192
הרי יש ביו"ט ג"כ קצת מנוחה ומיו"ט לחול גם כן אינו יוצא ממנוחה גמורה שהרי טרח באוכל נפש ולפיכך אין מברכין על הבשמים בשניהם.
ועד"ז י"ל להרשב"ם, דמ"ש דגם ביו"ט יש נשמה יתירה, אין כוונתו שהיא באותה הדרגא של הנשמה יתירה דשבת, אלא בדרגא פחותה יותר [וכמפורש בזהר13 שיש נשמה יתירה לא רק ביו"ט אלא אפילו בר"ח (שאין אפילו ברכת הבדלה), ועכצ"ל שיש כמה מדריגות ב"נשמה יתירה"], ולכן אין ברכת בשמים גם במוצאי יו"ט, כי דאבון נפש כזה הדורש ריח טוב בא רק מיציאת הנשמה יתירה שבאה בשבת (שהיא מדריגה גבוהה כו'), משא"כ מיציאת נשמה יתירה דיו"ט אין הנפש דואבת עד כדי להצריך בשמים.
ומכל מקום ביו"ט שחל במוצאי שבת אין מברכים על הבשמים (אף שהנשמה יתירה דשבת הלכה לה) — כי מאחר שישנה "נשמה יתירה" של יו"ט, אין הנפש דואבת כ"כ להצריך בשמים ל"הנחת הנפש" (ע"ד דברי הר"ן הנ"ל).
ג. עפ"ז יש לבאר גם פלוגתת הרשב"ם והתוס':
לדעת הרשב"ם השינוי בין נשמה יתירה דשבת לנשמה יתירה דיו"ט אינו גדול עד כדי להצריך "הנחת הנפש בבשמים"; משא"כ לדעת התוס', גם היציאה משבת ליו"ט גורמת לדאבון הנפש במדה כזו שצריכים להנחת והשבת הנפש, אלא שהשמחה והעונג דיו"ט הם במקום פעולת הבשמים.
ויובן בהקדים ביאור ענין "נשמה יתירה" ע"ד הנגלה. דבזהר14 מפורש דענין "נשמה יתירה" הוא המשכת "נשמה נוספת" מלמעלה ביום השבת (כמובן הפשוט ד"נשמה יתירה"); אמנם בנגלה דתורה מבואר ענין נשמה יתירה באופן אחר15:
רש"י בפירושו לש"ס (במס' ביצה16)
הערות
- 13. ח"א שם. תקו"ז שם. וראה שערי זהר הנ"ל.
- 14. ראה בהנסמן בהערה 5, והערה 11.
- 15. עפ"ז מתורץ בפשטות מ"ש אדה"ז בשו"ע (או"ח סתצ"א ס"א) ש"ביו"ט אין לאדם נשמה יתירה כלל" — אף שבזהר מפורש (כנ"ל סוס"א) שגם ביו"ט יש נשמה יתירה (ראה בכ"ז שער הכולל פי"ז אות כב[ednref_45_*]) — כי בשו"ע קאי אדה"ז בענין נשמה יתירה ע"פ נגלה והלכה למעשה דתורה, וע"ד הנגלה ביו"ט אין לאדם נשמה יתירה כלל (כדלקמן ס"דה בארוכה). ולהעיר דגדולה מזו מצינו — בנוגע לדינא: בהל' שבת (או"ח סרמ"ב ס"ז) פסק אדה"ז, ד"אם הגוים מייקרים השער של הדגים ומחמת זה יש כמה בני אדם שאין יכולים ליקח דגים לשבת נכון לתקן שלא יקנה שום ישראל מהם דגים איזה שבתות כו'", ובקו"א שם "אין טעם בדרך הנגלה שיתקנו דוקא דגים כו'". כלומר: למרות המפורש בקבלה[ednref_46_**] הענין דאכילת דגים בש"ק וגודלו, ולא עוד, אלא שאדה"ז מביא זאת בסידורו (סדר סעודה שלישית) השווה לכל נפש "וטוב לאכול דג בסעודה זו יותר מבשאר סעודות" — מ"מ, מכיון ש"אין טעם בדרך הנגלה שיתקנו דוקא דגים", לכן "נכון לתקן שלא יקנה שום ישראל. . דגים" (גם אלו שידם משגת) ו"איזה שבתות".
- 16. טז, א ד"ה נשמה יתירה. וראה דק"ס שם בשינוי לשון. [edn_45_*] ) שם כתב: וקרוב לומר שתיבת כלל הוא טעות המעתיק וצ"ל אין לאדם נשמה יתרה כמו בשבת (— ואשר בשו"ע אדה"ז דפוס קאפוסט חסר כל סעיף א). [edn_46_**] ) ראה עמק המלך שער תיקוני התשובה פ"ה (יז, ג). וראה שער הכולל פי"ז סקכ"ה. מאמרי אדה"ז — הקצרים ע' ט; ענינים ע' תי.
מצוטט ב־4 עמודים
- שולחן ערוך ז לקו"ש חל"א ע' 192
- שולחן ערוך א לקו"ש חל"א ע' 192
- שולחן ערוך (ד) לקו"ש חל"א ע' 192
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תצא סדר הבדלה במוצאי יום טוב לקוטי שיחות חל"א ע' 192
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.