שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשל"א

124

בס"ד. שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשל"א.

בלתי מוגה

א. [כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין, ואח"כ הורה שא' המסובים יקדש בקול רם, ויוציא י"ח את כל אלו שרוצים לצאת י"ח קידוש, ויכוין גם על "עם שבשדות" ⁸⁹⁸ . ואח"כ אמר:]

ידועה שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר ⁸⁹⁹ שבשמח"ת צריך כל אחד לקדש בעצמו, ולא לצאת ידי חובה ע"י מישהו אחר. ואף שמפורש כן בהשיחה, ובודאי צריך לקיימה, אבל אעפ"כ, צריכים להתחשב גם עם המציאות – שיש כאלו שאין יודעים אודות שיחה זו, ויתכן שירצו לשתות יין ולומר לחיים ללא קידוש, ולכן כדאי שא' מהקהל יקדש ויכוין להוציא י"ח את כל אלו שלא עשו קידוש, הן אלו שנמצאים כאן, והן אלו שאינם נמצאים כאן – "עם שבשדות", ואז יהי' הדבר על תיקונו.

*

ב. ביאור ענין השמחה ב"גמרה של תורה" וברכת שהחיינו (לא רק על היו"ט שני דשמע"צ, אלא גם) על התחלת התורה ⁹⁰⁰ , אף שלימוד התורה הוא חיוב תמידי בכל רגע – כיון שלאחרי התענית והתשובה דיוהכ"פ ⁹⁰¹ , מ"ת דלוחות שניות לבעלי-תשובה, נעשה כל אחד מישראל

125

מציאות חדשה ⁹⁰² , ואז בכחו להתחיל לימוד התורה באופן חדש, עד לאופן שבאין ערוך (גם בהבנת והשגת השכל המדוד ומוגבל ⁹⁰³ ), ע"ד שמצינו אצל ר' זירא ⁹⁰⁴ שהוצרך להתענות ⁹⁰⁵ "דלשתכח ⁹⁰⁶ תלמודא בבלאה מיני'" כדי שיוכל להגיע ללימוד הירושלמי באופן נעלה יותר באין ערוך; ושייכותו לא רק ליחידי סגולה ⁹⁰⁷ , אלא גם לכל אחד מישראל ⁹⁰⁸ (בהתאם לכך שהשמחה דשמח"ת היא אצל כל ישראל בשוה ⁹⁰⁹ , ואינה קשורה עם הבנה והשגה, אלא דוקא עם ריקוד ברגלים, ודוקא כפי שהס"ת מכוסה במעיל ⁹¹⁰

126

באופן שאי אפשר לקרות בה ⁹¹¹ ) – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס ⁹¹² בלקו"ש חי"ט ע' 371 ואילך.

* * *

ג. אך עדיין אינו מובן:

ע"פ האמור לעיל ⁹¹³ נמצא שהשמחה דשמח"ת (ששייכת לכל אחד מישראל) אינה קשורה עם ענין שישנו כבר בפועל ממש, אלא רק עם הנתינת כח לזה. וא"כ, היו צריכים לקבוע השמחה על מ"ת דלוחות שניות ביוהכ"פ עצמו (או מיד לאחריו), שאז מקבלים הכח על החידוש בתורה באופן של אין ערוך, ולמה ממתינים עם שמח"ת עד לאחרי חג הסוכות?

והביאור בזה:

אילו היו קובעים שמח"ת ביוהכ"פ מצד ענין הנתינת כח בלבד – הי' זה היפך ענין התורה, ש"לא בשמים היא" ⁹¹⁴ , אלא ניתנה למטה דוקא, כדי שתהי' לא רק בכח, אלא דוקא בפועל ובגלוי .

ולכן יש צורך להמתין עד שתהי' התחלה בלימוד התורה בפועל , לכל-הפחות במקצת – אפילו תיבה או אות אחת,

[ולהעיר מהידוע ⁹¹⁵ שכל התורה כלולה בעשרת הדברות (שכוללים כל תרי"ג מצוות, כפי שפירש הרס"ג באזהרות ⁹¹⁶ , וכדאיתא בירושלמי ⁹¹⁷ על הפסוק ⁹¹⁸ "מזה ומזה הם כתובים", "בין כל דיבור ודיבור דקדוקי' ואותיותי' של תורה"), ועשרת הדברות כלולים בדיבור הראשון ⁹¹⁹ , והדיבור הראשון כלול בתיבה הראשונה – "אנכי" (כדאיתא בספרים ברי-סמכא, ומרומז גם בגמרא ⁹²⁰ : "אנכי נוטריקון א נא נ פשי כ תבית י הבית"), ועד להמובא בשם הבעש"ט ⁹²¹ , שכל התורה כלולה באות א' ד" א נכי" ⁹²² . ועד"ז בנדו"ד, שגם ע"י תיבה או אות אחת לוקחים את התורה כולה ⁹²³ ],

ורק אז יכולים לערוך שמחת תורה.

127

ד. ובפרטיות יותר:

לאחרי עבודת התשובה של יוהכ"פ שעל ידה נעשה האדם "ברי' חדשה" – מתחיל סדר עבודה חדש.

וסדר העבודה – שתחילה צ"ל קיום המצוות ולאח"ז לימוד התורה, כמו במ"ת שבנ"י הקדימו נעשה לנשמע ⁹²⁴ , והיינו, שבתור הקדמה ללימוד התורה – "נשמע", צ"ל קיום המצוות – "נעשה".

ובכן: הענין ד"נעשה", קיום המצוות, הוא בחג הסוכות, שבו מקיימים מצות סוכה ומצות נטילת ד' מינים – לאחרי ההכנה של ד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות שבהם "כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו" (שלכן נקרא היום שלאח"ז "יום הראשון" ⁹²⁵ , "ראשון לחשבון עונות") ⁹²⁶ ; ולאחרי העבודה דקיום המצוות ("נעשה") בחג הסוכות, אזי מתחילה העבודה דלימוד התורה ("נשמע"), ואז נקבע גם היו"ט דשמחת תורה (בברכת שהחיינו על התחלת התורה מחדש).

ועד"ז בשמחת תורה גופא: לכל לראש ישנו ענין ההקפות והריקודים שמגלים את עצם הנשמה – בדוגמת הקדמת נעשה לנשמע, ולאח"ז ישנו הענין דלימוד התורה.

ה. ועפ"ז מובן שהענין דשמחת תורה נקבע (לא על ענין התורה כפי שהוא בכח , אלא) כשיש כבר התחלה של לימוד התורה בפועל .

וכן בנוגע לברכת שהחיינו על התורה – שהברכה היא רק כשישנו התחלת הלימוד בפועל, וכמו בברכת שהחיינו על פרי, שלא די בכך שיודעים שישנו אילן שבו צומח פרי, אלא יש צורך שהפרי יהי' מונח בפועל על שולחנו, וכדאיתא בסידור בנוגע לפרי חדש לצורך ברכת שהחיינו בליל ב' דר"ה: "ויתן עיניו בו ויאמר שהחיינו" ⁹²⁷ .

ומזה מובן גם בנוגע לברכת שהחיינו על התורה, שיש צורך בהתחלת לימוד התורה בפועל. – זוהי אמנם רק התחלה בלבד, אבל זוהי התחלה של לימוד התורה בפועל . ודוקא אז ישנו אמיתית ענין התורה.

* * *

ו. אך עפ"ז יכולים לחשוב שמספיק לימוד התורה כשלעצמו,

128

בתור חכמה נעלית ביותר, כמ"ש ⁹²⁸ "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", שזהו ענין של חכמה ובינה בלבד.

ובכן, צריך לידע שאין האמת כן, אלא התכלית של לימוד התורה היא – שיומשך בהרגש הלב, ו"לבא פליג לכל שייפין" ⁹²⁹ , ועד שיומשך למעשה בפועל, והיינו, שלימוד התורה צריך לחדור במציאות האדם, מהמוח שבראש עד לרגל, כולל גם העקב שברגל, וכמ"ש ⁹³⁰ "עקב אשר שמע אברהם", היינו, שאצל אברהם אבינו הי' אפילו העקב שברגל במעמד ומצב ש"שמע בקולי" ⁹³¹ .

ז. וענין זה מודגש גם בריקודים שבשמח"ת, שהשמחה חודרת עד לעקב שברגל.

ולהעיר גם מסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחת שמח"ת תש"א ⁹³² ("ויהי בשלושים שנה" ⁹³³ ), שבשמח"ת מוצאים המלאכים בגן-עדן סוליות של נעלים ("פּאַדמיאָטקעס, פּאַנטאָפל") שנקרעו מרוב הריקודים!...

והגע עצמך:

סוליית הנעל היא החלק הכי תחתון שבנעל, והיינו, שנוסף לכך שכללות הנעל הוא לבוש הרגל שלמטה משאר לבושי הגוף, ונעשה מעור היותר תחתון (ולא כמו העור שממנו עושים רצועות של תפילין, להבדיל, או העור שממנו עושים לבוש לראש), הנה בנעל גופא אין זה רצועות הנעל (כפי שהי' בזמן הש"ס שרצועות הנעל היו מגיעים עד השוקיים ⁹³⁴ ), אלא החלק הכי תחתון שבו.

ואעפ"כ, דוקא שם (ב"פּאַדמיאָטקעס" ו"פּאַנטאָפל") נמשכת וחודרת השמחה דשמח"ת, וכפי שיתבאר לקמן ⁹³⁵ .

ויתירה מזה, שדוקא הריקוד ברגלים פועל הגבהה גם בלב ובראש:

יש אופן שהאדם יושב במקומו ומגבי' רק את רגליו. אבל בשמח"ת אין לישב במקומו, אלא צריך לרקוד, ואופן הריקוד הוא שע"י הרגלים

129

דוחף האדם את עצמו להתרומם מהארץ, ועי"ז מתרומם כל הציור קומה שלו, גם הלב והראש.

אמנם ביכלתו להתגלגל ("זיך איבערקוליען") באופן שהראש הוא למטה, שאז נעשה הריקוד וההגבהה ע"י הראש. אבל, אין זה הסדר הרגיל של ריקוד. אם הוא רק אדם נורמלי, אזי סדר הריקוד הוא באופן שההתחלה היא מהרגלים, ועי"ז מתרומם גם הלב והמוח.

ח. וכאשר לימוד התורה הוא באופן שנמשך למעשה בפועל, הרי זה פועל גם המשכת הברכות למטה, כמ"ש ⁹³⁶ "אם בחוקותי תלכו", "שתהיו עמלים בתורה", אזי "ונתתי גשמיכם בעתם" ⁹³⁷ , וכפירוש הבעש"ט ⁹³⁸ ש"גשמיכם" היינו הגשמיות שלכם, "ונתתי שלום בארץ" ⁹³⁹ , וכל הברכות המנויות בפרשה.

וזוכים לשנת תורה, שנת שלום וכו', ככל אותיות האל"ף-בי"ת לפי הסדר דתשר"ק, עד לשנת אורה, שנת ברכה, שנת גאולה וכו', ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש.

* * *

ט. בהמשך להאמור לעיל (ס"ג ואילך) שלא מספיק ענין התורה כפי שהוא "בכח", אלא צ"ל לימוד התורה בפועל, ולכן לא קבעו שמח"ת מיד לאחרי יוהכ"פ, אלא רק לאחרי שישנה התחלת לימוד התורה מחדש בפועל – הנה כשם שהדברים אמורים בנוגע לכלל ישראל, כן הוא בנוגע לכל יחיד:

לא די בכך שיהי' אצלו ענין התורה בכח – שיתן מכספו כדי שאחרים יוכלו ללמוד תורה, אלא גם הוא בעצמו צריך ללמוד תורה בפועל.

גם אם הוא בעל-עסק, ומנהל את העסק ע"פ תורה, באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ⁹⁴⁰ , ועד באופן נעלה יותר: "בכל דרכיך דעהו" ⁹⁴¹ – אין זה פוטר אותו מהחיוב של לימוד התורה, כמבואר בשו"ע ⁹⁴² שכל אחד מישראל חייב לקבוע עתים לתורה, פעמיים במשך המעת-לעת, ביום ובלילה.

130

וכן מי שעוסק בצרכי ציבור, שבשעת מעשה פוטרת אותו התורה מכל שאר הענינים ⁹⁴³ – אין לו לחשוב שבגלל זה נפטר מהשיעורים שלו בתורה, אלא עליו לדעת שגם הוא חייב (כמו כל אחד מישראל) בקביעות עתים לתורה.

ואדרבה: דוקא ע"י לימוד התורה תהי' לו הצלחה בכל הענינים, הן בעניני העסק והן בעניני הכלל, שכן, אצל בנ"י, התורה היא "כלי" ו"כוס של ברכה" לכל הענינים ⁹⁴⁴ .

י. ולכן, בעמדנו בשמח"ת, צריך כל אחד לקבל על עצמו החלטה טובה – להוסיף בלימוד התורה.

ושלא כדעת הטועים שההחלטה שהם צריכים לקבל על עצמם היא להשתדל שאחרים יוכלו ללמוד תורה, לתמוך בתלמידי חכמים כו', ובפרט שעושה חשבון שכיון שאין לו כשרונות טובים, לא יוכל להצליח כ"כ בלימוד התורה, ולכן מוטב שיעסקו בתורה אלו שיש להם כשרונות טובים שיכולים להצליח בלימודם, ואילו הוא יעסוק בעסקיו, כדי להרויח כסף שיוכל ליתן עבור לומדי תורה – אלא גם הוא חייב ללמוד תורה בעצמו, כנ"ל.

וכאשר יחליטו באמת, ובפרט בעת-רצון דשמח"ת – בודאי יוכלו לקיים זאת.

ואם עולה במוחו סברא הפכית – צריך לידע שזוהי טענת ה"מלך זקן וכסיל" ⁹⁴⁵ , ולכן אין לו מה להתפעל ממנו, שהרי אדם נורמלי אינו מתפעל מ"כסיל"!...

ואדרבה: ע"י לימוד התורה, יהפוך גם אותו לטוב,

– ובפרט בבואנו מיוהכ"פ, שבו היתה שלימות התשובה באופן ש"זדונות נעשו לו כזכיות" ⁹⁴⁶ , ועד ל"זכיות" (ללא כ"ף הדמיון) ממש ⁹⁴⁷ –

ועד שנעשה הענין ד"ואולך אתכם קוממיות" ⁹⁴⁸ (שזהו סיום וחותם הברכות המנויות בפרשה ד"בחוקותי תלכו", "שתהיו עמלים בתורה")

131

– "שתי קומות" ⁹⁴⁹ , יצר טוב ויצר רע, נפש האלקית ונפש הבהמית, כיון שגם יצה"ר ונה"ב נתהפכו לטוב.

ובאופן כזה פועלים אפילו על אומות העולם – שגם הם יכירו בכך שהקב"ה ברא את העולם,

– כמסופר בגמרא ⁹⁵⁰ שכאשר תירגמו את התורה עבור הגוים בימי תלמי המלך, שינו וכתבו "אלקים ברא בראשית את השמים וגו'", שבאופן כזה ברור גם אצל הגוים שהקב"ה ברא את העולם [אבל בנ"י יודעים ש"בראשית ברא אלקים" – שגם שם אלקים הו"ע של בריאה, שהרי שם הוי' הוא נעלה יותר; משא"כ גוים שאינם יודעים אודות שם הוי' ⁹⁵¹ , צריך לומר להם "אלקים ברא בראשית"], שכל זה נעשה ע"י התורה –

ועד שמהפכים גם את הענין ד"רגשו גוים ולאומים יהגו" ⁹⁵² , וכמ"ש ⁹⁵³ "כי אז אהפוך אל עמים גו' לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד", בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

יא. בהמשך להמוזכר לעיל (ס"ב) ששמח"ת קשור עם לוחות אחרונות שניתנו ביוהכ"פ – יש בזה עוד ענין:

יוהכ"פ הוא הזמן היותר מקודש בשנה, ולכן היתה עיקר עבודת היום ע"י הכהן גדול, שהוא המקודש ביותר מכל בנ"י, שהי' נכנס לקדש הקדשים, שהוא המקום המקודש ביותר, והיינו, שאז נצטרפו הענינים המקודשים ביותר הן בעולם הן בשנה והן בנפש ⁹⁵⁴ .

ודוקא אז היתה הכפרה שנפעלה ע"י עבודת הכה"ג תלוי' בתנאי שיהי' נשוי, כמ"ש ⁹⁵⁵ "וכפר בעדו ובעד ביתו", "ביתו זו אשתו" ⁹⁵⁶ [וכפי שנתבאר בהתוועדות דששי בתשרי ⁹⁵⁷ , שענין זה קשור עם דברי ר' יוסי ⁹⁵⁸ "מימי לא קריתי לאשתי אשתי .. אלא לאשתי ביתי"], ולולי זאת לא הי' יכול להיות ענין הכפרה לא רק עבור הכה"ג ומשפחתו, אלא גם עבור כלל ישראל.

132

וכיון שכל עניני ר"ה ויוהכ"פ מתגלים "ליום חגינו" ⁹⁵⁹ , בחג הסוכות ⁹⁶⁰ – מצינו גם בחג הסוכות הדגשה מיוחדת בנוגע לנשים ⁹⁶¹ :

בנוגע לשמחת בית השואבה – כותב הרמב"ם ⁹⁶² ש"לא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה ⁹⁶³ , אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע", והיינו, שגם הנשים (שפטורות ממצוות עשה ⁹⁶⁴ שהזמן גרמא ⁹⁶⁵ ) היו באות לראות ולשמוע, וכיון שהיתה זו ראי' ושמיעה ע"פ תורה, בודאי פעלה פעולתה כו'.

ומודגש יותר בדברי המשנה ⁹⁶⁶ : "מוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול", ומבואר בגמרא ⁹⁶⁷ : "מאי תיקון גדול .. כאותה ששנינו חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא והתקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה" – שמזה מובן גודל החשיבות שגם הנשים יראו וישמעו, שהרי בדרך כלל לא היו משנים מאומה בבנין ביהמ"ק, שהי' באופן ד"הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" ⁹⁶⁸ , ואעפ"כ, בנו גזוזטרא מיוחדת ⁹⁶⁹ כדי שגם הנשים יוכלו לראות ולשמוע.

ועד"ז מצינו בשמח"ת בנוגע ל"הקפות", שאע"פ שבפועל רוקדים רק האנשים, הרי מנהג ישראל שגם הנשים באות לראות ולשמוע, ובודאי שזה פועל עליהן כו'.

ועי"ז יש נתינת כח שלימוד התורה אצל כל בנ"י יוכל להיות באופן נעלה יותר באין ערוך – כמו ביוהכ"פ, שהענין ד"ביתו זו אשתו" פועל את הכפרה של כלל ישראל.

וענין זה מודגש גם בקריאת היום – שקורין גם את הפסוקים ⁹⁷⁰ "זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם גו' ויאמר להם גו' פרו ורבו ומלאו

133

את הארץ וכבשוה" (ולא כמו בפ' בראשית, שממשיכים לקרוא גם אודות חטא עה"ד, אלא קורין רק אודות המעמד ומצב שהי' קודם החטא, "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" ⁹⁷¹ , שאז הי' כל העולם בשלימותו) ⁹⁷² .

* * *

יב. כתיב ⁹⁷³ "למה רגשו גוים ולאומים יהגו", "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים", והצד השוה שבהם – ש"נוסדו יחד על ה' ועל משיחו".

וב' פירושים ב"משיחו": פי' הא' – כפשוטו – שקאי על דוד ועל מלך המשיח ⁹⁷⁴ , ופי' הב', כמ"ש האבן יחיא שקאי על כל אחד מישראל.

וע"ד ב' הפירושים בפסוק ⁹⁷⁵ "דרך כוכב מיעקב" ⁹⁷⁶ : הפירוש הפשוט, שקאי על מלך המשיח (כמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים ⁹⁷⁷ , ובפירוש רש"י על התורה78), ופירוש נוסף, שקאי על כל אחד מישראל (כדאיתא בירושלמי ⁹⁷⁸ שכאשר מישהו חלם ש"בלע חד כוכבא", אמר לו רבי ישמעאל "יהודאי קטלאי").

וב' הפירושים שייכים זל"ז, כי, משיח הוא נשמה כללית של כל בנ"י, והסדר ב"כלל" ו"פרט", שבכל פרט ישנו מהכלל, ובנדו"ד, שבכל אחד מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח (כמ"ש במאור עינים ⁹⁷⁹ בשם הבעש"ט).

וכאשר הגוים כו' באים "על ה' ועל משיחו", אומרים: "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" ⁹⁸⁰ – שיש ב' פירושים ב"מוסרותימו" ו"עבותימו": (א) רצועות תפילין של יד ושל ראש ⁹⁸¹ , (ב) ציצית ותפילין ⁹⁸² . וכל זה – כל הצרות מהגוים כו' – מתחיל מזה ש"נעשו גרים גרורים" (כדברי הגמרא במסכת ע"ז ⁹⁸³ ), וכפי שיתבאר לקמן ⁹⁸⁴ (כיון שאין זה הזמן המתאים לכך).

אך על זה נאמר "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו" ⁹⁸⁵ , כיון

134

שהקב"ה אומר ⁹⁸⁶ "ואני נסכתי מלכי" – דקאי לא רק על דוד המלך, אלא גם על כל אחד מישראל, שהרי "כל ישראל בני מלכים הם" ⁹⁸⁷ , ויתירה מזה: "מלכים" (כלשון הזהר ⁹⁸⁸ והתקו"ז ⁹⁸⁹ ), וכיון שכל אחד מישראל הוא מלך, אין לאף אחד שליטה עליו, ואדרבה: כולם מתבטלים בפניהם, ועד כדי כך ש"מאן דמחוי במחוג קמי מלכא" ⁹⁹⁰ חייב מיתה! וכפי שראו בפועל שכבר ניכוו פעם ופעמיים, וללא ספק שיוסיפו להיכוות, וכיון שכן, הרי לפלא שממשיכים בכך; "פראים, וואָס קריכט איר"?!...

ולכן, ברור הדבר שכל מה ש"רגשו" ו"יהגו" – הרי זה "ריק", ולא יפעל מאומה.

וענין זה קשור גם עם מ"ש במזמור "לדוד ה' אורי" שאומרים מהתחלת חודש אלול עד לשמע"צ ושמח"ת, שכיון ש"ה' אורי וישעי", הנה "ממי אירא", וכיון ש"ה' מעוז חיי", "ממי אפחד" ⁹⁹¹ , וגם "אם תקום עלי מלחמה" – בגלל שהקב"ה רוצה להעניש את הגוים (זיי דאַרפן כאַפּן אַ "פסק") – " בזאת אני בוטח" ⁹⁹² , שקשור עם מ"ש ⁹⁹³ " בזאת יבוא אהרן אל הקודש" ⁹⁹⁴ , והרי כניסת אהרן אל הקודש היתה באופן ש"כל אדם לא יהי' באוהל מועד" ⁹⁹⁵ , "אפילו אותן שכתב בהם ⁹⁹⁶ ודמות פניהם פני אדם" ⁹⁹⁷ , כי אם ישראל וקוב"ה בלבד; וענין זה נמשך בגילוי בשמח"ת ⁹⁹⁸ .

וסיום המזמור הוא ⁹⁹⁹ "אשרי כל חוסי בו", שענין זה קשור עם חג הסוכות, כמ"ש ¹⁰⁰⁰ "וסוכה תהי' גו' למחסה ולמסתור מזרם וממטר", וכיון שישנו ענין ה"מחסה", "חוסי בו", אזי נעשה הענין ד"אשרי", שעל זה נאמר בגמרא ¹⁰⁰¹ "כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי, פתח באשרי, דכתיב אשרי האיש, וסיים באשרי, דכתיב אשרי כל חוסי בו" (שהרי "אשרי האיש ולמה רגשו גוים ("דאשרי כל חוסי בו

135

סיומא דלמה רגשו גוים הוא") חדא פרשה היא"), והרי הענין ד"אשרי" שנאמר בתהלים כ' פעמים ¹⁰⁰² קשור עם ענין הכתר שלמעלה מסדר ההשתלשלות, שזהו"ע שבאין ערוך, ולכן פועל שכל הענינים הבלתי-רצויים (ובנדו"ד – הענין ד"רגשו גוים ולאומים יהגו") יתהפכו לטוב75.

יג. [כ"ק אדמו"ר שליט"א קרא לבעלי-הבתים ¹⁰⁰³ של ארבע המעצמות הגדולות שלו ("מיינע ביג פאָר"), ונתן להם משקה לחלק בין המסובים. וכן נתן משקה לבעה"ב של ארץ ישראל לחלק בין המסובים, באמרו, שיקויים מ"ש ¹⁰⁰⁴ "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". ואח"כ נתן לו גם את המזונות עבור העזרת-נשים.

ואח"כ אמר: לאחרי המעצמות הגדולות באים כל שאר המדינות. והורה שהבעלי-בתים של כל שאר המדינות יאמרו "לחיים".

ואח"כ עמד מלא קומתו ואמר:]

הסדר הוא, שלאחרי שישנם נציגי כל המדינות, ה"טשערמאַן" וכו', עורכים "הצבעה", וכאשר ההצבעה היא באופן שכולם בלי יוצא מן הכלל ("יונאַנימעס") מחליטים פה אחד, אזי כן יקום.

ובכן: יחליטו עכשיו כולם יחד שעם ישראל אמת, התורה אמת, "וה' אלקים אמת" ¹⁰⁰⁵ , "ואמת הוי' לעולם" ¹⁰⁰⁶ , היינו, שכל העולם כולו צריך להתנהג ע"פ תורת אמת. וכל אלו שמסכימים על זה, יאמרו כולם ביחד "לחיים"!

[לאחרי שכולם אמרו "לחיים", התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן ניגון שמח, ואח"כ אמר (בעמידה)]:

הסדר הוא, שלאחרי שהם גומרים את ההצבעה וההחלטה כו', הולכים הם ל"תיאטרון". וכיון שכך נהוג אצלם, הנה מסתמא יש לזה איזה מקום ושרש בקדושה. וכיון שמעמד זה הוא "לעומת" האסיפה שלהם, צריך להיות גם כאן עד"ז. (וסיים בבת-שחוק:) וכיון שלא שייך ללכת ל"תיאטרון", נוסף לכך שאין זמן עבור ענין כזה וכו' – יעשה מישהו עכשיו "קוליע", ובכך יצאו ידי חובת ענין ה"תיאטרון"!...

[הבעה"ב של מדינת אנגליא עשה "קוליע", ואמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבזה יוציא ידי חובה את כל העולם כולו.

136

ואח"כ אמר (בעמידה)]:

לכאורה אינו מובן: מהו הצורך בכל סדר ההצבעה של נציגי המעצמות הגדולות וכל שאר המדינות, וענין ה"תיאטרון" כו', בגלל ש"רגשו גוים ולאומים יהגו" – הרי הקב"ה קבע את חג הסוכות שבו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם ¹⁰⁰⁷ , ובדרך ממילא מתבטלים שבעים השרים לגבי בנ"י?!

והמענה על זה – כמ"ש בקאַפּיטל הנ"ל גופא ¹⁰⁰⁸ , שהקב"ה אומר "שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ":

לכאורה, כיון ש"רגשו גוים ולאומים יהגו .. על ה' ועל משיחו", הרי זה צריך להיות באופן ד"עשה למענך (אם לא למעננו", שהרי כל בריאת העולם היא "בשביל ישראל שנקראו ראשית" ¹⁰⁰⁹ ), וא"כ מדוע צריך להיות הענין ד"שאל ממני"?

אך הענין הוא, שאכן הי' יכול להיות מעמד ומצב שיהיו לבנ"י כל הענינים, עולם הזה ועולם הבא וכו', כדי שיוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך מנוחה, אבל, בגלל שרצונו של הקב"ה שיהי' "ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ", לכן עושה שיהי' הענין ד"רגשו גוים ולאומים יהגו"; וכיון שאצלם הרי זה בדיבור, רצונו של הקב"ה שגם אצל בנ"י יהי' זה בדיבור – "שאל ממני".

וכאשר ישנו הענין ד"שאל ממני" [לא שאלה שהיא מתנה על מנת להחזיר ח"ו, אלא ע"ד מ"ש ¹⁰¹⁰ "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה וגו'", שזוהי מתנה גמורה שלא על מנת להחזיר] – אזי מבטיח הקב"ה ש"אתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ".

ויכולים לדרוש שהקב"ה בעצמו יעשה את כל הענינים. – אם רק יהודי לומד תורה ומקיים מצוות, וגם ישן כפי שיהודי צריך לישון, אזי נעשה מעמד ומצב כפי שהי' אצל חזקי' שאמר להקב"ה (לאחרי שעשה כל מה שהי' ביכלתו לעשות) "אני ¹⁰¹¹ אין בי כח .. (אפילו) לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה"!...

ואם הדברים אמורים בזמנו של חזקי', שאצלו הי' רק הענין ש" ביקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח" ¹⁰¹² , אבל הדור לא הי' ראוי לכך,

137

ועדיין לא הגיע הזמן כו' – עאכו"כ עכשיו, לאחרי ש"כלו כל הקיצין" ¹⁰¹³ , וכמ"ש אדמו"ר האמצעי ¹⁰¹⁴ שכבר יצאו יד"ח כל הענינים כו', ו"אין הדבר תלוי אלא בתשובה"116, וכמ"ש הרמב"ם ¹⁰¹⁵ ש"כבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין" – "היום אם בקולו תשמעו" ¹⁰¹⁶ , כיון ש"אני היום ילידתיך" ¹⁰¹⁷ .

ואז נעשה הענין ד"אני נסכתי מלכי", כב' הפירושים שבזה (כנ"ל סי"ב) – שעי"ז שבנ"י מגלים את הניצוץ משיח שבכל אחד, אזי מתגלה משיח הכללי, ובאופן ש"יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו .. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמת ה' .. והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בודאי" ¹⁰¹⁸ – יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש!

______ l ______