תרכא סדר קריאת התורה ומילה ביום כיפור

הערות

1. 1546. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) קריאת התורה (ס"א-ב). (ב) מילה ביום הכיפורים (ס"ג-ו). (ג) סדר העבודה (ס"ז-יז).
2. 1547. רמב"ם הל' תפלה פי"ג הי"ד (בכל יום ויום מימים טובים, וכן ביום הכפורים ובשבעת ימי הפסח, מוציאין שני ספרים בשחרית). טור ושו"ע ס"א (מוציאין שני ספרים). והטעם נתבאר לעיל סי' תפח ס"ו (ולכתחלה צריך להוציא שני ספרי תורות אחד לענינו של יום והשניה למפטיר, ולא די בספר תורה אחד ולגלול אחר כך עד פרשת המוספין, לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור).
3. 1548. משנה מגילה כא, א (ביום הכיפורים ששה, בשבת שבעה). משנה שם ל, ב (ביום הכיפורים אחרי מות). טור ושו"ע שם (בראשון קורים ששה בפרשת אחרי מות, עד ויעש כאשר צוה ה' (אחרי טז, לד). ואם חל בשבת, קורים שבעה). וכן הוא לעיל סי' רפב ס"א (שמשה רבנו תיקן ... ששה ביום הכיפורים, וז' בשבת), וס"ב (ויום הכיפורים שחל להיות בשבת, טוב שלא להוסיף, מפני שסיומי מנין העולים מכוונים שמסיימין בדברי כפרה וכפר בעדו וכו', וכן כולם, ולכן טוב שלא לשנותם).
4. 1549. פנחס כט, ז. תוספתא מגילה פ"ג ה"ג (ומפטירין בעשור שבחומש הפקודים). טור ושו"ע שם (ומפטיר קורא בשני בפינחס ובעשור לחודש).
5. 1550. ישעיה נז, יד. ברייתא שם לא, א (ומפטירין כי כה אמר רם ונשא), ופרש"י (ואמר סולו סולו, שמדבר במדת התשובה). טור ושו"ע שם (ומפטיר בישעיה, ואמר סלו סלו פנו דרך, עד כי פי ה' דבר). ב"י ריש הסימן (וטעם ההפטרה, מפני שכתוב בה ענין תשובה ותענית). לבוש ס"א (משום שיש בה ענין תשובה ותענית).
6. 1551. כלבו סי' ע לה, ד (וה"ר נתן ז"ל כתב שאין אומרים לא ביוצר ולא במנחה מלך מוחל וסולח, כי מה טיבה של מחילה וסליחה אצל נביאים ... שאין לאומרו אחר קריאת התורה כלל). מנהגים (טירנא) מנהג יוה"כ ע' קיג (והמפטיר אין צריך לומר בעל התורה מלך מוחל וסולח וכו' בחתימה, כי אין צריך מעין סליחה אצל ספר תורה, אלא אומר ודברך אמת וקיים לעד ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים). דרכי משה ס"ק ב (וכ"כ במנהגים). לבוש סוף ס"א (ואין אומרים בברכת הפטרה מלך מוחל וסולח וכו', כי מה ענין מחילה וסליחה אצל ברכת ההפטרה בנביאים, אלא אומר ודברך אמת וקים לעד ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכיפורים). מ"א ריש הסימן (בהפטרה אין אומרים מלך מוחל וסולח, רק ודברך אמת וקיים לעד, בא"י מלך על כל הארץ וכו' (לבוש ד"מ)). אבל בסידור (אצל שחרית של שבת) הנוסח בברכה הפטרת צום כפור: ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח כו'. והוא על פי הרוקח סי' ריז ע' קו (המפטיר יברך כל הברכות לפניה ולאחריה, וחותם במוחל וסולח). הובא בב"י ריש הסימן (אבל הרוקח כתב שחותם מוחל וסולח). וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות (רסקין).
7. 1552. וכן הוא לעיל בר"ה סי' תקפב סי"א (ולא יאמר ודברך מלכנו, אלא ודברך אמת). אבל בסידור (ודברך מלכנו אמת), ושם נסמן (הערה 56 ).
8. 1553. רוקח סי' ריז ד"ה ומה שפוסקין (אם אירע למול ... ביום הכפורים אחר קריאת התורה). מרדכי סוף רמז תשכז (וברית מילה שחל שמיני שלו ביום כיפור, אחר קריאת התורה יוצאין קודם תפלת מוסף, ומלין, ואחר כך חוזרין לבית הכנסת ומתפללין תפלת מוסף). הגהות מרדכי שבת רמז תע (מילה ביום כיפור, מלין בין יוצר למוסף אחר קריאת התורה). שו"ע ס"ב (מילה ביום הכיפורים, מלין בין יוצר למוסף, אחר קריאת התורה). וכן לענין מילה בראש השנה, נתבאר לעיל סי' תקפד ס"ט (אם יש תינוק למול בראש השנה, אין ממתינים למולו עד אחר גמר התפלה, משום דזריזין מקדימין למצוה, אלא מלין אותו אחר קריאת התורה).
9. 1554. הגהות מרדכי שם (ולאחר המילה אומרים אשרי). שו"ע שם (ולאחר המילה אומרים אשרי). מ"א סק"ב (ויש נוהגין למול קודם אשרי).
10. 1555. מנהגים (טירנא) ע' קיג (ונראה לי לימול אחר אשרי). רמ"א ס"ב (והמנהג למול אחר אשרי).
11. 1556. הגהות מרדכי שם (ואם הוא במקום שצריך לצאת מבית הכנסת, אין מלין עד אחר חזרת ס"ת, וחוזרין ואומרים קדיש, מהר"ם). שו"ע שם.
12. 1557. לבוש ס"ב (אין מלין עד אחר חזרת ספר תורה למקומו, משום בזיון ספר תורה שלא להניחה ולצאת לחוץ, וחוזרין לבית הכנסת ואומרים קדיש).
13. 1558. נתבאר באגרות קודש ח"כ אגרת ז'תרחצ (בענין מילה ביום הכפורים, שבאם המילה חוץ לבית הכנסת ולאחרי קריאת התורה, שאז מכניסין הס"ת קודם שיצאו מבית הכנסת, והפסק גדול עד לתפלת מוסף שמקדימין לה אמירת קדיש . נכון מ"ש שאז צריך לומר איזה מזמור לפני אמירת הקדיש . להעיר שעד"ז צריך להיות גם בכל ראש חדש, באותן בתי הכנסיות שנוהגים שיניחו תפילין דר"ת ובאמירת פרשת קריאת שמע לאחרי הכנסת הספר תורה, וכמובן וגם פשוט לפני תפלת המוסף, שאף שחליצת תפילין אפשר לומר שאינה הפסק, משא"כ הנחת תפילין וקריאת שמע), ועפי"ז צריך לומר איזה מזמור לפני אמירת הקדיש.
14. 1559. מרדכי סוף רמז תשכז (השיב רבינו יעקב ברבי שמשון, אם חל שמיני של מילה ביום הכיפורים, אנו נמנעים ואין אנו אומרים ברכת מילה שעל הכוס, לפי שאין אומר שירה כי אם על היין, וביום הכיפורים אי אפשר להטעימו אפילו לקטן, דלמא אתי למסרך). ר"ן שבת נז, א (הגאונים ז"ל אמרו דלא מברכינן אכסא, אלא מייתינן אסא [=הדס] ומברכין עלה). אבודרהם הל' ברכת מילה (נשאל הר"י בן גיאת אם נזדמנה מילה ביום הכיפורים או בתשעה באב, כוס של ברכה מה יהא עליו, והשיב, דלא מברכינן על היין כל עיקר, כדעבדינן בדוכתא דלא שכיח ביה חמרא ... ליטעמיה לינוקא, חיישינן דילמא אתי למסרך, פירוש יבא לשתות אף בלא זה ... הילכך לא איפשר, ומהלינן ליה בלא כוס ... וכן כתב הרמב"ם בתשובת שאלה, שאין מברכין על הכוס). שו"ע ס"ג (מברכין על המילה בלא כוס).
15. 1560. כדלעיל סי' תריט ס"א (ואחר כך אומר הש"ץ שהחיינו בלא כוס ... וגם אי אפשר לברך על הכוס וליתן ממנו לתינוק, מטעם שנתבאר בסי' תקנ"ו עיי"ש). והטעם הוא כדאמרינן עירובין מ, ב (דאתי למיסרך), ופרש"י (התינוק לאחר המנהג זה, ולשתות ביום הכפורים אחר שיגדיל). ונתבאר בט"ז סי' תריט ס"ק ג (ואין להקשות אם כן יהיה אסור ליתן לתינוק לאכול ביום כיפור מטעם זה. נראה לאמר דהוא יסבור דמצוה שאני דיכול לשתות, משא"כ בשאר אכילות שאינם של מצוה, כן נראה לענ"ד). לעיל סי' שמג ס"ח (להטעימו מכוס של מילה ביום הכיפורים כדי שלא תהא הברכה נראית לבטלה, אף על פי שזהו צורך מצוה, מכל מקום כיון שכשיגדל יאסור לו, לכן גם עכשיו אסור, משום שמא יסרך בכך ויטעום ממנו גם כשיגדל, כמו שיתבאר בסי' תרכ"א).
16. 1561. בשו"ע שם ס"ז (אם יש תינוק למול ... יברך על הכוס ויטעים לתינוקות), ומ"א סק"ט (ולא חיישינן דלמא אתי למיסרך כמ"ש סי' תקנ"ו, כיון דלא קביעי בכל שתא). וכמבואר במרדכי שם (ודוקא יום כיפור שיש בו כרת, אבל שאר תעניות אין חוששין ומשקין לקטן או לאמו), והיינו כיון שאמו היולדת אינה מתענית בתשעה באב, כנפסק בשו"ע סי' תקנד ס"ו (חיה כל שלשים יום ... מאכילין אותו מיד).
17. 1562. מ"א סי' תקנט ס"ק ט (דעת רמ"א, כיון שט' באב הוא דרבנן, לא מחמרינן כל כך, ומוטב ליתן לתינוק), משא"כ ביום הכיפורים שהוא מן התורה וענוש כרת.
18. 1563. מרדכי השלם רמז תשכז ע' פח. הובא בב"י סי' תקנט ד"ה ואם יש תינוק (ובמרדכי ישן כתב שם דבכי האי ינוקא לא חיישינן למיסרך, וכי חיישינן למיסרך הני מילי בתינוק שגדול קצת ונותן אל לבו). רמ"א ס"ג (ויש אומרים דמברכין בכוס ונותנים לתינוק הנימול, וכן נוהגין).
19. 1564. ס"ג (יטעים מהכוס לקטן שהגיע לחינוך, והקטן ישמע הברכה ממנו ויוצא בה ידי חובתו, ונמצא שלא בירך לבטלה). והובאו ב' דעות בזה לעיל סי' קצ ס"ד (לכתחלה צריך להטעים לתינוק גדול קצת שהגיע לכלל חינוך ברכת הנהנין, כדי שיוכל לברך ברכת היין ולא תהא ברכתו לבטלה, מפני שהתינוק שומעה ממנו ומברך ושותה, משא"כ אם יטעים לקטן שלא הגיע לחינוך, יפסיד ברכת היין, שלא יוכל לאמרה ... ויש אומרים ... רשאי לברך ברכת היין ולהטעים לקטן אף על פי שלא הגיע לחינוך ברכות, ואפילו אינו יודע לדבר. שכיון שהטעימה אינה אלא משום גנאי דיה בתינוק קטן כזה. וכן נוהגין במילה שביום הכיפורים הואיל ואי אפשר בענין אחר כמ"ש בסי' תרכ"א).
20. 1565. מ"א שם סק"ט (וב"ח כתב ליתן לתינוק הנימול, כמ"ש סי' תרכ"א ס"ג לענין יום הכיפורים).
21. 1566. מ"א סי' רסט סק"א (ואפילו במקום שנהגו ליתן להתינוק הנימול ביום המילה, היינו משום שהברכה בשבילו היא, אבל בקידוש לא, אלא צריך ליתן לקטן שהגיע לחינוך).
22. 1567. מ"א סק"ג (ומכל מקום נראה לי, דמלבד מה שנותנין לפי התינוק כשאומר בדמיך חיי, צריך ליתן לו לשתות קצת מהכוס).
23. 1568. ר"ת בתוס' שבת קלט, א ד"ה וליתן (אומר ר"ת, שמותר ליתן לתינוק לשתות כוס של ברכה כי מיקלע מילה ביום הכיפורים, ולא חיישינן דילמא אתי למיסרך, כיון שאין זה מנהג [בקבוע], ולא דמי לכוס דיום הכיפורים דאי הוו יהבי ליה אתי למיסרך אף כשיהיה גדול, כיון שעושין מנהג לשתות בכל שנה ושנה ביום הכיפורים). ורשב"ם בתוס' עירובין מ, ב ד"ה דלמא (אומר רבינו שמואל, דוקא גבי זמן שהוא קבוע חיישינן דלמא אתי למיסרך, אבל אם אירע ברית מילה בט' באב או ביום כיפור, דלא הוי אלא אקראי בעלמא, לא חיישינן דלמא אתי למיסרך). הובא במרדכי שם (אבל רבינו תם חולק בדבר ... ויהבינן לינוקא ולא חיישינן דלמא אתי למיסרך, ולא דמי לזמן דיום הכיפורים דלא עבדינן אכסא, משום האי חששא דלמא אתי למיסרך, דהתם שתיית כוס משום יום כיפור [ואתי כל שנה ושנה, לכך אתי למיסרך]). ר"ן שם (וכתבו בתוס' דכי חיישינן התם בעירובין לדילמא אתי למסרך, היינו דוקא בזמן דיום הכיפורים דמתמיד בכל שתא ושתא, אבל היכא דמתרמיא מילה בט' באב או ביום הכיפורים, כיון דמלתא דלא שכיחא היא, לא חיישינן, ומברכין אכסא ומטעמינן לי' לינוקא). אבודרהם שם (והתוספות כתבו שיברך על הכוס ויתן לתינוק לשתות, ולא יליף דילמא אתי למסרך, דהאי אקראי בעלמא הוא כשנזדמנה מילה בימים אלו, ואין ימים אלו קבועים ביום מילה, אבל זמן של יום הכיפורים שהוא בכל שנה ושנה, אי מטעמינן ליה לינוקא אתי למסרך כשהוא גדול שהרי בקטנותו הרגילוהו לשתות בכל שנה. וכן כתב בעל המנהגות).
24. 1569. סעיף ד.
25. 1570. מנהגים טירנא ע' קיג (ונותנין לשתות [לתינוקות] ולילד הנימול). לבוש ס"ג (במנהגים שלנו כתב שמברכין על כוס ונותנים לתינוקות לשתות, וליכא למיחש דילמא אתי למיסרך כמו בט' באב ושאר תענית, כיון שאינו קבוע, ופוק חזי מאי עמא דבר, ואין למחות ביד הנוהגין היתר, כן נראה לי). מ"א סק"ג (ובלבוש כתוב, כיון שכתוב במנהגים ונותנים לתינוקות, אין למחות ביד הנוהגים היתר).
26. 1571. גמרא לו, ב (ההוא דנחית קמיה דרבה, ועבד כרבי מאיר), ופרש"י (שליח צבור שמסדר בתפלתו של יום הכפורים סדר עבודותיו של כהן גדול). נו, ב (ההוא דנחית קמיה דרבא, אמר, יצא והניחו על כן שני שבהיכל), ופרש"י (שליח צבור דנחית קמיה דרבא, והיה אומר סדר יום הכפורים בתפלה כמו שאנו אומרים). ר"ן ו, א (ומהא עובדא דההוא דנחית קמי דרבא ועביד כרבי מאיר, כלומר כשהזכיר וידויו של כהן גדול, דעליה קיימינן, שמעינן מינה שמנהגן [היה] להזכיר ולומר סדר עבודתו של כהן גדול ביום הכיפורים). סדר רב עמרם גאון (הרפנס) תפילת מנחה של יום הכיפורים (והכי אמר רב נטרונאי, במנחה של יום הכפורים אין אומר שליח צבור אתה כוננת וסדר עבודה, ולא בשחרית, אלא במוסף בלבד, שמזכיר עבודות והזאות והודאות בשעת עבודת כהן גדול). מרדכי רמז תשכז (ועוד כתב בסדר רב עמרם שאין צריך לומר עבודת יום הכיפורים, כמו אתה כוננת ואמיץ ושאר סדרים של עבודת יום כפורים, לא בתפלת יוצר ולא בתפלת המנחה ... אלא במוספים). טור ושו"ע ס"ד (במוסף אומר ש"צ סדר עבודה).
27. 1572. רא"ש סוף עבודת יום הכיפורים (ולקיים סדרא דמקראי, שעבודה נאמרה באחרי מות קודם המוספין שהם בפינחס, אלמא שעבודת היום קודם המוספין). ט"ז ס"ק ב (שלא היתה עיקר העבודה של כהן גדול אלא במוסף יום כיפור, עם קרבנות שעירים של יום כיפור). לבוש ס"ד (ואין אומרים סדר העבודה אלא במוסף, שלא היתה עיקר עבודת הכהן גדול אלא במוסף של יום כיפור עם קרבנות שעירים של יום כיפור).
28. 1573. גמרא [ברייתא] לט, ב (עשר פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו ביום, שלשה בוידוי ראשון (של פר, אנא השם חטאתי, אנא השם כפר, לפני ה' תטהרו, רש"י), ושלשה בוידוי שני, ושלשה בשעיר המשתלח, ואחד בגורלות (לה' חטאת, רש"י)). רמב"ם הל' עבודת יוה"כ פ"ב ה"ו (נמצאת למד שהוא מתודה ביום זה שלשה וידויים, אחד על ידי עצמו תחילה, וידוי שני על ידי עצמו עם שאר הכהנים, ושניהם על פר החטאת אשר לו, והוידוי שלישי על ידי כל ישראל על שעיר המשתלח. ומזכיר את השם בכל וידוי מהן שלש פעמים, כיצד, הוא אומר, אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך, אנא השם כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי וכו', שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, הרי שלש פעמים הזכיר את השם, וכן בכל וידוי מהן. וכשהוא נותן את הגורל על שעיר החטאת, אומר להשם חטאת. נמצא מזכיר את השם ביום זה עשר פעמים. ובכולם הוא מזכיר ככתבו שהוא השם המפורש).
29. 1574. רא"ש. טור ושו"ע.
30. 1575. אחרי טז, ל.
31. 1576. שערי שמחה להמהרי"ץ גיאת הל' יוה"כ ע' סג ( ואמר מר רב סעדיה, וראוי לומר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, אין בכך כלום, דקרא הא דקרינא, ואין אנו הוגין את השם באותיותיו אלא בכנוי. ואע"ג דאמר לפני השם, זכר למאי דהוי קאמר כהן גדול הוא, ולמימרא דשם המפורש הוא דהוה אמר הכי במקום ה' דאיכא בקרא, אפילו הכי אם אמר לפני ה', אורחי דקרא נקיט). שו"ת הריב"ש סי' ריט (באנא השם, שהם דברי כהן גדול לבד, ולא מקרא שכתוב בתורה, בזה אם היינו אומרים אנא ה', היה נראה שהכהן היה אומרו בכנויו כמו שאנו אומרים, ולזה אומרים אנא השם ... כן היה המנהג לומר לפני ה' תטהרו, וכך שמעתי לרבותי הרב ר' פרץ הכהן והר"ן זצ"ל, שהיו עוברים לפני התיבה ביום הכפורים, והיו אומרים לפני ה' תטהרו, שכיון שאנו מזכירים הפסוק כאשר כתוב בתורה, אין לשנותו. אבל באנא השם, שהם דברי כהן גדול לבד, ולא מקרא שכתוב בתורה, בזה אם היינו אומרים אנא ה', היה נראה שהכהן היה אומרו בכנויו, כמו שאנו אומרים, ולזה אומרים אנא השם). ב"י (וכתב הרי"צ גיאת, ואם אמר לפני יי', אין בכך כלום, דקרא הוא דקרינן, ואין אנו הוגים את השם באותיותיו ... וטעמו של הרי"צ גיאת, דאף על גב דמאי דאמרינן לפני יי' תטהרו, זכר למאי דאמר כהן גדול הוא שם המפורש הוה אמר הכא [ב]מקום ה' דאיכא בקרא, אפילו הכי אם אמר לפני אדני תטהרו אין בכך כלום, דאורחיה דקרא קא נקיט, ואין אנו הוגים את השם באותיותיו, כלומר אין אנו באים לומר באיזה ענין היה מזכיר כהן גדול את השם, אם בכינויו או בשם המפורש, אלא אנו קורין הפסוק בכינויו, כמו שדרכנו לקרותו תמיד. זהו פירוש ואין אנו הוגים את השם באותיותיו ... וגם הריב"ש כתב בתשובה (סי' ריט) שכן המנהג ושכן שמע לרבותיו הרב ר' פרץ והר"ן שהיו עוברין לפני התיבה ואומרים לפני אדני תטהרו, שכיון שאנו מזכירין הפסוק כאשר כתוב בתורה אין לשנותו, אבל באנא השם שהם דברי כהן גדול לבד ולא מקרא שכתוב בתורה, בזה אם היינו אומרים אנא אדני, היה נראה שהכהן גדול היה אומרו בכינויו כמו שאנו אומרים, ולזה אומרים אנא השם). ט"ז ס"ק ב (ונראה לענ"ד, ודוקא במקום שהיה הכהן גדול הוגה השם המפורש, דהיינו במעשה העבודה, אנו אומרים השם במקום אדנ"י, להורות שהיה באזכרה זו שינוי. ואלו היינו אומרים אדנ"י, הוה אמינא שגם כהן גדול אמר כן). מ"א ס"ק ד (לפני ה' תטהרו, מקרא הוא דקרינן, לכן אומרים השם בכינויו).
32. 1577. אחרי טז, ט.
33. 1578. ט"ז שם (קצת יש לומר גם בזה, דלישנא דקרא הוא אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת. אבל נראה דעל צד היותר טוב יאמר בזה להשם חטאת, כן נראה לענ"ד). אבל בסדר עבודה שבסידור – לה' חטאת (בשם אדנות).
34. 1579. הן הבקשה ביציאתו מן הפרוכת (וכך היתה תפלתו כו'), והן אחר כלותו מעשות כל אלה (וכמו ששמעת תפלת כהן גדול כו').
35. 1580. בנוסח הסדור ליתא תיבות אלו.
36. 1581. מ"א שם (ומכל שכן ביהי רצון וכו', שאף הכהן גדול לא היה אומר השם ככתבו). ט"ז שם (בתפלתו של כהן גדול לא זכר שם המפורש, אלא כשאר התפלות).
37. 1582. כדברי הב"ח בסוף הסימן (אצל וכך היתה תפלתו של כהן גדול ביום הכפורים וכו' יהי רצון מלפניך וכו', שלא יאמר אדני, אלא יהי רצון מלפניך השם שתהא השנה וכו', וכן בסוף, ועל אנשי השרון היה אומר יהי רצון מלפניך השם שלא יעשו בתיהם קבריהם וכו', מאחר שכל זה אינו כי אם סיפור הבקשה שעברה, וכן בכל מקום שהוזכר השם בסיפור כזה, ולא ראיתי במחבר שהתעורר להזהיר על זה).
38. 1583. מ"א שם (ועוד, שאנו אומרים בו כמה בקשות בשבילנו שלא היה כהן גדול אומר, והכי נוהגין, דלא כב"ח).
39. 1584. ט"ז שם (כמו שמצינו שיש בנוסח תפלת כהן גדול שנה שתעלנו בשמחה לארצינו, דזה לא אמר הכהן גדול, שהרי ישב בארץ ישראל, אלא שאנו מכניסים זה למה ששייך לנו).
40. 1585. ירושלמי יומא פ"ג ה"ז (א"ר חגייא, בראשונה הוא אומר אנא השם, ובשנייה הוא אומר אנא בשם). ראבי"ה סי' תקל (ונראה בעיני שכיון שפירש רבי חגי בירושלמי, בראשונה אנא השם ובשניה אנא בשם, דהכי עבדינן, דאמוראי בקיאין בגירסת המשנה טפי מינן). רא"ש פ"ח סי' יט (וכתב ראבי"ה, כיון שפירש רבי חגי בירושלמי דבראשונה אנא השם ובשניה אנא בשם, הכי עבדינן, דאמוראי בקיאים בגירסא טפי מינן). טור ולבוש ס"ו (וזהו נוסחו, אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי, אנא בשם כפר נא).
41. 1586. ט"ז ס"ק ב (ונראה לי הטעם, דכשמבקש רחמים אומר בשם, דהיינו שמתפלל שהוא ית' יושיעו על ידי שם העצם שהוא רחמים גמורים בלי תערובות דין כלל).
42. 1587. ראבי"ה סי' תקל (ועל כל אזכרה היו מברכים וכורעים לכבוד השם, וכן נמצא בספרי החיצונים כשמסר רבי נחוניא בן הקנה את השם לתלמידיו, שצוה להם לכרוע וליפול על פניהם, וכן אנו עושין לזכרון ודוגמא). מרדכי רמז תשכז. רמ"א ס"ד (ונוהגין ליפול על פניהם כשאומרים והכהנים והעם). וראה סידור, דהיינו רק בוהכהנים של הוידויים, משא"כ בוהכהנים של גורלות אין צריך לכרוע. וראה שער הכולל פמ"ד אות יז. אוצר מנהגי חב"ד ע' רכז. אופן הכריעה, ראה לעיל סי' קלא ס"א (כל השנה). וראה פסקי דינים צמח צדק שמב, א (אפילו ברצפה של אבנים לא אסרה רק בפישוט ידים ורגלים... וכל זה ברצפה של אבנים, משא"כ ברצפות דידן של נסרים). אוצר מנהגי חב"ד ע' קלב (בראש השנה ויום הכיפורים).
43. 1588. רמ"א שם (גם בעלינו לשבח)
44. 1589. דרכי משה ס"ק ו (וכתב הריב"ש בתשובה סימן של"ב, ושליח צבור החוזר התפלה לא יעקור רגליו לילך לאחוריו ולכרוע, דהרי שנינו (ברכות ל, ב) אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. והחזנים העושים כן הוא דרך יוהרא ומחסרון ידיעה), בשם ריב"ש סי' שלב (שליח צבור עוקר את רגליו ויורד מן התבה ובא עד לפני ההיכל ושם משתטח ונופל על פניו, וזה נראה בעיניך מנהג בורות ששליח צבור יעקור את רגליו באמצע תפלה, שהרי שנינו (ברכות ל, ב) ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק. גם אני כך דעתי, שאין ראוי לעשות כן, שאין לו לצאת ממקומו אלא במקום הדחק ... והחזנים העושים כן, הוא דרך יוהרא ומחסרון ידיעה). רמ"א שם (אבל ש"צ אסור לעקור ממקומו בשעת התפלה כדי ליפול על פניו, ויש למחות ביד העושים כן).
45. 1590. אליה זוטא סק"ה (מכל מקום יראה הש"ץ שלא יעקור רגליו, רק יעמוד בתחלה קצת רחוק מן התיבה, וכן נוהגין).
46. 1591. גמרא [ברייתא] לו, ב (כיצד מתודה, עויתי פשעתי וחטאתי ... וחכמים אומרים, עונות אלו הזדונות ... פשעים אלו המרדים (העושה להכעיס, רש"י) ... חטאתם אלו השגגות ... אלא כך היה מתודה, חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני וביתי וכו' ... אמר רבה בר שמואל אמר רב הלכה כדברי חכמים). רי"ף ו, א (אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי). רמב"ם הל' עבודת יוה"כ פ"ד ה"א (אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים). טור ושו"ע ס"ה (סדר הוידוי, חטאתי, עויתי, פשעתי). מ"א ס"ק ה (חטא שוגג, עון במזיד, פשע מורד, וצריך לומר הקל תחלה). וכן הוא לעיל סי' תקפב ס"ח (כי המבקש צריך לבקש תחלה דבר מועט ואחר כך מוסיף והולך), ושם נסמן (הערה 44 ). וכן הוא הנוסח בסידור (בוידוי שבסדר עבודה).
47. 1592. כלבו סי' ע לה, ג (שנהגו להזכיר המתים). רמ"א ס"ו (ומזכירין נשמותיהם).
48. 1593. שו"ע ס"ו (נהגו לידור צדקות ביום הכיפורים בעד המתים). וכן הוא בנוסח הזכרת נשמות שבסדור (בעבור שבלי נדר אתן צדקה בעדו).
49. 1594. ספרי סוף שופטים (כפר לעמך, אלו החיים, אשר פדית, אלו המתים, מגיד שהמתים צריכים כפרה). מדרש תנחומא האזינו סימן א (אנו נוהגין להזכיר את המתים ביום הכפורים ולפסוק עליהם צדקה, שכן שנינו בתו"כ [בספרי], יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה, תלמוד לומר אשר פדית, מכאן כשפוסקין צדקה בשבילם מוציאין ומעלין אותן). מרדכי ריש רמז תשכז (ומה שהורגלו לידור צדקה ביום הכיפורים בעבור המתים, יש להביא ראיה מן ספרי, דתניא פרשת עגלה ערופה, כפר לעמך ישראל אלו החיים, אשר פדית אלו המתים, מלמד שהמתים צריכים כפרה). מהר"י ווייל סי' קצא (ומה שנהגו להזכיר נשמות, משום כפר לעמך ישראל אשר פדית, לעמך ישראל אילו החיים, אשר פדית אלו המתים, מלמד שהמתים צריכים כפרה. ומשום הכי נודרים צדקה עבורם ). רמ"א שם ( דהמתים גם כן יש להם כפרה ביום הכיפורים).
50. 1595. מהר"י ווייל שם (דמשום הכי אקרי כיפורים, דמשמע תרי). הובא בדרכי משה ס"ק ח.
51. 1596. רוקח סי' ריז (ומה שפוסקין צדקה עבור המתים ביום הכפורים ולא ביום טוב, יש להם אסמכתא, שכתוב בסוף פרשה ואתה תצוה (ל, י), הכפורים אחת בשנה יכפר, וסמיך ליה ונתנו איש כופר נפשו ליי', בזמן שיתן לכפרת הנפש. ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו, אלא השם בוחן לבות החיים והמתים, אם אותו המת בחיים היה נותן צדקה, ואם היה עני אותו המת אך לבו בטוב והיה נותן אם היה לו, אז תועיל לו קצת, כי החי יכול לבקש להקל דין המת, כדוד על אבישלום, וכר' יוחנן על אחר, לכשאמות אפסוק עשן מקברו. אבל אם נתן בעבור רשע אין מועיל). הובא בב"י. ט"ז ס"ק ד (ב"י הביא שיש במדרש שאף המתים צריכים כפרה, ויש להם זכות בנתינת צדקה עבורם, שהש"י בוחן לבות ויודע שאלו היו בחיים היו נותנים צדקה). מ"א סק"ו (כפרה ביום הכיפורים, כשנודרין בעבורם, דאומרים אילו היה חי היה נותן גם כן צדקה, אבל בעבור רשע אינו מועיל, ב"י רוקח). הזכרת נשמות בשבת נזכרת לעיל סי' רפד סי"ד (נהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמת המתים ... ובכל יום שאין אומרים בו צו"צ ... אין מזכירים נשמות), ושם נסמן (הערות עה; פא-ב). סי' שז סכ"ד (שנוהגין להזכיר נשמות ... שנודרין לצדקה בעד הזכרת נשמתם). סי' תכט ס"ח (נוהגין במדינות אלו שבכל חדש ניסן ... אין מזכירין נשמות כלל). אמנם בסדור הובאה הזכרת נשמות לפני תפלת מוסף של ג' הרגלים, כמבואר במהרי"ל סדר תפלת חג הסכות (כללא הוא, כל יום טוב שקורין בו איש כמתנת ידו, מזכירין נשמות). לבוש סי' תצ ס"ט (מה שמזכירין נשמות ביום אחרון דפסח הוא משום שרוצין לפסוק צדקה, מפני שקורין בו פרשת כל הבכור שכתובה בה איש כמתנת ידו וגו', וכיון שפסקו צדקה נהגו ליתן בעבור הזכרת הנשמות שיזכור אותם אלהים, ואגבן יזכור אותנו עמהם לטובה בזכותם, לכך מזכירים נשמות בכל הרגלים ביום שקורין בו כל הבכור, וביום כיפורים מזכירים מפני שהוא יום הדין אף על פי שאין קורין בו כל הבכור). ובתורת מנחם חנ"ו ע' 231 ביאר, שכיון שהוא ענין של צער דוחין אותו לסוף החג . וראה הנסמן בשער הכולל פמ"ד סי"ד. סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות (רסקין) ע' תצה.
52. 1597. זהר ח"ג נז, ב (על דא ביומא דא קורין אחרי מות שני בני אהרן, דישמעון עמא ויצטערון על אבודהון דצדיקייא ויתכפר להון חובייהו, וכל דמצטער על אבודהון דצדיקייא, או אחית דמעין עלייהו, קודשא בריך הוא מכריז עליה ואומר (ישעיה ו) וסר עונך וחטאתך תכופר, ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי, ועליה כתיב (שם נג) יראה זרע יאריך ימים וגו'). של"ה מסכת יומא עמוד התשובה רכט, סע"א (מצאתי בקונטרסי דהאר"י ז"ל, המוריד דמעות ביום כפורים על מיתת בני אהרן, בניו אינן מתים בחייו). מ"א ריש הסימן (בזוהר, כל מי שמצטער על מיתת בני אהרן, או מוריד דמעות עליהם, מוחלין לו עונותיו, ובניו אין מתים בחייו). אליה זוטא סק"א (כתב בשל"ה בשם האר"י, המוריד דמעות ביום הכיפורים על מיתת בני אהרן, בניו אינן מתים בחייו).
53. 1598. של"ה שם (משום ונשלמה שפתינו, מצוה רבה שילמוד ביום כפורים משניות מסכת יומא עם פירושיהן, ששם מוזכר סדר עבודת יום הכפורים. גם נכון ללמוד בתלמוד בסוף יומא המאמרים המדברים ממעלת התשובה). אליה זוטא שם (מצוה ללמוד ביום הכיפורים משניות מסכת יומא עם פירושיהן. גם נכון ללמוד בסוף יומא בסוף המאמרים המדברים במעלות התשובה, של"ה שם). וראה אוצר מנהגי חב"ד ע' רלב (שלא ראינו נוהגין כן).
54. 1599. שלטי הגבורים ברכות ד, א אות ד (ומזה ראיה לאותם תלמידי חכמים שעוסקים בתורה בבית הכנסת ביום הכיפורים בשעה שהצבור מתפללים ומשמיטין עצמם מלהתפלל אותם התחנות והסליחות והבקשות עמהם, דלאו שפיר עבדי). כנסת הגדולה הגה"ט (אותם תלמידי חכמים העוסקים בתורה ביום הכפורים בבית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים, ומשמיטים עצמם מלהתפלל אותם התפלות והסליחות והתחנונים והבקשות עמהם, לאו שפיר עבדי, ריא"ז. הובאו דבריו בשלטי הגבורים פרק קמא דברכות). אליה זוטא שם (וכתב בשלטי גיבורים דאין לתלמיד חכם לעסוק בתורה ולהשמיט מלהתפלל התפילות וסליחות ובקשות עם הצבור). וראה גם לעיל סי' סח ס"א (ומכל מקום לא יעסוק בשום דבר. ואפילו בדברי תורה אסור להפסיק לעסוק כל זמן שהצבור אומרים פיוטים).