ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשל"ב

234

בס"ד. ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

כי

תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם גו' זה יתנו גו' מחצית השקל גו' לכפר על נפשותיכם ¹⁵⁶³ . הנה מ"ש כי תשא קאי על משה רבינו, שעל ידו הי' מנין זה (ולא כמו המנין שבחומש הפקודים שבו נאמר ¹⁵⁶⁴ תפקדו אותם גו' אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש למטה, נשיאי העדה ¹⁵⁶⁵ ). אך צריך להבין, דלכאורה, כיון שהענין דכי תשא הוא בנוגע לנתינת מחצית השקל שזוהי מצוה (ככל המצוות) על כל הדורות ¹⁵⁶⁶ , הל"ל בלשון רבים, ולמה נאמר כי תשא, לשון יחיד. וע"ד הדיוק בתו"א ¹⁵⁶⁷ במ"ש בהתחלת פרשת משפטים ¹⁵⁶⁸ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי וגו', דלפניהם משמע לשון רבים, וכי תקנה הוא לשון יחיד, והל"ל כי יקנו.

ב) ויובן

ע"פ המבואר בתו"א ¹⁵⁶⁹ , שכי תקנה קאי על משה רבינו, וקאי אדלעיל מיני', היינו על מ"ש ואלה המשפטים אשר תשים, שמשה רבינו דוקא ישים המשפטים לפניהם, והיינו ע"י כי תקנה עבד עברי כו'. וממשיך לבאר, דהנה כתיב (במשנה תורה, אלה הדברים אשר דבר משה גו' ¹⁵⁷⁰ ) ונתתי עשב בשדך לבהמתך ¹⁵⁷¹ , שזה קאי על משה רבינו, שמשפיע בחי' עשב לבהמתך, היינו, שגם בנשמות שבבחי' זרע בהמה (בהמתך) יהי' דעת (עשב, שם ע"ב ושי"ן באמצע התיבה, שמורה על בחי' הדעת כו') והרגשה באלקות, שזהו ¹⁵⁷² לפי שמשה רבינו נקרא רעיא מהימנא ¹⁵⁷³ , שרועה ומפרנס נש"י עי"ז שמשפיע להם בחי' הדעת כו'. ועד"ז יש לפרש מש"נ למשה רבינו דוקא כי תשא ¹⁵⁷⁴ . והיינו, שאע"פ שפ'

235

משפטים ופ' כי תשא חלוקים בעניניהם ¹⁵⁷⁵ , משתווים הם בזה ששניהם הם מצד משה רבינו, שבזה נכלל גם בחי' משה רבינו שבכל אחד מישראל, כמבואר בתניא ¹⁵⁷⁶ בפירוש מארז"ל ¹⁵⁷⁷ על הפסוק ¹⁵⁷⁸ ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה גו', אטו יראה מילתא זוטרתא היא, אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא, דלכאורה אינו מובן התירוץ, דהא שואל מעמך (מכל אחד מישראל) כתיב, אלא הענין הוא, כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משרע"ה כו' (ולגבי בחי' משה שבכאו"א מישראל, יראה מילתא זוטרתא היא). ועד"ז נעשים ע"י בחי' משה שבכל אחד מישראל הענינים דכי תשא גו' וכי תקנה גו'.

ג) וביאור

הענין דכי תשא גו' לפקודיהם, הנה לפקודיהם הוא לשון חסרון ¹⁵⁷⁹ , כמו כי יפקד מושבך ¹⁵⁸⁰ , היינו, שיפקד ויחסר הרע מנפשם כו'. והו"ע סור מרע, שזוהי התחלת כללות עבודת האדם, שיש בה ג' הסוגים דסור מרע ועשה טוב בקש שלום ¹⁵⁸¹ (כמבואר גם בלקו"ת פ' בלק ¹⁵⁸² ). ובכללות הו"ע עבודת הבירורים, לברר את העוה"ז שהוא עולם הקליפות ¹⁵⁸³ , שזוהי עבודה קשה שנעשית (לא באופן של מנוחה, אלא) באופן של מלחמה (בחרבי ובקשתי ¹⁵⁸⁴ ) דוקא, ובשביל זה יש צורך ביוצאי צבא – כל העובר על הפקודים (כל אלו שעברו במנין) מבן עשרים שנה ומעלה ¹⁵⁸⁵ , צבאות הוי' ¹⁵⁸⁶ , שצריכים לצאת למדבר גו' נחש שרף ועקרב גו' ¹⁵⁸⁷ , כדי לבררו כו'. וזהו גם ענין עבודת הקרבנות (החל מקרבנות הציבור שהביאו ממחצית השקל, שעז"נ ¹⁵⁸⁸ זה יתנו גו' מחצית השקל), כמבואר בהמשך ההילולא ¹⁵⁸⁹ בנוגע לכללות העבודה במשכן ומקדש (שעז"נ ¹⁵⁹⁰ ועשו לי מקדש (כולל גם המשכן דאיקרי מקדש ¹⁵⁹¹ ) ושכנתי בתוכם) – שאחת העבודות [היינו העבודה המיוחדת] שהי' במקדש הו"ע עבודת הקרבנות ¹⁵⁹² ,

236

וכמ"ש הרמב"ם ¹⁵⁹³ שביהמ"ק הוא בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות – שענינה הוא העבודה דבחינת אתכפיא המביא ומעלה לבחינת אתהפכא חשוכא לנהורא ¹⁵⁹⁴ , שזהו כללות הענין דסור מרע ועשה טוב. ועי"ז נעשה הענין דבקש שלום, שנמשך הגילוי למטה באופן שיתקבל למטה. ועל זה אמרו רז"ל ¹⁵⁹⁵ לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, וכמו קרבן שלמים, שעושים שלום בין הקב"ה לעולם (ועד שהעולם נעשה דירה לו ית' ¹⁵⁹⁶ ), ועאכו"כ בין הקב"ה לבנ"י ¹⁵⁹⁷ .

ועז"נ

זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל גו'. והענין בזה, דהנה, פקודים קאי גם על המצוות, רמ"ח פקודין ¹⁵⁹⁸ . וע"פ הפירוש שכל העובר על הפקודים היינו כל העוברים במנין בנ"י (כנ"ל), יש לפרש כן גם להפירוש שפקודים הם המצוות, רמ"ח פקודין, שהעובר על הפקודים פירושו כל בנ"י שמקיימים התומ"צ ¹⁵⁹⁹ . ופי' זה יתנו גו' מחצית השקל, שכללות עבודת בנ"י בקיום התומ"צ היא בבחי' מחצית בלבד, ועי"ז ממשיכים בחי' המחצית שמלמעלה כו' ¹⁶⁰⁰ . והענין בזה, דהנה, אמרו רז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו ¹⁶⁰¹ , ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו' ¹⁶⁰² , ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא כו'. והנה, האתעדל"ת שע"י עבודת האדם אינה בערך כלל לאתעדל"ע שנמשכת מלמעלה, וכמובן גם ממארז"ל ¹⁶⁰³ אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה, והיינו, שעבודת האדם היא מעט בלבד לגבי הריבוי שנמשך לו מלמעלה [וזהו גם מה שפירש רש"י על הפסוק זה יתנו, הראה לו כמין מטבע של אש (כיון שנתקשה משה כו' ¹⁶⁰⁴ ) ואמר לו כזה יתנו, והיינו, שנתינת האדם אינה בערך למטבע של אש שמלמעלה], וא"כ, הרי זה פחות ממחצית. ומ"מ נקראת בשם מחצית, כי, המדה שהאדם מודד היא באותה מדה שמודדין לו מלמעלה. וע"ד המבואר ¹⁶⁰⁵ בענין בכל מאדך ¹⁶⁰⁶ , שע"י מאדך, מאד שלך, ממשיכים בחי' מאד שלמעלה, בל"ג

237

האמיתי, ומזה מובן שכן הוא גם בנוגע לעבודה דבכל לבבך ובכל נפשך44. וכן הוא בנוגע למצוות שלמטה ומצוות שלמעלה, כידוע בענין מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל ¹⁶⁰⁷ , שאף שהמצוות שלמטה (אפילו כפי שיהיו לעתיד לבוא בתכלית השלימות, כמצות רצונך ¹⁶⁰⁸ ) אינם בערך למצוות שלמעלה, מ"מ, מברכים עליהם אשר קדשנו במצוותיו, היינו, שהמצוות שהאדם עושה הם המצוות של הקב"ה (מצוותיו), ועד שעל ידם פועלים וממשיכים את המצוות של הקב"ה ¹⁶⁰⁹ . וכן הוא בענין זה יתנו, שע"י הנתינה מלמטה נעשית ההמשכה מלמעלה, ובאופן שהנתינה מלמטה היא מחצית כמו ההמשכה מלמעלה. וע"ד מארז"ל ¹⁶¹⁰ נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, והרי ענין השותפות הוא באופן שב' השותפים יש להם חלקים שוים ¹⁶¹¹ .

ד) אמנם

כל האמור לעיל הוא כאשר כל אחד מישראל עובד עבודתו בקיום התומ"צ כדבעי, שלא חטא ולא פגם ולא עבר את הדרך. אבל גם מי שחטא ופגם כו', הנה גם עז"נ זה יתנו כל העובר על הפקודים, דקאי גם על מי שעבר ח"ו על פיקודי אורייתא ¹⁶¹² , עד לענין הכי חמור דחטא העגל (שרש החטאים), שעליו נאמר ¹⁶¹³ וביום פקדי ופקדתי גו', ולכן יש צורך בענין דלכפר על נפשותיכם ¹⁶¹⁴ . וענין זה מרומז גם במ"ש כי תשא, כדאיתא במדרש ¹⁶¹⁵ שכי תשא הוא מלשון כי תשה ברעך ¹⁶¹⁶ , שאמר לו הקב"ה למשה ישראל חייבים לי אמור להם שיפרעו לי כו', והיינו, שלא זו בלבד שלא ניצלו את הכחות שניתנו להם לעבוד עבודתם, אלא עוד חטאו ופגמו כו', ולכן צריכים לשלם חוב עבור העוונות שפגמו כו'. והתיקון לזה הוא ע"י ענין התשובה, שגם זה מרומז במ"ש כי תשא, שהפי' הפשוט הוא מלשון הגבהה ורוממות, שזוהי העלי' היותר נעלית

238

שנעשית ע"י עבודת התשובה דוקא ¹⁶¹⁷ . והענין בזה, דהנה, ענין העלי' (כי תשא, מלשון הגבהה ורוממות) צ"ל אצל כל אחד מישראל, גם אצל כל העובר על הפקודים לפי הפירוש שהם אלו שעוברים במנין בנ"י, ומקיימים פקודין דאורייתא, דכיון שיש אצלם הענין של ירידת הנשמה בגוף, שהיא ירידה גדולה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ¹⁶¹⁸ , צ"ל אצלם ענין העלי' (כי תשא). אמנם, אלו שפגמו ועברו על פיקודין דאורייתא, ולכן יש אצלם הענין דתשא מלשון תשה, שהו"ע פרעון החוב כו', הנה בתיבה זו גופא מרומז גם התיקון שע"י התשובה, תשא מלשון הגבהה ורוממות, שזוהי העלי' שנעשית ע"י התשובה, שהיא למעלה יותר מהעלי' שע"י קיום התומ"צ באופן שלא פגם כו'.

ה) והנה

בדוגמת ב' הענינים שנת"ל בפירוש כל העובר על הפקודים (אם קאי על אלו שמקיימים פקודין דאורייתא (כנ"ל ס"ג), או על אלו שעוברים עליהם ח"ו וצריכים תיקון ע"י התשובה (כנ"ל ס"ד)), הוא גם החילוק בין פ' משפטים לפ' תשא. והענין בזה, דהנה, פ' משפטים היא מיד לאחרי מ"ת, בהמשך לעשה"ד שנאמרו בהר סיני, כמארז"ל ¹⁶¹⁹ מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, ולכן כללות התוכן של פרשה זו שייך לאופן העבודה של צדיקים, כפי שהאלקים עשה את האדם ישר ¹⁶²⁰ . וזהו גם מה שבפרשה זו נרמזו כל אופני העבודה דעבד כנעני עבד עברי ואמה העברי', כפי שנתבארו בארוכה בדרוש הידוע על הפסוק ¹⁶²¹ וכי ימכור איש את בתו לאמה (שנדפס בתורת חיים ¹⁶²² , והצ"צ כותב עליו ¹⁶²³ שהדרוש הזה מרבינו הגדול נ"ע כו' והוא דרוש נכבד וכו'), על יסוד המבואר בזהר ¹⁶²⁴ בפירוש פסוק זה, שקאי על ירידת הנשמה בגוף כו', ועז"נ59 לא תצא כצאת העבדים, שהו"ע שלילת לכלוך החטא כו', שזוהי כללות העבודה דסור מרע, ששייכת גם לצדיקים, שעבודתם צ"ל לא רק בקו דעשה טוב, אלא גם בקו דסור מרע כו'. ועד שנרמזת גם השלימות שבגמר העבודה, שזהו מ"ש6 (שש שנים יעבוד) ובשביעית יצא לחפשי חנם, דקאי על אלף השביעי, שאז יהי' מנוחה לחיי העולמים ¹⁶²⁵ , שאין עוד

239

עלי' למעלה הימנה כו'. אמנם פ' תשא נאמרה לאחרי חטא העגל (ובפרט ע"פ האמור לעיל (ס"ד) בפי' כל העובר על הפקודים), שאז הוצרכה להיות אצל בנ"י עבודת התשובה, לכפר על נפשותיכם.

וזהו

גם החילוק במש"נ בפרשיות אלו, שבפ' משפטים נאמר כי תקנה, ומבואר בתו"א ¹⁶²⁶ שבחי' קנין (כמו ברוך קונך ¹⁶²⁷ ) הוא המשכה מההעלם אל הגילוי, וזהו כי תקנה עבד עברי, שכדי שיוכל להיות המשכת הדעת גם לנשמות שבבחי' זרע בהמה (כנ"ל ס"ב), צריך להמשיך משרשן ומקורן, שעז"נ ¹⁶²⁸ בעבר הנהר ישבו אבותיכם גו', דנהר הוא בחי' בינה דאצילות, ועבר הנהר הוא מה שלמעלה מהבינה כו' ¹⁶²⁹ , ששם יש להם דעת גדול מאד, רק שזה נעלם לגמרי כו', וצריך להמשיך משם מההעלם אל הגילוי. אמנם בפ' תשא נאמר כי תשא את ראש, שהו"ע הגבהת ורוממות הראש, שזהו ע"ד מ"ש ¹⁶³⁰ שאו את ראש גו' לגולגלותם, בחי' שלמעלה מהשתלשלות כו', שזהו מצד גודל העילוי דעבודת התשובה גם לגבי עבודת הצדיקים, וכמ"ש הרמב"ם ¹⁶³¹ בנוגע לגודל מעלת בעל תשובה, שצועק ונענה מיד שנאמר ¹⁶³² והי' טרם יקראו ואני אענה, והיינו, שאע"פ שסדר הענינים הוא באופן שהעני' היא לאחרי הקריאה, הנה זהו רק מצד הגדרים של סדר השתלשלות, וכיון שעבודת התשובה מגעת למעלה מסדר השתלשלות, לכן הרי זה באופן שטרם יקראו אני אענה ¹⁶³³ . ולכן סדר הפרשיות הוא באופן שבתחלה באה פ' משפטים, שענינה עבודת הצדיקים, ואח"כ באה פ' כי תשא, שענינה עבודת הבעלי תשובה. ובשניהם נאמר לשון יחיד, כי תקנה, כי תשא, דקאי על משה רבינו, כי, הנתינת כח על ב' אופני עבודה הנ"ל היא ממשה רבינו, ונמשכת ע"י בחי' משה שבכל אחד מישראל.

ו) והנה

אע"פ שעבודת הבע"ת היא למעלה מסדר והדרגה, מ"מ צריך להמשיך ענין זה בפרטי עניני העבודה המסודרת שבכל יום ויום. וע"ד המבואר ¹⁶³⁴ בענין אתם נצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם גו' ¹⁶³⁵ , שבתחלה נאמר נצבים כולכם, לאחדים כאחד ¹⁶³⁶ , ואח"כ נימנו פרטי

240

המדריגות שבהם צריך להמשיך הענין דכולכם כו'. וע"ד שצריך להמשיך ענין הקבלת עול דר"ה בעבודת כל ימות השנה ¹⁶³⁷ . ועד"ז צריך להמשיך ענין התשובה בפרטי עניני העבודה דתומ"צ. ועי"ז פועלים הענין דלאתבא צדיקייא בתיובתא ¹⁶³⁸ , ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

______ l ______