ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תש"ל

244

בס"ד. ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

כי

תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו' זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה להוי' ¹⁸²² . וידוע הדיוק בזה ¹⁸²³ , למה נתפרש כאן הסכום של שקל שלם (עשרים גרה השקל), הרי החיוב הוא ליתן רק מחצית השקל, עשר גרה, ולכאורה מה מוסיפה בזה ידיעת סכום שקל שלם. גם צריך להבין מדוע נאמר מחצית השקל ב"פ, שבתחילה נאמר מחצית השקל בשקל הקודש, ואח"כ כופל עוה"פ מחצית השקל תרומה לה'. וגם צריך להבין דיוק הלשון כי תשא את ראש, הרי כוונת הכתוב היא לענין החשבון, ולמה נאמר הלשון כי תשא דוקא, ובזה גופא, כי תשא את ראש, שהחשבון והמספר צ"ל בראש דוקא.

ב) ולהבין

כ"ז יש להקדים תחלה מה דאיתא בילקוט ¹⁸²⁴ עה"פ ¹⁸²⁵ וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם, וישח אדם, אלו ישראל, שנאמר ¹⁸²⁶ ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, וישפל איש, זה משה, שנאמר ¹⁸²⁷ כי זה משה האיש, אמר משה לפני הקב"ה, יודע אני ששחו ישראל לעגל והושפלתי [כמ"ש ¹⁸²⁸ לך רד כי שחת עמך, ואמרו רז"ל ¹⁸²⁹ כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו'], ואל תשא כי אם למענך, וזהו כי תשא את ראש בנ"י. וצריך להבין, מהו ענין בקשת משה אל תשא כי אם למענך, שלא מצינו זאת במקום אחר, ולמה דוקא כאן צריכים לזה.

ג) ויובן

בהקדים מאמר רז"ל ¹⁸³⁰ אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. דהנה, הענין דכובד ראש הוא לכאורה היפך הענין

245

דתשא את ראש ¹⁸³¹ , כי, כובד הו"ע הירידה, וא"כ, הרי זה ההיפך דתשא את ראש, שהו"ע העלי', וכידוע ¹⁸³² שכל דבר שהוא קל יותר ה"ה עולה למעלה יותר, וכל מה שהוא כבד יותר ה"ה יורד למטה יותר, וכמו בד' היסודות, הנה יסוד העפר שהוא הכבד מכולם, יש בו טבע הירידה ביותר, משא"כ יסוד האש שהוא מהיסודות הדקים, טבעו לעלות, וצריך השתדלות להכריח אותו כביכול שישאר למטה. וא"כ אינו מובן, מהו הענין שקודם התפילה צ"ל כובד ראש, שזהו"ע הירידה. ובפרט שתפלה ענינה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ¹⁸³³ , שזהו"ע העלי'.

ד) וכללות

הענין יובן בהקדים מ"ש ¹⁸³⁴ החכם עיניו בראשו ¹⁸³⁵ , ופירש רש"י, שבתחלת הדבר הוא מסתכל מה יהא בסופה, והיינו לפי שנופת תטופנה שפתי זרה ¹⁸³⁶ , שזהו מה שהנה"ב מפתה את האדם על מתיקות העבירה, ולכן צריך להסתכל מה יהא בסופה, שאחריתה מרה כלענה ¹⁸³⁷ , ולחשב שכר עבירה כנגד הפסידה ¹⁸³⁸ . וכמו"כ בקיום המצוות, שהי' יכול להתעצל בזה, מצד פיתוי היצר שמראה לו הקושי שבקיום המצוות, ולכן צריך לחשב הפסד מצוה כנגד שכרה17. וזהו"ע מה שהחכם עיניו בראשו, שאין הכוונה בזה שאצל החכם אין ענין של נסיון, אלא אדרבה, יש לו נסיון, ויודע השכר של העבירה, והקשיים הקשורים בקיום המצוה, ומ"מ, עי"ז שמסתכל מה יהא בסופה, אינו מתחשב עם פיתויי היצר, ומהפך את עצמו כו', ועד שמיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא ¹⁸³⁹ , שעי"ז מגיע למעלה יותר, כיון שמשלים את הכוונה בירידת נשמתו למטה, שלא ירדה לתקן את עצמה, אלא לתקן את הגוף ונה"ב כו' ¹⁸⁴⁰ .

אך

עדיין אינו מובן, איך יכול לפעול על עצמו שלא להתפתות מפיתויי הנה"ב, דלכאורה, הגם שעיניו בראשו, שבתחלת הדבר הוא מסתכל מה יהא בסופה, מ"מ, אין זה מספיק, כיון שאין זה ענין שיכול למשש בידים, אלא רק רואה אותו, ואילו פיתוי הנה"ב הו"ע שממשש בידים

246

כו', וא"כ, איך יכול לפעול בעצמו שלא להתפתות כו'. אך הענין הוא, שישנו עוד פירוש בענין הראש, שקאי על בחי' הראש שבנשמה, כידוע ¹⁸⁴¹ שיש בנשמה בחי' ראש ובחי' רגל, בחי' הראש הוא חלק הנשמה שאינו מתלבש בגוף, ובחי' הרגל הוא חלק הנשמה שמתלבש בהגוף, והרי העלם והסתר הגוף ונה"ב הוא רק לגבי בחי' רגל שבנשמה, ולא לגבי בחי' ראש שבנשמה. אמנם, הא גופא צריך ביאור, איך תפעל בחי' הראש שבנשמה על בחי' הרגל שבנשמה, שלא להתפעל מפיתויי הנה"ב, הלא אפשר שיהי' ההיפך, שבחי' הרגל לא יתפעל מבחי' הראש, ואדרבה, שבחי' הראש יהי' נגרר אחרי בחי' הרגל. אך הענין הוא, שישנו עוד פירוש במ"ש החכם עיניו בראשו, שהסתכלותו הוא במאן דשרי' על רישי' ¹⁸⁴² , שזוהי השכינה, שנקראת רישא דכל רישין ¹⁸⁴³ , וענינו בנשמה הוא בחי' המקיף דנשמה, בחי' היחידה, שמקבלת מיחיד ¹⁸⁴⁴ , ומבחי' זו נמשכת הנתינת כח לבחי' הראש שבנשמה שיפעול על בחי' הרגל שבנשמה.

ה) אמנם

יכול להיות מעמד ומצב של כובד ראש, שזהו הכובד שבראש דנש"י ¹⁸⁴⁵ , והיינו, שחסר ענין ההתחברות של הראש והרגל שבנשמה. וכמו"כ יכול להיות גם ענין של כובד ראש למעלה, כידוע פירוש הרב המגיד ¹⁸⁴⁶ במארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, שהתפלה תהי' על הכובד שבראש, דכאשר מתפלל על החסרון, לא יתפלל על החסרון שלו, כי אם על החסרון שלמעלה בבחי' הראש, רישא דכל רישין, והיינו, שכובד ראש קאי על השכינה, שענינו הוא שחסר ענין ההתחברות כו'.

ו) והענין

בזה, דהנה כתיב ¹⁸⁴⁷ כי כל בשמים ובארץ, ותרגומו ¹⁸⁴⁸ דאחיד בשמיא ובארעא, שזהו"ע החיבור דשמים וארץ, דשמים לרום ¹⁸⁴⁹ הוא בחי' סוכ"ע, שלכן השמים הם עגולים, שמורה על ענין הסובב והמקיף, וארץ הוא בחי' ממכ"ע, שעל זה אמרז"ל ¹⁸⁵⁰ מה הנשמה

247

ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם. והו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי', דקוב"ה הוא בחי' סוכ"ע, ושכינתי' הוא בחי' ממכ"ע. וידוע ¹⁸⁵¹ שהענין דיחוד קוב"ה ושכינתי' ישנו בכל המדריגות, החל מבחי' ז"א ומלכות, שז"א נקרא קוב"ה, שקדוש ומובדל מעולמות, ושכינתי' הו"ע המלכות. ובמוחין הו"ע חכמה ובינה, שבינה היא בחי' שכינה לגבי חכמה. ובכללות העולמות הו"ע אצילות ולמעלה מאצילות. ולמעלה יותר, הנה ראשית גילוי הקו הוא בחי' שכינה (כפי שמבאר אדמו"ר מהר"ש בהמשך וככה הגדול ¹⁸⁵² ), ואוא"ס שלפני הצמצום הוא בחי' קוב"ה. ובאוא"ס שלפני הצמצום גופא, הנה בחי' מלכות דא"ס נקראת שכינתי', וקוב"ה הוא בחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' מלכות דא"ס כו'. וזהו כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא וארעא, שצ"ל חיבור סובב וממלא.

וזהו

גם ענין יחוד שמשא וסיהרא ¹⁸⁵³ , שענין השמש, שמש הוי' ¹⁸⁵⁴ , שאין בו שינויים, מורה על בחי' סוכ"ע, והירח שיש בו שינויים מורה על בחי' ממכ"ע, והיחוד שלהם בגלוי הוא בזמן מולד הלבנה, שהלבנה, שמצ"ע היא נקודה לבד, מתחדשת ומקבלת אורה מהשמש. ועז"נ ¹⁸⁵⁵ מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך, שע"י יפקד, שהו"ע הביטול בתכלית כו', עי"ז נעשה ונפקדת, שיעלה זכרוננו כו', שזהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי', יחוד הוי' ואלקים.

אמנם

כאשר חסר החיבור דשמים וארץ, בחי' סובב וממלא, הנה מצד בחי' ממלא עצמו, הרי להיותו במדידה והגבלה דעד פה תבוא ותו לא, יכול לבוא מזה גם ענין ההיפך ח"ו (ובכדי לשלול זאת, צריך להמשיך בחי' סובב בממלא, יחוד קוב"ה ושכינתי'). וזהו גם מ"ש ¹⁸⁵⁶ תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה וגו' מרוב כל, דכל הו"ע חיבור סובב וממלא (כנ"ל), וכתיב רוב כל, שהם ריבוי המדריגות בבחי' כל, וכנ"ל דענין קוב"ה ושכינתי' ישנו בכל המדריגות, מלפני הצמצום עד

248

בחי' ז"א ומלכות. אמנם, כאשר לא עבדת את הוי' אלקיך וגו' מרוב כל, היינו שחסר בחי' כל, הנה מזה יכול לבוא ההיפך ממש, כמ"ש לאח"ז ¹⁸⁵⁷ ועבדת את אויביך גו' בעירום ובחוסר כל. וענינו בעבודה בנפש האדם, שמצד בחי' רגל עצמו, כשאינו מחובר עם הראש, אזי יכול ליכשל ולירד למטה ביותר, ולכן צ"ל החיבור עם הראש, שזהו"ע החכם עיניו בראשו. וזהו גם מ"ש בקונטרס עץ החיים ¹⁸⁵⁸ , שבכדי שהעבודה דיחו"ת תהי' באמת, צ"ל נרגש מעט מזעיר עכ"פ הביטול דיחו"ע.

ז) וזהו

הענין דכובד ראש, שיש בזה ב' פירושים, הא'25, כובד ראש של השכינה, והב'24, כובד ראש בנש"י, ושניהם קשורים זב"ז, כי, שכשחסר הענין דיחוד קוב"ה ושכינתי', שבחי' קוב"ה אינו מאיר בבחי' השכינה, אזי גם בנפש האדם לא מאיר בחי' הראש בבחי' הרגל. וזהו גם מה שאמרו רז"ל ¹⁸⁵⁹ בשעה שאדם מצטער [דקאי על צער גשמי למטה] שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, היינו, שע"י כובד ראש למטה נעשה גם כובד ראש למעלה.

אך

על זה אמרו רז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, והיינו, שהתפלה היא על החסרון למעלה, שמזה נעשה החסרון למטה, דהחסרון למעלה הוא מה שמתחלה הי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל, ואח"כ צמצם עצמו וסילק אורו כו' ¹⁸⁶⁰ , שעי"ז נעשה העלם וחסרון בכל המדריגות, עד שיכול להיות גם חטא ועון, ולא רק חטא ועון כפשוטו, אלא עון מלשון עיוות ועיקום, שמעוות את דרכו מדרך המלך, וכן חטא הוא מלשון והייתי אני ושלמה בני חטאים ¹⁸⁶¹ , ופרש"י חסרים, ועד לענין החולי מצד החסרון דשער הנו"ן, כידוע שחולה בגימטריא מ"ט ¹⁸⁶² , שעז"נ ¹⁸⁶³ ותחסרהו מעט מאלקים, שכל זה הוא מצד צמצום הראשון. והעצה לזה, שיהי' יחוד קוב"ה ושכינתי', והיינו, שיומשך האור שהי' מאיר קודם הצמצום, ויומשך הסובב בממלא כו'. ועי"ז נעשה גם באדם למטה החיבור דראש ורגל – היפך הענין דכובד ראש, שהו"ע קלני מראשי קלני מזרועי. וחיבור זה נעשה ע"י מצות תפילין ¹⁸⁶⁴ , שענינה

249

הוא שעבוד המוח והלב (כידוע שהכוונה דשעבוד המוח והלב אינה כמו כוונת כל המצוות, אלא היא חלק מהמצוה ¹⁸⁶⁵ ), ועד שנמשך גם בכבד, שהוא השליט הג' מהתלת שליטין מוחא לבא וכבדא ¹⁸⁶⁶ , ועי"ז נמשך בכל הרמ"ח שייפין.

ח) וזהו

כי תשא את ראש וגו', דהנה, כשחטאו ישראל בעגל, אזי נעשה ענין החסרון בעולם, והי' צריך להיות ענין הסליחה וכפרה, לכפר על נפשותיכם1, ע"י המשכת תוס' אורות כו', ולכן הי' צ"ל הענין דתשא את ראש – היפך הענין דכובד ראש, שענינו הוא שהראש נפרד מהרגל, אלא אדרבה, שהראש שבנשמה יפעול על הרגל שבנשמה, שזהו ע"י תשא את ראש, שהו"ע הגבהת הראש לבחי' גולגלתם, שהוא בחי' הכתר שלמעלה מהשתלשלות ¹⁸⁶⁷ . וענין זה נעשה ע"י מחצית השקל, דמחצה הוא מלשון וחצית את המלקוח ¹⁸⁶⁸ , היינו, לחצות ולהפריד בין נה"ב לנה"א, שהרי בתחילה כתיב ¹⁸⁶⁹ וייצר ה"א את האדם, וייצר בשני יודי"ן, ואמרו רז"ל ¹⁸⁷⁰ דו פרצופין נבראו, תרין יצרין יצ"ט ויצה"ר, שהם דבוקים זב"ז (כמו ב' הפרצופין שהיו דבוקים אחור באחור, שלכן הוצרך להיות ענין הנסירה, כדי שיוכל להיות היחוד פנים בפנים), ולכן צריך להפריד ביניהם, שזהו"ע הנסירה דנה"ב, להפריש ולהפריד הרע שבו בבחי' אתכפיא, ועי"ז יוכלל בקדושת נה"א, באופן של יחוד פנים בפנים. ואז נעשה עשרים גרה השקל, שרומז על העשר כחות של נה"א ושל נה"ב ¹⁸⁷¹ . ועז"נ ¹⁸⁷² ותשת עלי כפכה, כפירש"י שכפכה הוא לשון כפי', ועי"ז מגיעים לכ' ¹⁸⁷³ , שהו"ע הכתר ¹⁸⁷⁴ .

______ l ______