרבנות קודם שיעמידו משכן הא אמר באיזהו מקומן¹⁹ בשלמים ששחטן קודם שיעמידו לויים כו' פסולין, ואי גרסת לה מוקי לה בששינו את הסדר וההוא דאיזהו מקומן שלמים דוקא קאמר משום דכתיב בהו²⁰ ושחטו פתח אוהל מועד ולא יליף שאר קדשים מינייהו".

הרי מפורש דלרש"י הא דלא גרסינן "קודם שיעמידו לויים את המשכן" הוא מפני המציאות, כיון דבתחילה מקימים המשכן והחצר²¹ ואח"כ באים בני קהת ומכניסין הכלים, אבל לא לפי שאסור להקריב על המזבח לפני הקמת החצר²² (והמשכן),