49

חסרון ומום), וככל ג' הפירושים שבפרש"י עה"פ⁵² "הי' שלם בכל נסיונותי ולפי מדרשו. . ובדבר הזה תהי' תמים שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני⁵³ ד"א כו' עכשיו אתה חסר ה' אברים כו'";

הלשון "עולה תמימה" מורה (לא רק על העדר החסרון, אלא) על שלימות ותמימות נוספת. שהרי "עולה" גופא כבר מורה שכולה לגבוה, הקרבה שלימה (כלומר: קרבן בכלל ה"ה תמים ולא בעל מום; נוסף על זה "עולה" — שהיא עולה כליל לה', הקרבה שלימה), והתואר "(עולה) תמימה" מוסיף תמימות גם בזה, הוספת שלימות בעולה שכולה לגבוה בלא"ה;

ו"יעקב איש תם" פירושו — הליכה בתמימות, וכפרש"י⁵¹ "כלבו כן פיו, מי שאינו חריף לרמות קרוי תם".

ז. ביאור השייכות של ג' הענינים ד"שלם" "תמים" והליכה בתמימות — לאברהם יצחק ויעקב:

אברהם הי' בנו של תרח, "ולא הי' לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עכו"ם הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת כו' מתבונתו הנכונה. . וידע שכל העולם טועים. . ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו" (כמבואר ברמב"ם⁵⁴), שמזה מובן, שעיקר עבודת אברהם היתה לשלול ענין החסרון (שמצד תרח אביו והעולם סביבו כו')⁵⁵, ובזה עלה מחיל אל חיל בעבודת השם עד שהגיע לדרגת השלימות בעבודתו ית', וכדאיתא בזהר עה"פ⁵⁶ ואברהם זקן בא בימים, שאצל אברהם היו יומין שלימין, שלא הי' חסר לבושא חדא ויומא חדא כו'.

אבל יצחק נולד מטיפה קדושה⁵⁷, שתיכף בלידתו כבר הי' קדוש מבטן⁵⁷ (והי' הראשון שנולד יהודי)⁵⁸, ועבודתו היתה — ענין התמימות, היינו הוספה בשלימות הקדושה והיהדות שהיתה בו.

[ולהעיר, שגם בענין המילה, הרי דוקא יצחק נימול לשמונה⁵⁹, היינו קיום מצות מילה בשלימותה (כפי שהיא אחר מ"ת), משא"כ באברהם שנימול לצ"ט].

אלא שעדיין אין זו תכלית השלימות, כי יצחק לא יצא מחוץ לגבול הקדושה, כציווי ה' "אל תרד מצרימה שכון בארץ גו'"⁶⁰; וזהו חידושו של יעקב, שאצלו נאמר⁶¹ "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", חרון אף של מקום⁶² בעולם,