179

לישב בשלוה (גם בעוה"ז) — לאחרי גמר הזמן ד"רוגזו של יוסף" ישב בשלוה גם בעוה"ז, דזהו מה שאמר הכתוב²⁶ "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", שהיו שנות שלוה ומנוחה²⁷.

ה. ויש לומר בעומק יותר — ובהקדם:

לפי הנ"ל שזה שלא ישב בשלוה שביקש הוא מפני שלא הי' ראוי לה אז — עדיין אינו מובן: למה קפץ עליו "רוגזו של יוסף"²⁸, צרה חדשה וצרה גדולה כזו שגרמה ליסורים גדולים בערך להצער והדוחק דצרת לבן וצרת עשו כו'²⁹?

אך הענין הוא:

זה גופא שיעקב זכה בסוף ימיו ל"שלוה בעוה"ז" הוא מפני ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף" (וכנ"ל (סעיף ב), דזה שהקב"ה הביא עליו "רוגזו של יוסף" ה"ז תוצאה מבקשתו של יעקב לישב בשלוה). כלומר: כדי להעלות את יעקב למדריגה נעלית יותר בעבודת השם, עד שיהי' ראוי לישב בשלוה בעוה"ז, הביא הקב"ה עליו את "רוגזו של יוסף", וכידוע, שהעבודה מתוך צרה וצער כו' מזככת ומעלה את האדם³⁰ למדריגות גבוהות ביותר בעבודת השם; וכן בעניננו, שדוקא ע"י עבודתו של יעקב במצב של "רוגזו של יוסף" זכה לישב בשלוה בעוה"ז ("ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה").

ועפ"ז יש ליישב השאלה דלעיל (סעיף א) — מדוע נקראת הפרשה בשם "וישב" המורה על ישיבה בשלוה, אף שתוכנה (ותיכף מהתחלתה — "יוסף³¹ בן שבע עשרה שנה הי' רועה גו'") הוא

ע"ד "רוגזו של יוסף" (היפך "וישב" — שלוה)—

כי מכיון שעבודתו של יעקב מתוך המיצר של "רוגזו של יוסף" היא היא שהביאה לקיום בקשתו "לישב בשלוה" (כנ"ל), נמצא, שתוכנה האמיתי של פרשה זו הוא — "וישב יעקב" (שלוותו של יעקב), מאחר ש"רוגזו של יוסף" אינו אלא הכנה והקדמה שהביאה לשלוה ד"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה".

ו. אמנם עדיין צריך להבין:

מובן ופשוט, שהענין הנ"ל (ששלימות השכר דשלוה רוחנית באה אחרי שלימות העבודה) הי' ידוע גם ליעקב. ומכיון שמדתו של יעקב היא מדת האמת (כידוע³²) — הרי ברור שיעקב הכיר מצבו ומדריגתו בעבודת השם כפי שהוא באמת, ומאחר שביקש לישב בשלוה, עכצ"ל שמצד מעמדו ומצבו אז כבר הי' ראוי באמת לשלוה זו (כי לאחרי כל היסורים שעברו עליו ע"י הצרות וההרפתקאות של לבן ועשו וצרת דינה וכו'²⁹, הרי הוא ראוי לעבוד עבודתו בשלימות מתוך שלוה).