48

במדרש הלשון שהאור הי' "מאיר לישראל ומראה להן. . מה שבתיבות ובחביות ובמטמוניות", ואילו בפרש"י (א) לא נזכר כלל שהי' כאן איזה "אור" (ורק הזכיר ע"ד ראיית בנ"י, "ראו את כליהם"), (ב) מדייק שבנ"י "חפשו" — דלא כבמדרש, שהאור הי' "מראה להן", (ג) משמיט שבנ"י ראו את הכלים ש"בתיבות ובחביות ובמטמוניות".

וע"פ הנ"ל מובן טעם השינויים בפשטות:

להמדרש ש"ולכל בנ"י הי' אור במושבותם" הוא חלק מהנס, א"כ הי' זה אור מיוחד ונסי שהי' "מראה להן. . מה שבתיבות ובחביות ובמטמוניות", וע"ז אינו מספיק אור טבעי לראות על ידו מה שנמצא בתוך הכלים ו(כ"ש) במטמוניות, אלא הי' אור מיוחד ונסי¹¹.

משא"כ ע"פ פשוטו של מקרא (דרך רש"י בפירושו עה"ת) לא הי' כאן אור נסי, כ"א רק שהחושך לא החשיך לבנ"י, ובמילא היו יכולים לראות מה שיש בבתי המצרים (באור רגיל וטבעי)¹⁴, ולכן הוצרכו לחפש וכו' עד שראו את כלי המצריים (ועפ"ז יש לומר, שאפשר שלא מצאו בנ"י את כל הכלים שהיו טמונים במטמוניות כו').

[ועפ"ז יש לבאר עוד שינוי בין המדרש ורש"י: ברש"י מפורש שזה שבנ"י היו נכנסים לבית המצרים ורואים את כליהם, הי' (אחד) מהטעמים למכת חושך¹⁵, משא"כ מלשון המדרש משמע שאין זה הטעם למכת חושך, אלא דבר נוסף שאירע בשעת מכת חושך¹⁶. וע"פ הנ"ל יש לבאר הטעם, כי להמדרש שהי' אור נסי שהראה לישראל את כל כלי המצרים, אין צורך (כ"כ) להביא עליהם חושך, כי גם אם הי' אור אצל המצרים, היו ישראל רואים את כלי מצרים על ידי אור נסי זה¹⁷; משא"כ לפרש"י שלא הי' אור נסי, הרי האפשרות לראות כלי המצרים היתה רק מצד החושך שהביא הקב"ה על המצרים].

ג. ויש לבאר טעמו של רש"י ששינה מדרשת המדרש, ובהקדים:

ידוע שבקיום ציווי הקב"ה, יש להשתדל שהקיום יהי' בדרך הטבע, לא ע"י נס, היינו הן שהחפץ שבו נעשית המצוה יהי' חפץ טבעי ולא מעשה נסים¹⁸, והן שהמעשה דקיום המצוה ייעשה בדרך הטבע.

ויתירה מזו נת' במ"א בארוכה¹⁹, שזה כולל לא רק קיום המצוה עצמה, אלא