ש"פ שמיני, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשל"ג
312
בס"ד. ש"פ שמיני, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)
החודש
הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה 2056 . וידוע 2057 דיוק כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע (בעל ההילולא דב' ניסן) בד"ה זה 2058 , דצריך להבין, הלא ר"ח תשרי הוא ראש השנה, שכולל כל השנה, דעש"ז נקרא ראש, דכמו שהראש כולל כללות חיות הגוף, כמו"כ ר"ה כולל כללות חיות השנה, ונחלק אח"כ לי"ב ר"ח וכל ר"ח ללמ"ד יום, נמצא דר"ה הוא ראש וראשון לכל חדשי השנה, ולמה נאמר על ר"ח ניסן שהוא ראש חדשים כו'. ויש לבאר מה שמביא במאמר שכללות חיות השנה שנמשך בר"ה נחלק אח"כ לי"ב ר"ח (כמבואר בעטרת ראש 2059 ), דלכאורה אינו מובן, מה נוגע ענין זה לכאן – שבזה מודגש שר"ה הוא ראש גם לחדשי השנה, ועפ"ז מתחזקת השאלה למה נאמר על ר"ח ניסן שהוא ראש חדשים. ומזה מובן, שבאמת ישנם ב' הענינים (שהרי שניהם נאמרו בתורת אמת). ישנו הענין שר"ח תשרי הוא ראש השנה [ובזה גופא, לא רק ראש לימי השנה, אלא גם ראש לחדשי השנה, כנ"ל], ונוסף לזה ישנו גם הענין שר"ח ניסן הוא ראש חדשים. וכמובן גם ממה שאמרו רז"ל במדרש 2060 משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה, היינו, שישנו הענין שבחר הקב"ה בעולמו שאז קבע בו ראשי חדשים ושנים, ששייך לר"ח תשרי שהוא ר"ה, וישנו גם הענין שבחר ביעקב ובניו שאז קבע בו ר"ח של גאולה, שזהו ענינו של ר"ח ניסן. וצריך להבין מה הם שני ענינים אלו. וגם צריך להבין מה שאמרו רז"ל במדרש 2061 (ומובא בפרש"י עה"ת בתחלתו) אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו', ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים 2062 , דלכאורה, איך מתאים ענין זה עם מאמר המדרש אודות ב' הענינים דבחר בעולמו ובחר ביעקב ובניו (שהם בהתאם לב'
313
הענינים דבראשית – בחר בעולמו, והחודש הזה לכם – ר"ח של גאולה), דכיון שהם ב' ענינים שונים, ויתירה מזה, ב' ענינים הפכים זמ"ז, כמובן ש(ר"ח של) גאולה, שענינה יציאה מהמצב שהי' נמצא בו קודם למצב אחר והפכי לגמרי (משעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול 2063 ), הו"ע הפכי לגמרי מבראשית (בחר בעולמו), א"כ, מהו אומרו לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם ומה טעם פתח בבראשית כו', היינו, שהתורה ענינה החודש הזה לכם (שלכן בזה הי' צריך להתחיל התורה), ואעפ"כ, פותחת התורה בענין ההפכי דבראשית כו'.
ב) ויובן
בהקדים דיוק לשון המדרש משבחר הקב"ה בעולמו כו' וכשבחר ביעקב ובניו 2064 , היינו, שב' הענינים הם מצד בחירתו ית'. והענין בזה, דהנה, ענין הבחירה 2065 שייך רק במדריגה שלמעלה מכל ענין של מציאות שיוכל לפעול נטי' לאיזה קו וכו', שזהו"ע בחירה חפשית, שאינו מוכרח כביכול באיזה ענין. וזהו גם ענין היכולת, דכשם שביכלתו להאיר כך ביכלתו שלא להאיר, שזוהי היכולת על הענין דהעלם וגילוי באופן שהן ולאו שוין אצלו ית', שזהו"ע הכי נעלה כו' 2066 . ומזה נמשכים ב' הקוין דגבול ובל"ג, ולמטה יותר ה"ה הנהגה טבעית והנהגה נסית3 – בחר בעולמו ובחר ביעקב ובניו. וכידוע שמצד ענין השלימות, ישנם ב' הקוין, לא רק ענין הבל"ג, אלא גם ענין של גבול, וכמובא בכמה דרושים 2067 מ"ש בעבודת הקודש 2068 דכשם שיש לו כח בבלתי בע"ג כך יש לו כח בגבול, ואם תאמר שיש לו כח בבלתי בע"ג ואין לו כח בגבול, הרי אתה מחסר שלימותו. ומזה מובן, שכל מה שהשלימות היא באופן נעלה יותר, יש בזה יותר החיבור והאיחוד שבין ב' הקוין דבל"ג וגבול.
ובזה
יובן דיוק הלשון משבחר הקב"ה בעולמו, דאף שעולמו (מלשון העלם 2069 ) ענינו גבול, מ"מ, כיון שנמשך מצד בחירתו של הקב"ה, ומצד ענין הבחירה שוין אצלו בל"ג וגבול, ושניהם כלולים ומחוברים
314
יחד, לכן ישנו ענין הבל"ג גם בעולם. וענין זה קשור גם עם משנת"ל במאמר הקודם 2070 בפירוש הכתוב 2071 חוקות שמים וארץ, דלכאורה אינו מובן, איך שייך לומר ענין החקיקה על מציאות העולם שהוא נברא, הרי מבואר בכמה דרושים 2072 (בפירוש הכתוב אם בחוקותי תלכו 2073 , זאת חוקת התורה 2074 וזאת חוקת הפסח 2075 ) מעלת ענין החקיקה על ענין הכתיבה שהוא מיני' ובי' וכו', ואיך שייך לומר ענין זה על מציאות העולם. אך הענין הוא, שמצד ענין בחירה, משבחר הקב"ה בעולמו, נמשך בעולם גם ענין הבל"ג, שזהו"ע החקיקה שבעולם.
והענין
בזה, דהנה, אף שענין הבל"ג אינו נראה בגלוי, וכנ"ל שעולמו הוא מלשון העלם, שזהו"ע הנהגה טבעית, שטבע פירושו פאַרטרונקען 2076 , מלשון טבעו בארץ שערי' 2077 , הרי ע"י ההתבוננות יכולים להגיע ולהשיג ענין הבל"ג שבעולם. והיינו ע"י התבוננות בצבא השמים שהם חזקים כיום הבראם 2078 , שבזה נראה ענין הבל"ג שבההנהגה טבעית, שהרי כל דבר גבולי צ"ל בו ענין ההפסדות, וכהלשון שהתינוק מיד כשנולד מתחיל להתייבש 2079 , וכיון שרואה שצבא השמים הם חזקים כיום הבראם, שאין בהם אפילו ענין של התחלת ההפסדות, הרי בזה נראה שיש בהם ענין של בלי גבול. ואף שהאדם אינו יכול להשיג את ענין הא"ס, דעד כמה שיצייר בעצמו את ענין הנצחיות, הרי זה עדיין בהגבלה אצלו, כיון שכל מה שמשיג הוא רק בהגבלה, אבל אעפ"כ, כיון שרואה איך שצבא השמים הם חזקים כיום הבראם, הרי בזה רואה ענין של בל"ג (כנ"ל). ויתירה מזה, שעי"ז בא להכרה נעלית יותר, שענין זה נמשך מבחי' שלמעלה גם מענין הבל"ג, כי, בכדי שיהי' חיבור של בל"ג וגבול, שבגבול דטבע עצמו יהי' ענין בלתי סופי שלמעלה מהטבע, הרי זה דוקא מצד זה שעצמותו ית' הוא נמנע הנמנעות 2080 , שזהו ענין שלמעלה מגבול ובל"ג, ולכן יכול לחברם יחד. וזהו משבחר הקב"ה בעולמו, שמצד
315
הבחירה בעולמו, נעשה גם ענין הגבול כפי שהוא מצד בחי' היכולת (יכולת העצמות), ולכן יש בזה גם ענין הבל"ג, חיבור גבול ובל"ג.
וזהו
גם מה שמבאר במאמר הנ"ל3, שענין הנצחיות נמשך מאור הקו 2081 , שעם היותו קו קצר ומוגבל, שהרי המשכת הקו היא לאחרי הצמצום, מ"מ, הרי זה כפי שלאחרי הצמצום נמשך מהעיגול הגדול שלפני הצמצום, כי, הקו מצ"ע, להיותו לאחרי הצמצום, לא שייך שיומשך ממנו ענין הגילוי, ועאכו"כ ענין הבריאה, אלא שזהו ע"י שנמשך בקו הקצר והמוגבל שלאחרי הצמצום מהאור הבל"ג שלפני הצמצום, ויתירה מזה, כנ"ל שבכדי שיהי' החיבור בין גבול ובל"ג, הרי זה דוקא מצד בחי' נמנע הנמנעות שלמעלה מב' הקוין דגבול ובל"ג.
ג) אך
נוסף על הענין דמשבחר הקב"ה בעולמו, ישנו גם הענין שכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה. והענין בזה 2082 , דהנה, יעקב ובניו הם בחי' בל"ג שלמעלה מהעולם, כי, בנ"י נקראים בנים למקום 2083 , כדכתיב בני בכורי ישראל 2084 , בנים אתם להוי' אלקיכם 2085 (שהם ב' הכתובים שמביא בתניא 2086 ), שהתואר בנים מורה אמנם על דרגא ששייכת לסדר השתלשלות, שהרי בבחי' שלמעלה לגמרי מענין ההשתלשלות כתיב 2087 גם בן ואח אין לו, אבל בהשתלשלות גופא הרי זה השתלשלות של בל"ג, שלמעלה מכל עניני הבריאה, שכל עניני הבריאה הם גבול, ונש"י הם בל"ג. וענין זה מרומז בדיוק הלשון (כשבחר ב)יעקב ובניו (ולא כמארז"ל 2088 בבריאת העולם: בשביל ישראל), כי בזה (בניו) מרמז לכח ההולדה שיש בישראל 2089 , שהוא כח הא"ס, כמבואר בד"ה שמח תשמח 2090 ובכ"מ, שכח ההולדה הוא דוקא בכח הא"ס, וכח זה לא נמצא בנבראים העליונים ובמלאכים, כי אם דוקא בנש"י למטה 2091 (וכמבואר גם באגה"ק הידועה (סימן כ') בענין כח הצמיחה שנמצא דוקא
316
למטה ביסוד העפר הגשמי, שזהו המאמר תדשא הארץ גו' 2092 ). והנה, כשם שנת"ל בענין דמשבחר הקב"ה בעולמו, שאף שעולמו הו"ע של גבול, מ"מ מצד בחירת הקב"ה בעולמו יש בו גם הענין דבל"ג, כן הוא גם בענין דכשבחר ביעקב ובניו, שאף שמצד עצמם הם בבחי' בל"ג, מ"מ, מצד בחירת הקב"ה בהם, נמצאים גם בגבול, למטה בעולם (חיבור דבל"ג וגבול). ולכן, כשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה, שגאולה מורה שיש מצב של גלות שצריכים להגאל ממנו, דכיון שנמצאים בעולם שהוא בעל גבול, הרי זה ענין של גלות ושעבוד, ולכן יש צורך בר"ח של גאולה, שיצאו משעבוד לגאולה, ע"י הנהגה נסית שלמעלה מהנהגה טבעית.
ד) וזהו
גם תוכן המאמר דר' יצחק, לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו' פתח בבראשית כו'. והענין בזה, דהנה, התורה היא בבחי' בל"ג, שהרי התורה מצ"ע היא למעלה מהעולם. וכמבואר בקבלה 2093 הטעם להתחלת התורה באות ב', לפי שהתורה שנמשכה למטה (תורה מלשון הוראה 2094 ) היא בחי' התורה כפי שבאה שבעולם הבריאה, שזוהי הבחי' הב' שבתורה, כי התחלת וראשית התורה היא באצילות שלמעלה מבי"ע. ולכן לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהו"ע הבל"ג. אבל אעפ"כ פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שזוהי הכוונה העליונה לעשות לו ית' דירה בתחתונים 2095 [שזהו תכלית השתלשלות העולמות, שאינו בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית', אלא התכלית הוא עוה"ז התחתון 2096 ], בתחתונים דוקא, נחלת גוים. וזוהי גם עיקר הכוונה בנתינת התורה – שניתנה התורה למטה דוקא, וכפי שענה משה למלאכים שטענו תנה הודך על השמים 2097 , למצרים ירדתם וכו' 2098 – להמשיך ענין הבל"ג בעולם וגבול גופא. וכיון שסוף מעשה עלה במחשבה וכוונה תחילה 2099 , לכן פתח בבראשית את התורה
317
שמצד עצמה היתה צריכה להתחיל בהחודש הזה לכם, בכדי להמשיך בתורה כפי שהיא למטה (שעל זה מורה הב' דבראשית) מעצם התורה כפי שהיא למעלה, ועי"ז יכולים להעלות את עוה"ז התחתון לבחי' הבל"ג. וכן הוא גם בנוגע לעולם וישראל (יעקב ובניו), שבתחילה בחר הקב"ה בעולמו (פתח בבראשית), לפי שתכלית הכוונה היא בעוה"ז התחתון, ואח"כ בחר ביעקב ובניו וקבע בו ר"ח של גאולה, היינו, שגם יעקב ובניו היו תחילה במצב של גלות ושעבוד ורק אח"כ קבע בו ר"ח של גאולה, דכיון שתכלית הכוונה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, יש צורך שגם יעקב ובניו (ענין הבל"ג) יהיו בהגבלה דעולם (גלות ושעבוד), ואח"כ קבע בו ר"ח של גאולה, בכדי שיוכלו להעלות את הגבלת העולם לבחי' הבל"ג, עי"ז שיעשו ממנו דירה לו ית' בתחתונים.
ה) וזהו
משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ר"ח ושנים, שזהו הסדר שמצד חודש תשרי, ששייך להנהגה טבעית, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה, שהוא הסדר שמצד חודש ניסן, ששייך להנהגה נסית. וב' הנהגות אלו שבעולם נמשכים מב' האופנים בעבודת בנ"י, עבודה שע"פ טעם ודעת, שהיא עבודה מוגבלת, ועבודה שלמעלה מטו"ד, עבודה בלתי מוגבלת, בכל מאדך 2100 . והענין בזה, דהנה, ההנהגה שמצד חודש תשרי היא הנהגה מסודרת, שבאה ע"י עבודת האדם, דאדם לעמל יולד 2101 , באופן שבתחלה בא חודש תשרי, שהוא זמן החרישה וזריעה, ואח"כ באים לחודש ניסן, שהוא זמן קצירת שעורים, ואח"כ חודש סיון, שהוא זמן קצירת חיטים, ועד לסיום השנה בחג הסוכות, חג האסיף. אבל ההנהגה שמצד חודש ניסן היא באופן שנותנים לו הכל מלמעלה מן המוכן, החל מחודש ניסן, שיש לו מיד קציר השעורים, ומיד לאח"ז, במשך זמן קצר, בחודש סיון, יש לו גם קציר החיטים, ובעוד זמן קצר, בחג הסוכות הוא זמן האסיף. ועד"ז יש ב' אופנים אלו בעבודת האדם, שישנה העבודה דחודש תשרי שהיא מלמטה למעלה, וישנה גם העבודה דחודש ניסן באופן שנותנים לו הכל מלמעלה מן המוכן, ועבודתו היא רק העלי' מחיל אל חיל בקדושה גופא 2102 . וזוהי גם ההכנה לזמן דלעת"ל, שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת 2103 , ועתידה אשה שתלד בכל יום48. וענין זה נמשך ע"י מעשינו ועבודתנו עכשיו בזמן הגלות באופן כזה, שזהו אופן העבודה דיום השבת, שאז
318
צ"ל ההנהגה באופן שיהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשוי' 2104 , שנותנים לו הכל מלמעלה מן המוכן, ותלמיד חכם איקרי שבת 2105 , ושייך גם לכל אחד מישראל, כיון שבשעה שלומד תורה ומקיים מצות ה"ה נמצא במעמד ומצב שעניני העולם אינם תופסים מקום אצלו כלל, בדוגמת הענין דכל מלאכתך עשוי'. ועי"ז זוכים לקיום היעוד אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו 2106 , ככל הפירושים בזה בתו"כ ובדברי חז"ל, עד לסיום הפרשה: ואולך אתכם קוממיות 2107 , בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
______ l ______
הערות
- 2056. בא יב, ב.
- 2057. לכמה ענינים דלקמן – ראה לקו"ש חי"ז ע' 150 ואילך (גם ממאמר זה).
- 2058. המשך תרס"ו ע' קנו [רה].
- 2059. שער ר"ה פ"א ואילך.
- 2060. שמו"ר פט"ו, יא.
- 2061. ילקוט שמעוני בא שם (רמז קפז). ראה לקו"ש ח"כ ע' 1. וש"נ.
- 2062. תהלים קיא, ו.
- 2063. נוסח הגדה של פסח.
- 2064. ראה גם רד"ה החודש תרס"ה (ס"ע קט ואילך [ע' קס]).
- 2065. ראה לקו"ת אמור לח, ב. המשך ר"ה תש"ג ספ"ט (סה"מ תש"ג ע' 24).
- 2066. ראה המשך תרס"ו ע' קפח [רנא] ואילך. המשך ר"ה עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' כב) ותרצ"ה (פ"ח בסופו. שם פל"ד – סה"מ קונטרסים ח"ב שכד, ב. שם שמו, א). וראה ספר הערכים חב"ד ח"ד ערך אוא"ס (ד) סעיף ו. וש"נ.
- 2067. ראה ד"ה וידעת תרנ"ז (סה"מ תרנ"ז ע' נג ואילך). ועוד.
- 2068. חלק א ריש פרק ח.
- 2069. לקו"ת שלח לז, סע"ד. ובכ"מ.
- 2070. ד"ה וידבר גו' זאת חוקת התורה (לעיל ע' 289 ואילך).
- 2071. ירמי' לג, כה.
- 2072. ראה לקו"ת בחוקותי מה, ג ואילך. חוקת נו, א. ובכ"מ.
- 2073. ר"פ בחוקותי.
- 2074. ר"פ חוקת.
- 2075. בא יב, מג.
- 2076. ראה סה"מ תרע"ח ע' פח-פט. תרח"ץ ע' קסז ואילך.
- 2077. איכה ב, ט.
- 2078. ראה ירושלמי ברכות פ"א ה"א. וראה ספר החקירה להצ"צ סב, א ואילך. קג, א ואילך. ד"ה אין ערוך (הב') תרצ"ד ספכ"ט ואילך (סה"מ תשי"א ע' 141 ואילך).
- 2079. ראה בחיי בראשית א, כח.
- 2080. שו"ת הרשב"א סימן סתי"ח. הובא בספר החקירה להצ"צ לד, ב ואילך.
- 2081. ראה בסיום המאמר (ע' קסד [ריז]) בנוגע להנהגת הטבע, ש"שרש ההמשכה היא מהקו . . שהוא ג"כ בבחי' א"ס, לכן הנהגת הטבע היא תמידית בלי שום שינוי והפסק, שניכר בזה כח הא"ס כו'" ( המו"ל ).
- 2082. ראה לקו"ש חי"ז הנ"ל (בהערה 2) הערה 56.
- 2083. אבות פ"ג מי"ד.
- 2084. שמות ד, כב.
- 2085. פ' ראה יד, א.
- 2086. רפ"ב. וראה גם תניא עם לקוט פירושים מרבותינו נשיאינו לשם. וש"נ.
- 2087. קהלת ד, ח. וראה המשך תער"ב ח"ג ע' א'רפא.
- 2088. פרש"י ורמב"ן בראשית א, א.
- 2089. ומה שישנו כח זה גם באוה"ע, ובחי וצומח – ראה לקו"ש שם בשוה"ג.
- 2090. תרנ"ז (סה"מ תרנ"ז ע' קעט).
- 2091. לקו"ת שה"ש לט, ד ואילך.
- 2092. בראשית א, יא.
- 2093. לקוטי תורה להאריז"ל ר"פ בראשית. וראה מדבר קדמות להחיד"א מערכת תי"ו אות ט'.
- 2094. ראה רד"ק לתהלים יט, ח. וראה זח"ג נג, ב.
- 2095. ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.
- 2096. תניא שם. וראה ד"ה באתי לגני תשי"א פ"ד (תו"מ סה"מ שבט ע' רסו).
- 2097. תהלים ח, ב.
- 2098. שבת פח, ב ואילך.
- 2099. ע"פ פיוט לכה דודי. וראה ספר יצירה פ"א מ"ז. המשך שמח תשמח תרנ"ז (סה"מ תרנ"ז ע' רנג ואילך). ובכ"מ.
- 2100. ואתחנן ו, ה.
- 2101. איוב ה, ז.
- 2102. ראה תניא אגה"ק סוסכ"ו.
- 2103. שבת ל, ב.
- 2104. מכילתא ופרש"י יתרו כ, ט.
- 2105. זהר ח"ג כט, א. וראה לקו"ש ח"א ע' 40.
- 2106. בחוקותי כו, ג-ד.
- 2107. שם, יג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.