65

ולכן הביא רש"י הראי' מהכתוב "מחר יאמרו בניכם לבנינו דבני גד ובני ראובן" דוקא (ולא דפ' ואתחנן "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות גו'", או ממש"נ ביהושע "כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם") — כי דוקא בפסוק זה מודגש ביותר שאפשריות אמירה זו היא רק מפני שנמצאים בתקופה חדשה לגמרי — "יאמרו בניכם לבנינו", דור חדש ומשני הצדדים, ורק משום כך אפשר שתהי' אמירה כזו²⁸.

וכמובן מפשטות הסיפור ביהושע שם, שכאשר חזרו בני גד ובני ראובן לעבר הירדן, לאחרי קיום הבטחתם למשה "ואנחנו²⁹ נחלץ חושים לפני בני ישראל גו' עד התנחל בני ישראל איש נחלתו", הקימו שם מזבח, והסבירו טעמם לשאר בנ"י, שזהו "עד. . בינינו וביניכם ובין דורותינו"³⁰, שאם "מחר³¹ יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם ולה' אלקי ישראל, וגבול נתן ה' בינינו וביניכם גו' את הירדן גו'", יאמרו "ראו³² את תבנית מזבח ה' אשר עשו אבותינו גו'" — וחשש זה, ש"גבול נתן ה' בינינו וביניכם", אין לו מקום כלל כל משך ימי הדור ההוא, שהרי בני גד ובני ראובן מסרו נפשם בפועל עבור שאר בנ"י כדי להנחילם את ארצם. ורק בדור שלאח"ז, כאשר ישנם רק "בנים" — "בניכם" ו"בנינו", אזי יתכן שישכחו מעשיהם של בני גד ובני ראובן ויעלה על הדעת שיש "גבול" והפסק בינם ובין שאר ישראל.

ובזה מוסבר ג"כ דיוקו של רש"י, שמקדים "בני גד" ל"בני ראובן" — כי אף שראובן הוא הבכור ונזכר בדרך כלל לפני גד, מ"מ בענין מסירת נפשם ומלחמתם עבור כל ישראל, קדמו בני גד לבני ראובן [וכמו שהביא רש"י³³ שבני גד היו גבורים "שכן נאמר בגד³⁴ וטרף זרוע אף קדקד", וכמשנ"ת במק"א³⁵ שבענין המלחמה היו בני ראובן טפלים לבני גד, ולכן מצינו בכ"מ הלשון "בני גד ובני ראובן", שמקדים בני גד לבני ראובן] — וזוהי ההדגשה כאן, דכיון שהמדובר ב"בני גד ובני ראובן" שמסרו נפשם עבור שאר ישראל, לכן כל החשש ד"יאמרו גו'" שייך רק "מחר לאחר זמן" — לאחרי קום דור חדש של בנים שאינם זוכרים מעשה בני גד ובני ראובן, כנ"ל.