ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ל ויגש שיחה א220

220

וכן נתברך⁵⁰ "לא יסור שבט מיהודה גו' עד כי יבא שילה", שממנו באה מלכות בית דוד שהיא "עיקר המלכות"⁵¹ שבישראל] — ומצד ענין המלכות מתגלה אמיתית האחדות של ישראל, שהם נקודה אחת שלמעלה מהתחלקות.

וכמבואר במ"א, שהמלך לא זו בלבד שהוא כולל את כל העם (שהוא מלך עליהם), אלא שעל ידו נעשים כל העם למציאות אחת (ולהעיר מלשון הרשב"א⁵² "המלך כצבור שהצבור וכל ישראל תלויין בו"), ומצד זה אין התחלקות בעם ישראל⁵³, וכל מציאותם היא רק מציאות המלך⁵⁴.

ו. ע"פ כהנ"ל מובן גם הטעם, שהקשר בין דין ערבות בממון להא שכל ישראל ערבין זב"ז נסמך אקרא דערבות יהודה על בנימין:

הכח להמשיך ענין האחדות (שמצד הנשמה) גם בעניניו הגשמיים ודברי הרשות של האדם, בא מהרגשת עומק אמיתית הענין דאחדות ישראל, שכל ישראל הם חד ממש,

וע"ד הנ"ל בענין המלכות — שכח המלכות הוא לא רק על בני אדם, אלא כל הדברים, גם הדצ"ח, שבמדינתו, הם תחת שליטתו וממשלתו.

ולכן, דוקא מערבות יהודה על בנימין, שבזה בא לידי גילוי האופן הכי עליון באחדות ישראל (כנ"ל סעיף ה), למדין שדין ערבות בממון שייך להא דכל ישראל ערבין זה בזה.

ז. פ' ויגש קוראים בכל שנה בסמיכות לצום העשירי, היום שבו "סמך מלך בבל. . על ירושלים והביאה במצור ובמצוק"⁵⁵, וע"פ המבואר בשל"ה⁵⁶ מובן שיש שייכות ביניהם:

נת' במ"א⁵⁷, ד"סמך מלך בבל על ירושלים" הוי בגדר הקדמת רפואה למכה (של גלות), דהרי סיבת תוקף הגלות היא מצד העון דשנאת חנם⁵⁸, והרפואה — הגאולה מן גלות — היא על ידי פעולה הפכית, אהבת חנם עד לאחדות ישראל

הערות

50. ויחי מט, יו"ד ובפרש"י שם (מרז"ל).
51. רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ח. וראה שם ה"ט.
52. שו"ת ח"א סקמ"ח.
53. ראה צפע"נ סנהדרין שם ש"הנשיא מצרף לעשות גדר ציבור".
54. ועפ"ז מובן דיוק אדה"ז באגה"ק סכ"ט (קמח, ב) "לבד מצות התלויות במלך שהוא מוציא כל ישראל כי הוא כללות כולם", כי בכתבי האריז"ל (ס' הגלגולים פ"ד. ועוד) מבואר שכל אדם מישראל צריך לקיים את כל תרי"ג מצות התורה במחשבה דיבור ומעשה, וע"כ צריך לבוא בגלגולים רבים עד שיקיים את כולן, ובזה נכלל גם מצות כהנים לויים ומצות דכה"ג שצריך לבוא בגלגול או בבחי' עיבור. אבל בנוגע למצות המלך משנה[ednref_49_*] אדה"ז וכותב "שהוא מוציא כל ישראל כי הוא כללות כולם", ולא כבמשנת חסידים (מס' חיוב הנשמות פ"ב מ"א) שמפני חשיבותו כל המצות הראויים לו עולים לכל ישראל. וראה גם לקו"ת יוהכ"פ סט, א. ועוד. וראה לקו"ש חי"ח ע' 192 סוף הערה 55.
55. ל' הרמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ב. וראה מ"ב כה, אב. ירמי' נב, דה. יחזקאל כד, ב.
56. ר"פ וישב. ועוד.
57. בכל הבא לקמן ראה לקו"ש חכ"ה ע' 267 ואילך.
58. יומא ט, ב ובחדא"ג מהרש"א שם. לקו"ת מטות פו, א. ועוד. בגמ' שם הוא לגבי חורבן בית שני, אבל מובן שיש לזה שייכות גם לבית ראשון (ראה לקו"ש שם ע' 268 ובהערות שם). [edn_49_*] כי בס' הגלגולים שם כולל ביחד "מצות לכהנים. . ללויים. . למלכים. . לדיינים וכיוצא".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.