ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"ל

207

בס"ד. ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

ויאמר

לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך ¹⁴⁴³ . הנה ידוע ¹⁴⁴⁴ בענין ונפקדת כי יפקד, שאף שב' התיבות (ונפקדת, יפקד) הם מאותו שורש (פקד), מ"מ, הם הפכיים זמ"ז, כי, יפקד הוא לשון חסרון, ואילו ונפקדת הוא לשון זכרון ¹⁴⁴⁵ . ופירוש ונפקדת כי יפקד הוא, שבכדי שיהי' הענין דונפקדת, שהו"ע הזכירה ובאופן גלוי, הרי זה דוקא ע"י הענין דיפקד, שהו"ע החסרון. וכמו בקידוש החודש (מחר חודש), שדוקא לאחרי העלם הלבנה לגמרי (יפקד) עד שלא נשאר אפילו נקודה בלבד, נעשה מולד הלבנה מחדש (ונפקדת). וזהו גם שענין זה (ונפקדת כי יפקד) אמר יהונתן לדוד, דהנה, בשם יהונתן נרמז ד' אותיות שם הוי', כי יהונתן הוא יה"ו נתן, יה"ו הם ג' האותיות הראשונות דשם הוי' ¹⁴⁴⁶ , ונתן בגימטריא ת"ק, שמורה על אות ה' אחרונה כפי שהיא כפולה כמ"פ (ה' פעמים יו"ד פעמים יו"ד) ¹⁴⁴⁷ . ודוד הוא בחי' מלכות, ה' אחרונה ¹⁴⁴⁸ , שמצד עצמה יכול להיות בה ענין של חסרון, יפקד. ועז"נ ויאמר לו יהונתן (לדוד), שבבחי' דוד ניתן (יהונתן מלשון נתינה) ונמשך הה' אחרונה כפי שהיא בשלימות דת"ק (הגימטריא דנתן), וגם ג' האותיות יה"ו, ועד להמשכת האור שלמעלה מד' אותיות שם הוי', שכל זה נמשך לדוד דוקא, שמצד עצמו הוא באופן של יפקד, ולכן נמשך שם הגילוי דונפקדת. וענינו בעבודת האדם, שבכדי שיהי' ונפקדת, שהו"ע הזכירה והגילוי מלמעלה, ה"ז דוקא עי"ז שיפקד מושבך, שהו"ע החסרון, דהיינו ענין הביטול. וזהו גם משנת"ל ¹⁴⁴⁹ שאוא"ס מאיר בחכמה בקירוב מקום ¹⁴⁵⁰ ,

208

דכיון שענינה של בחי' החכמה הוא ענין הביטול, לכן מאיר בה אוא"ס בקירוב מקום.

ב) ויש

לקשר זה עם המבואר בד"ה בראשית ברא אלקים תש"ה ¹⁴⁵¹ , שמביא שם פירוש מורנו הבעש"ט נ"ע בפסוק זה ¹⁴⁵² , דתחלת העבודה היא ברא אלקים, היינו לגלות הכוונה דשם אלקים. והענין בזה, דהנה, התהוות הבריאה היא ע"י שם אלקים דוקא, החל מענין הצמצום שעל ידו נעשה מקום לעמידת העולמות, שהרי בתחלה הי' אוא"ס ממלא כל המציאות ולא הי' מקום לעמידת העולמות ¹⁴⁵³ . ועז"נ בראשית ברא אלקים, ברא מלשון גילוי ¹⁴⁵⁴ , שתכלית הכוונה היא לגלות את הכוונה דשם אלקים.

וממשיך

לבאר, שבענין גילוי הכוונה דשם אלקים יש ג' אופני וסוגי עבודה. ובהקדים ביאור אדמו"ר הצ"צ (וכן מבואר גם בתו"ח לאדמו"ר האמצעי ¹⁴⁵⁵ ) שבתיבת בראשית יש שלשה פירושים. הת"א פי' בראשית בקדמין, דפירושו כתר (כי בחי' הכתר הוא האור שלמעלה מהשתלשלות שהוא קדמון לכל דבר). והת"י פירש בראשית בחוכמתא ¹⁴⁵⁶ , דפירושו בחכמה (כי החכמה היא ראשית לכל ההשתלשלות). ורז"ל ¹⁴⁵⁷ פירשו בראשית ברא שית, דפירושו הששה מדות (שעל ידם היתה התהוות העולם, כמ"ש ¹⁴⁵⁸ כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, בששת לא נאמר אלא ששת ¹⁴⁵⁹ , שהם הו' מדות שעל ידם נברא העולם, באמצעות ספירת המלכות שהיא מקבלת מו' המדות, וכמ"ש ¹⁴⁶⁰ בהבראם, בה' בראם ¹⁴⁶¹ , דהיינו ה' אחרונה, ספירת המלכות). ובהתאם לג' פירושים אלו בתיבת בראשית, ישנם גם ג' פירושים ודרגות בשם אלקים, שהרי אינו דומה שם אלקים המעלים בהתהוות דבקדמין שהוא כתר, לשם אלקים המעלים בהתהוות דבחוכמתא שהוא חכמה, לשם אלקים המעלים בהתהוות דברא שית שהיא ההתהוות בפועל. וענין זה מתאים עם הידוע

209

שבכללות סדר ההשתלשלות יש ג' פרסאות כלליות ¹⁴⁶² , וכפי שרואים גם באדם למטה שיש בו הקרום שעל המוח, ויש גם מיצר הגרון שמפסיק בין המוחין והמדות, ויש גם חצר הכבד שמפסיק בין אברי הנשימה לאברי העיכול, וטעם הדבר הוא לפי שכן הוא גם למעלה, שישנם ג' פרסאות כלליות (כמבואר ענינם בכ"מ ¹⁴⁶³ ). ובהתאם לכך הם גם ג' הדרגות שבשם אלקים המעלים, והיינו, ההעלם על בחי' הכתר, ההעלם על בחי' החכמה, וההעלם על בחי' המדות. ובכל מדריגות אלו צ"ל הענין דבראשית ברא אלקים, לגלות את הכוונה דשם אלקים. וענין זה נעשה ע"י כללות העבודה בקיום התומ"צ, ובפרט ע"י הקרבנות, שזהו כללות ענין העבודה, וכן ענין התפלה שכנגד קרבנות ¹⁴⁶⁴ , שעז"נ ¹⁴⁶⁵ סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והיינו, שגם בבחי' ארצה (ארץ בתוספת ה', למטה מארץ, עד לדרגא היותר תחתונה) ממשיכים ומגלים בחי' השמימה (שמים בתוספת ה', למעלה משמים, עד לדרגא היותר עליונה ¹⁴⁶⁶ ), שעי"ז מגיעים לדרגא נעלית יותר מכמו קודם הירידה למטה, שזהו שהירידה היא לצורך עלי'.

ג) ויש

להוסיף בזה, שהפירוש בהתגלות הכוונה דשם אלקים הוא לא רק ששם אלקים לא יעלים על האלקות שבענין ההתהוות, אלא גם גילוי ההעלם דשם אלקים גופא, היינו, הדרגא היותר נעלית שנמצאת בשם אלקים בהעלם. והענין בזה, דהנה, גם גילוי האלקות שבהתהוות הבריאה עצמה הו"ע נעלה כו', וזהו מה שמבאר במאמר, דאפשרות התגלות הכוונה דשם אלקים הוא ע"י ההתבוננות בשמים ובארץ כו', ועז"נ ¹⁴⁶⁷ מה רבו מעשיך ה', וכפי שמבאר הרמב"ם בהל' יסוה"ת פרק ב' ¹⁴⁶⁸ שהדרך לבוא לאהבת ה' ויראתו (שהם היסוד והשרש של רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה ¹⁴⁶⁹ ) היא ע"י ההתבוננות במעשיו וברואיו כו'. אמנם, תכלית הכוונה היא לפעול ביטול היש לאין, וכידוע ¹⁴⁷⁰ בביאור מארז"ל ¹⁴⁷¹ גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, שמעשה

210

שמים וארץ הוא יש מאין, אבל לא אין מיש, כמאמר ¹⁴⁷² מן שמיא ¹⁴⁷³ מיהב יהבי מישקל לא שקלי, משא"כ מעשה צדיקים הוא לעשות אין מיש, וכפתגם רבינו הזקן הידוע ¹⁴⁷⁴ שבנ"י עושים מגשמיות רוחניות כו'. ומזה מובן גם בנוגע לשם אלקים שעל ידו היא התהוות הבריאה, שהתכלית היא לגלות את הדרגא הנעלית יותר שנמצאת בו בהעלם.

ד) ויובן

בהקדם המבואר במאמר דשמח"ת תר"ל ¹⁴⁷⁵ (לפני מאה שנה), בענין הנסכים שהיו מנסכים את היין, דתחלה צריך להבין ענין היין. דהנה כתיב ¹⁴⁷⁶ תירושי (יין) המשמח אלקים ואנשים, וצ"ל מפני מה היין משמח כו', ומבאר, דהנה אנו רואים שהיין הוא כנוס בענבים, ואינו ניכר אם יש יין בהענבים אם לאו (ואינו כמו שמן, שרואים שהזיתים אגורים מן השמן ויש בהם שמנונית, משא"כ היין הוא מובלע בבשר הענבים, ואינו ניכר כלל אם יש בהם יין אם לאו), וכשדורכים אותו מן הענבים, הרי הוא יוצא מהעלם אל הגילוי, ולכן פעולתו ג"כ לשמח אלקים ואנשים, היינו להוציא מהעלם אל הגילוי, כי ענין השמחה הוא שיוצא מהעלם אל הגילוי, כי השמחה גורמת הגילוי (וכפי שרואים שבעת השמחה מתגלים כמה ענינים שהיו אצל האדם בסוד, בהעלם והסתר), וכיון שמעשה היין הוא באופן של יציאה מההעלם אל הגילוי, לכן פעולתו לגרום שמחה, שהיא ג"כ יציאה מההעלם אל הגילוי. וממשיך לבאר, שכשם שיין משמח אנשים, כך יובן בענין יין המשמח אלקים. דהנה, יש ב' שמות הוי' ואלקים, ששם אלקים מעלים ומסתיר על אור ה' וקדושתו, אמנם, גם בשם אלקים יש בחי' הוי' שמאיר בו, אלא שהוא בהעלם, וע"י היין יצא סוד ¹⁴⁷⁷ , בחי' סוד הוי', והיינו, שהיין ממשיך שיהי' גילוי בחי' הוי' שהי' תחילה בסוד ובהעלם בשם אלקים.

והענין

בזה, דהנה כתיב ¹⁴⁷⁸ כי שמש ומגן הוי' אלקים, והיינו, ששם הוי' הוא הסוד שמכוסה בשם אלקים, כמו שהשמש מכוסה בהנרתק. וכמו בענין ההתהוות, שבפועל ובגילוי הרי זה ע"י שם אלקים, שלכן הנהגת העולם (גם כפי שעל מילואו נברא ¹⁴⁷⁹ ) היא ע"פ הטבע (שזהו

211

שאלקים בגימטריא הטבע ¹⁴⁸⁰ ), אבל בפנימיות הרי זה ע"י שם הוי' (ולא עוד אלא שההתהוות כפי שהיא משם הוי' היא בדרך ממילא, כמ"ש ¹⁴⁸¹ כי הוא צוה ונבראו), אלא שזהו בהעלם ואינו בא במורגש, אפילו לא בדרך ידיעת המציאות. והגם שיכולים לבוא לזה ע"י התבוננות, הרי בשביל זה יש צורך בהתבוננות דוקא, כיון שבגלוי ישנו רק הענין דשם אלקים. ולכן אמר פרעה ¹⁴⁸² לא ידעתי את הוי', היינו ¹⁴⁸³ , שאינו מכיר ויודע המציאות דשם הוי', כי אם אלקים יענה את שלום פרעה ¹⁴⁸⁴ . ובזה צ"ל ענין העבודה, לגלות את הסוד דשם הוי' שישנו בהעלם בשם אלקים, שזהו ענין היין שמשמח אלקים, היינו, שמגלה מה שנמצא בהעלם בשם אלקים.

ה) אמנם

כדי שיהי' גילוי ההעלם שבשם אלקים, יין המשמח אלקים, הרי זה ע"י יין המשמח אנשים, היינו, שהאדם מגלה מה שנמצא בו בהעלם. והענין הוא, דהנה, לכל איש מישראל יש לו שתי נפשות ¹⁴⁸⁵ , נפש אחת היא נפש הבהמית, ונפש השנית בישראל שהיא חלק אלוקה ממעל ממש ¹⁴⁸⁶ . והסדר בזה, שנפש הבהמית אקדמי' טעניתי' ¹⁴⁸⁷ (אפילו לאחרי בר מצוה, וכ"ש קודם בר מצוה), ומעלימה על נפש האלקית (שנקראת ילד ¹⁴⁸⁸ ), ולאחרי כן יש צורך לבוא ולטעון כו' ולגלות את הנה"א שנמצאת בהעלם בנה"ב. ובפרטיות יותר, הנה בנפש האלקית גופא יש מדריגת הנשמה כפי שהיא למעלה, ולאחרי כן יורדת למטה בהשתלשלות המדרגות כו' עד שמתלבשת בגוף (כמבואר באגרת התשובה ¹⁴⁸⁹ ), ומה שבא בהתגלות בגוף הרי זה רק מדריגת הנשמה כפי שבאה בהשתלשלות כו', ועבודת האדם היא לפעול שגם פנימיות הנשמה ושרש הנשמה יהי' בגילוי בגוף. וענין זה נעשה עי"ז שעבודת האדם היא באופן של יציאה מהגבלות השכל כו', והיינו, שנוסף על העבודה דבכל לבבך ובכל נפשך ¹⁴⁹⁰ , צ"ל גם העבודה דבכל מאדך48, למעלה מהגבלה. וזהו"ע היין שמשמח אנשים, דהיינו, גילוי הסוד שבנשמה, שעי"ז נעשה

212

עילוי בנשמה, שמגעת לדרגא נעלית יותר מכמו שהיתה קודם הירידה למטה. וע"י הענין דיין המשמח אנשים, שהו"ע גילוי פנימיות הנשמה, פועלים גם הענין דיין המשמח אלקים, גילוי ההעלם דשם אלקים, שזהו ההעלם דספירת המלכות, החל מענין הצמצום (שרש ההעלם) שהי' במלכות דא"ס (כפי ששייך שם ענין המלכות ¹⁴⁹¹ ), ובאופן שגילוי ההעלם דשם אלקים נעשה בכל פרטי המדריגות שבו, בבחי' הכתר, בבחי' החכמה, ובבחי' ז"א (כנ"ל ס"ב), ועד שנמשך גם בעולם, שמהחומריות עושים גשמיות, ומהגשמיות עושים רוחניות, ומהרוחניות עושים כלי לאלקות.

ו) וזהו

בראשית ברא אלקים, ופירש רש"י, אמר ר' יצחק, לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם ¹⁴⁹² , ומה טעם פתח בבראשית, משום כח ¹⁴⁹³ מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, והיינו, שבתחילה צ"ל הענין דנחלת גוים, כדי שהנשמה תכבוש את נפש הבהמית והגוף וחלקו בעולם ועד לנחלת גוים כפשוטה, ועי"ז מגלים בכל העולם את ההעלם דשם אלקים, והיינו, שנעשה גילוי שם הוי' בעולם, שהוא קודם לשם אלקים, כמ"ש18 ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים.

ז) וזהו

גם הענין דונפקדת כי יפקד מושבך, שזהו הגילוי (ונפקדת) שנעשה לאחרי וע"י ההעלם (יפקד מושבך). והענין בזה, דהנה ידוע שכללות עבודת האדם היא להשלים כוונת הבריאה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ¹⁴⁹⁴ , דירה דייקא, שבה נמצא הדר בה בכל עניניו, ועד לעצמותו ומהותו, וכן הוא גם בדירה לו ית', שהדירה היא למהותו ועצמותו ית' ¹⁴⁹⁵ . ואע"פ שנאמר ¹⁴⁹⁶ האמנם ישב אלקים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה, הרי מ"מ אומרים זאת גם בניחותא ¹⁴⁹⁷ , שאכן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אבל הבית הזה, נעשה בו הענין דושכנתי בתוכם ¹⁴⁹⁸ . ומדייק בכתוב אף כי הבית הזה, שזהו ע"ד מ"ש ¹⁴⁹⁹ כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו

213

אף עשיתיו, כמבואר בזה ¹⁵⁰⁰ , שבראתיו יצרתיו עשיתיו הם ג' עולמות בי"ע, ותיבת אף מרבה ומוסיף דרגא רביעית, בחי' אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות, ובעולמות ה"ז עולם האצילות שלמעלה מג' העולמות בי"ע. ועז"נ אף עשיתיו, היינו, שהריבוי דמדריגה הרביעית קשור עם בחי' עשיתיו, שיש בו ב' פירושים, פי' הא', שקאי על עולם העשי', שדוקא בו ניתנו תומ"צ, ולכן נמשך בו גילוי הבחי' הרביעית (אף), ופי' הב', שעשיתיו הוא מלשון כפי', כמו מעשין על הצדקה ¹⁵⁰¹ , שיש בזה כמה דרגות, ובכללות נחלקים לב' הסוגים דאתכפיא ואתהפכא, ובכללות הו"ע הביטול, שעי"ז יכול להיות גילוי המדריגה הרביעית שלמעלה מהשתלשלות. וזהו גם כללות הענין דונפקדת כי יפקד מושבך, שהענין דונפקדת, שהו"ע הגילוי, ועד לתכלית ושלימות הגילוי בענין הדירה לעצמותו ית', הרי זה נעשה דוקא עי"ז שיפקד מושבך, שהו"ע החסרון, שזהו כללות ההעלם דשם אלקים שעל ידו נתהוו העולמות, ועד להעלם והסתר דעוה"ז התחתון, ושם דוקא נעשית הדירה לעצמותו ית', באופן נעלה יותר אפילו מעולם האצילות, שעם היותו עולם האחדות ¹⁵⁰² , שאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ¹⁵⁰³ , מ"מ, הרי נקרא בשם עולם כו' ¹⁵⁰⁴ . וענין זה נעשה ע"י הענין דיפקד מושבך בעבודה, שזהו"ע הביטול, כמבואר בתניא ¹⁵⁰⁵ שאין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו ית', ועד להביטול באופן שנעשה מרכבה לאלקות ¹⁵⁰⁶ , אשר, גם בענין זה יש מעלה בעוה"ז התחתון אפילו לגבי עולם האצילות, כמובן ממ"ש רבינו הזקן בתניא ¹⁵⁰⁷ , שגם נשמת צדיק גמור עובד הוי' ביראה ואהבה בתענוגים, אינה בטילה במציאות לגמרי כו', רק הוא דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו, יש מי שאוהב ¹⁵⁰⁸ , ואילו אמיתית ענין הביטול הוא דוקא בעוה"ז התחתון, ע"י כללות העבודה דקיום המצוות (מצוה לשון צוותא וחיבור ¹⁵⁰⁹ ), כמבואר

214

בתניא ¹⁵¹⁰ שעסק התומ"צ הוא ענין מסירת נפש ממש כמו בצאתה מן הגוף במלאת לה שבעים שנה, וכמודגש גם בכך שהתחלת עבודת היום היא באמירת מודה אני ¹⁵¹¹ , ואח"כ בהתחלת התפלה באמירת הודו לה' קראו בשמו ¹⁵¹² , ועד שמגיע לשמו"ע, כעבדא קמי מרי' ¹⁵¹³ , שזהו תכלית הביטול, והיינו, שעבודתו היא באופן שמתבטל לגמרי ממציאותו (מבלי הבט על מעמדו ומצבו הקודם), והיינו, שאין כאן מציאות נוספת מלבד חכמתו ורצונו ית', כיון שכל מציאותו אינה אלא מציאות האדון כו'. וזהו ונפקדת כי יפקד מושבך, שע"י הביטול באים לונפקדת, וכמ"ש בנוסח התפלה, יעלה ויבוא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד כו', ועד שנעשה החידוש דכנסת ישראל וכאו"א מישראל, שהם עתידים להתחדש כמותה ¹⁵¹⁴ , בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ודוד עבדי נשיא להם לעולם ¹⁵¹⁵ , בקרוב ממש.

______ l ______