רעט דיני טלטול הנר בשבת

רעט דיני טלטול הנר בשבת

ובו ט' סעיפים

נר

שדלק בשבת וכבה

א נר¹²⁵⁷

שהדליקו בו מבעוד יום ודלק עד לאחר שחשכה, אף על פי שכבה אחר כך אסור לטלטלו כל

השבת כולה ¹²⁵⁸ , אפילו

לצורך גופו או לצורך מקומו ¹²⁵⁹ .

ואינו דומה

לשאר כלי שמלאכתו לאיסור, שמותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו כמו שיתבאר בסי'

ש"ח ¹²⁶⁰ , לפי שבבין

השמשות כשהיה הנר דולק היה אסור בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו ¹²⁶¹ , מפני שהיה

בסיס לשלהבת הדולקת בו שהיא מוקצה ¹²⁶² , ונעשה הנר

מוקצה כמוה ¹²⁶³ , ומתוך

שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת ¹²⁶⁴ היה מוקצה מדעת האדם שהקצהו

מדעתו, כשהדליק בו ועשאו בסיס לדבר (האסור) המוקצה, הוקצה לכל השבת כולה, כמו

שיתבאר בסי' ש"י ¹²⁶⁵ .

ואפילו

מנורה גדולה שדלק עליה נר אחד מבעוד יום, נעשית כולה בסיס לו, ונאסרה בטלטול לכל

השבת, אפילו לאחר שכבה הנר¹²⁶⁶

(אפילו אם אינה של פרקים¹²⁶⁷).

אבל בשבת

האחרת מותר לטלטל ¹²⁶⁸ הנר והמנורה¹²⁶⁹

לצורך גופן או מקומן ¹²⁷⁰ , כיון שלא דלקו בהן בתחלת

כניסת אותה השבת:

ב וכן השמן ¹²⁷¹ שנשאר בנר אחר שכבה ¹²⁷² משחשכה,

אסור לטלטל, וכל שכן להסתפק ממנו¹²⁷³ כל

אותה השבת, הואיל והוקצה בתחלת כניסתה, דהיינו שבבין השמשות כשהיה דולק, היה אסור

להסתפק ממנו משום איסור כיבוי כמ"ש בסי' רס"ה ¹²⁷⁴ , נאסר

להסתפק ממנו בכל אותה השבת ¹²⁷⁵ , וכיון שאסור להסתפק וליהנות ממנו

בשבת, אסור גם כן לטלטלו, הואיל ואינו ראוי לכלום בו ביום ¹²⁷⁶ .

ועוד שגם

בטלטול הוקצה בבין השמשות כשהיה דולק, מפני שנעשה בסיס לשלהבת שהוא מוקצה. וכן

הפתילה נעשית גם כן בסיס לשלהבת ¹²⁷⁷ , ואסור לטלטל מה שנשתייר ממנה

כל אותה השבת:

ג אע"פ שהנר שהדליקו בו באותו שבת אסור לטלטלו כל

השבת כולה אפילו לצורך גופו ומקומו¹²⁷⁸,

מכל מקום מי שהוא (א) איסטניס והנר הוא מאוס עליו בשעה שאינו צריך לו ¹²⁷⁹ , דהיינו

(לאחר שכבה או) למחר ביום, ואינו יכול לסבול שיהא מונח אצלו, יכול להוציאו מעליו

למקום אחר, מפני שהרי נר זה לו כגרף של רעי לכל אדם שהתירו לטלטלו להוציאו מבית

כמ"ש בסי' ש"ח ¹²⁸⁰ (ומכל מקום

אין כל אדם יכול לומר איסטניס אני, אלא מי שידוע שהוא איסטניס ¹²⁸¹ ):

ד אע"פ שטלטול הנר אינו אסור אלא מפני שנעשה בסיס

לדבר האסור, דהיינו השלהבת¹²⁸²,

אין היתר שיניח על הנר מבעוד יום מעט לחם ¹²⁸³ , או שאר דבר

המותר בטלטול, כדי שיהא הנר בבין השמשות בסיס לאיסור ולהיתר ¹²⁸⁴ , לפי שהנר

הוא עשוי בשביל השלהבת, לכך הוא טפל אליה ולא להלחם ¹²⁸⁵ או שאר דבר,

אף שאותו דבר חשוב מהשלהבת. וכן הדין במנורה¹²⁸⁶:

התנה

בעוד יום שיטלטלו לכשיכבה

ה אם התנה מבעוד יום על נר זה שיטלטלנו בשבת לכשיכבה,

מותר לטלטלו אחר שכבה ¹²⁸⁷ , ואין אומרים מתוך שהוקצה בבין

השמשות הוקצה לכל השבת, הואיל ואף בבין השמשות לא הוקצה מדעתו לכל השבת, שהרי היה

דעתו עליו לטלטלו לכשיכבה, והרי בודאי יכבה בשבת כשיכלה השמן ¹²⁸⁸ .

ויש אומרים ¹²⁸⁹ שאין התנאי

מועיל כלום, שהואיל והקצהו מדעתו לבין השמשות, דהיינו שכשהדליק בו היה בדעתו שיהא

השמן דולק בו בבין השמשות, ויהא הנר בסיס לכך, הוקצה לכל השבת כולה. וכן נוהגים

במדינות אלו ¹²⁹⁰ .

ונוהגין

לטלטלו על ידי נכרי ¹²⁹¹ , אפילו

להצניעו כדי שלא יגנב ¹²⁹² , שאסור כל

זמן שהוא דולק כמ"ש בסי' רע"ו ¹²⁹³ . אעפ"כ

אחר שכבה אין בזה איסור, שמאחר שהמנהג כך הרי זה כאלו התנה עליו מתחלה לטלטלו על

ידי נכרי לכשיכבה, ולענין טלטול על ידי נכרי סומכין על סברא הראשונה¹²⁹⁴

שהתנאי מועיל לכשיכבה. וטוב להתנות כך בפירוש ¹²⁹⁵ :

הודלק

אחר כניסת השבת

ו וכל זה בנר שהודלק מבעוד יום, אבל אם הודלק אחר

כניסת השבת ¹²⁹⁶ , דהיינו

משחשכה¹²⁹⁷,

על ידי נכרי לצורך קטנים או לצורך חולה שאין בו סכנה¹²⁹⁸,

או שעבר ישראל והדליקו בין בשוגג בין במזיד ¹²⁹⁹ , מותר

לטלטלו אחר שכבה לצורך גופו או מקומו ¹³⁰⁰ . הואיל ולא

היה מוקצה בתחלת כניסת השבת אלא באמצע השבת כשהיה דולק, לא נעשה על ידי זה מוקצה

לכל השבת כולה, אלא בשעה שהוא דולק בלבד ¹³⁰¹ .

ואפילו אם

הדליקו מבעוד יום, אם היה מותר לטלטלו בבין השמשות, כגון נר של חיה ושל חולה שיש

בו סכנה, אע"פ שנאסר אחר כך בטלטול, כגון שילדה החיה ואינה צריכה לנר, ונתרפא

החולה, מכל מקום כשיכבה הנר מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו, הואיל ולא היה אסור

בטלטול בבין השמשות ¹³⁰² :

לא

הדליקוהו באותה שבת

ז נר שלא הדליקו בו באותה שבת, אפילו הוא של חרס שהוא

מאוס כשהדליקו בו כבר ¹³⁰³ , ואפילו

הדליקו בו נפט שהוא מסריח מותר לטלטלו בשבת¹³⁰⁴

לצורך גופו ומקומו ¹³⁰⁵ , שאינו מוקצה מחמת מיאוס הואיל

והוא ראוי לכסות בו כלים ¹³⁰⁶ .

ואינו דומה

לצרורות ואבנים, שאף שראויים לכסות בהם כלים אסורים בטלטול, לפי שאין עליהם תורת

כלי כלל¹³⁰⁷,

אבל נר זה יש עליו תורת כלי ¹³⁰⁸ :

מנורה

של פרקים

ח מנורה בין גדולה בין קטנה, אם היא של פרקים אסור

לטלטלה ¹³⁰⁹ , אפילו

לצורך גופה ומקומה¹³¹⁰,

אע"פ שלא הדליקו בה באותו שבת, שחוששין שמא תפול מידו ותתפרק ויחזיר פרקיה ¹³¹¹ ויתקעם

ויהדקם בחוזק¹³¹²

ויתחייב משום בונה, כמו שיתבאר בסי' שי"ג ¹³¹³ .

ואפילו אם

אינם של פרקים, אלא יש בה חריצים סביב ודומה לשל פרקים, אסור לטלטלה, גזרה שמא

יאמר הרואה שהיא של פרקים ויבא להתיר אף של פרקים. ואף אם היא קטנה מאוד, שאין דרך

לעשותה של פרקים כלל, והכל יודעים שהם חריצים בלבד ולא פרקים ¹³¹⁴ , אעפ"כ

לא רצו חכמים לחלק בגזרתם בין גדולה לקטנה:

ט וכל זה במנורה, וכיוצא בה מהכלים שדרכן להתפרק

כשנופלים. אבל כלים שאין דרכם להתפרק כשנופלים, כגון כוסות וכיוצא בהם, מותר

לטלטלם ¹³¹⁵ , אף שהם בענין

שאסור להחזיר פרקיהם, כמו שיתבאר בסי' שי"ג ¹³¹⁶ .

ואפילו

מנורה של פרקים, אם פרקיה רפויים לעולם, שאין דרך להדקם בחוזק, מותר לטלטלה ¹³¹⁷ , ואף להחזיר

פרקיה אם נפלו, כמו שיתבאר שם¹³¹⁸

עיין שם הטעם:

קונטרס אחרון

(א) איסטניס כו'. לפי¹³¹⁹ הגהת

הב"ח במרדכי¹³²⁰ צריך

לומר דאאסטניס קאי¹³²¹

שבודאי אינו סותר דברי עצמו תוך כדי דיבור¹³²². וכן

דעת רמ"א¹³²³ לחלק

בין איסטניס לאינו איסטניס. וכן דעת ט"ז¹³²⁴ שלא

להקל באינו איסטניס, אבל על האיסטניס אין לו ראיה מנר ישן של נפט¹³²⁵,

דמיירי בסתם כל אדם. וכיון שדעת רמ"א וט"ז והמרדכי להחמיר באינו איסטניס,

עכ"פ אין להקל נגדם:

[1256] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

נר שדלק בשבת וכבה (ס"א-ד).

(ב)

התנה בעוד יום שיטלטלו לכשיכבה (ס"ה).

(ג)

הודלק אחר כניסת השבת (ס"ו).

(ג)

לא הדליקוהו באותה שבת (ס"ז).

(ד)

מנורה של פרקים (ס"ח-ט).

[1257] רבי מאיר בברייתא מד, א (כל הנרות

מטלטלין, חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת), ופרש"י (ואף על גב שכבה אסור). גמרא

קנז, א (הלכה כרבי שמעון, לבר ממוקצה מחמת איסור, ומאי ניהו, נר שהדליקו בה באותה

שבת). והיינו שרבי שמעון מתיר אף בנר שהדליקו בו בשבת, אחר שכבה, כאמור במשנה מד,

א (כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת), . והלכה כרבי מאיר שאסר אף בזה.

רי"ף כא, א (הלכך נר שהדליקו בה באותה שבת, אף על פי שכבה

אסור לטלטלו, דמוקצה מחמת איסור הוא). טור ושו"ע ס"א (נר שהדליקו בו

באותה שבת, אף על פי שכבה, אסור לטלטלו).

[1258] בעל המאור מז, ב (כל מוקצה מחמת איסור,

כגון נר שהדליק בו בשבת, ומטה שהיו עליה מעות כל בין השמשות, אסורין לטלטל בין

לצורך גופן בין לצורך מקומן). הגהות אשרי פ"ג סי' כ (הדליקו עליו בשבת, אפילו

לצורך גופו ומקומו אסור). שו"ע ס"ב (נר זה שאמרנו שאסור לטלטלו, אפילו

לצורך גופו ולצורך מקומו אסור).

[1259] סי"ב (כלי שמלאכתו לאיסור מותר

לטלטלו, בין לצורך גופו ... בין לצורך מקומו, אבל לצורך הכלי עצמו ... אסור).

[1260] ב"י ד"ה וכתב המרדכי (וטעמא

משום דכלי שמלאכתו לאיסור לא איתקצאי לבין השמשות, שהרי היה מותר לטלטלו לצורך

גופו ולצורך מקומו, אבל נר שהדליקו בו, שבין השמשות היה אסור לטלטלו כלל אפילו

לצורך גופו ומקומו ... הלכך איתקצאי כהאי גוונא לכולי יומא). הובא בט"ז

סק"ב. הגהת הלבוש ס"ב (דבעודו דולק פשיטא דאסור לטלטל בכל גוונא, שהרי

נעשה בסיס לדבר האסור, הלכך איתקצאי כהאי גוונא לכולי יומא).

[1261] גמרא מז, רע"א (הנח

לנר שמן ופתילה הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור), ופרש"י שם (לשלהבת). מלחמות

סופ"ד דביצה יט, ב (מפני שנעשו בסיס לדבר האסור, כלומר שלהבת שאסורה בטלטול

מדבריהם).

וראה גם לקמן (הערה 1276 ).

*

ולא נתבאר הטעם שהשלהבת עצמה אסורה

בטלטול, ומדוע לא תהיה השלהבת מותרת בטלטול כמו הנר עצמו שמותר (לולא היה בסיס

לשלהבת).

ואין לומר שטעם האיסור לטלטל השלהבת הוא

שמא יכבה; שהרי אין איסור כיבוי כשמטלטלים את הנר הדולק בשבת, כדלעיל סי' רעו ס"ט (והערה 931 ), וסי' רעז ס"ה (והערה 1135 ).

ואולי יש לבאר זאת על פי המבואר לקמן

סי' תקב ס"ח (לא התירו לטלטל עצים אלא להסקה בלבד, לפי שהן עומדין ומיוחדין

לכך, אבל שלא לצורך הסקה אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן, מפני שאין עליהם

תורת כלי כלל, והרי הן כאבנים שאסור לטלטלן). והיינו שאף שעומדים ומיוחדים להסקה,

אין עליהם תורת כלי על ידי זה, כיון שכל תשמישם הוא על ידי שמכלים את מציאותם, אם

כן אין יכול לירד עליהם שם כלי בשביל כך.

ואפילו לדעה הב' שם, שמותר לטלטל העצים

ביום טוב אפילו שלא לצורך הסקה, ומבואר הטעם לקמן סי' תמו קו"א ס"ק ג (אבל

התוספות והרא"ש חולקין על זה, וכן פסק הטור ורש"ל וט"ז דיש תורת

כלי על עצים ביום טוב, ומותר לטלטלן כדין כלים שמלאכתן להיתר), היינו דוקא בעצים

שהם עכ"פ מציאות קיימת, שאפשר להשתמש בה כל מיני השתמשויות, אלא שרגילים

להשתמש בהם תשמיש המכלה את מציאותם; משא"כ השלהבת שאין לה שום מציאות קיימת,

בזה מודים כולם שאין עליה תורת כלי ואסורה בטלטול.

וכיון שאין עליה תורת כלי, אסורה

בטלטול, כדלקמן סי' שח ס"ח (כל דבר שאין תורת כלי עליו ואינו מאכל אדם ולא

מאכל בהמה ... אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומים).

אמנם צ"ע לפי זה, שאם כן היה צריך

להאסר טלטול הנר הדולק אף ביום טוב, מטעם שהוא בסיס לשלהבת שהיא מוקצה מטעם שאין

עליה תורת כלי. ואולי הטעם דמותר, מאחר דמותר להדליק את הנר, אם כן אין אנו יכולים

לאסור את השלהבת היוצאה מהנר.

ומה שצריך עיון למעשה לפי זה הוא בגחלת

של מתכת, כמו נר חשמלי או כירה חשמלית, כשאין בה שלהבת בפני עצמה רק המתכת הלוהטת,

והרי המתכת בודאי יש עליה תורת כלי, ואם כן יהי' מותר לטלטלה בשבת. ולפי זה יהי'

מותר לטלטל פנס מאיר בשבת, או אפילו מנורת לילה שמחוברת לתקע חשמלי, ואם יהיה החוט

ארוך יהיה מותר לטלטלו גם מחדר לחדר. ועדיין צ" ע

בכל זה.

*

ואף שלא חל איסור עבודה זרה על השלהבת,

כדלקמן סי' רחצ ס"ח (ושלהבת אין בה ממש, ואין איסור עבודה זרה חל עליה בפני

עצמה ).

מכל מקום חל עליה דין מוקצה. ובמילא חל איסור מוקצה על הנר,

" מפני שהיה בסיס לשלהבת הדולקת בו ".

וראה קובץ דברי תורה ח"ג ע' לח.

[1262] רש"י קמב, ב ד"ה נעשה חבית

בסיס (שאף החבית מוקצה).

וראה גם לעיל סי' רעז ס"ו (ואסורה בטלטול כמוהו), ולקמן

סי' שט ס"ז (שכיון שנעשו בסיס לאיסור, נעשו איסור כמוהו, ואסור לטלטלן כלל).

[1263] תוס' מד, א ד"ה שבנר (נר עיקר

הקצאתו הוא בין השמשות). לבוש סוף ס"ה (מיגו דאיתקצאי לבין השמשות שהוא זמן

תחילת האיסור נשאר באיסורו עד כלות האיסור).

וכן הוא לעיל סי' רעא קונטרס אחרון סק"ג (ומהאי טעמא כל

מוקצה דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולה יומא). לקמן סי' שח

סע"ח (שמתוך שהוקצה ונעשה בסיס לאיסור בבין השמשות הוקצה לכל היום כולו).

[1264] ס"ד-ו (במה

דברים אמורים כשדחאו האדם בידים, דהיינו שהאדם גרם לו האיסור בידים, כגון נר

שהדליקו מבעוד יום וכבה אחר בין השמשות ... אבל דבר שהיה מוקצה בבין השמשות בעל

כרחו של אדם, לא הוקצה לכל השבת כולה, כגון דבר שהיה מוקצה מחמת איסור הבא מאליו,

ולא על ידי גרמת האדם, ומשחשכה נסתלק האיסור, שוב אין בו משום מוקצה), ו סי"א (שמתוך שהוקצית בין השמשות

מדעת האדם, שעשאה בסיס לאיסור, הוקצית לכל השבת כולה).

וכן הוא לקמן סי' שכה ס"ז (שאין אומרים מתוך שהוקצה בין

השמשות הוקצה לכל השבת כולה, אלא בדבר שמקצה אותו האדם מדעתו ודחאו בידים, כגון

תבואה שטחנה ועשאה קמח, אבל לא בדבר שהוא מוקצה בעל כרחו של אדם כמו שנתבאר בסי'

ש"י).

וראה גם לקמן ס"ה ( שהואיל והקצהו מדעתו

לבין השמשות, דהיינו שכשהדליק בו היה בדעתו שיהא השמן דולק בו בבין השמשות, ויהא

הנר בסיס לכך, הוקצה לכל השבת כולה) .

[1265]

רבי זירא מד, א (פמוט שהדליקו עליו בשבת דברי הכל אסור). רמב"ם פכ"ה

ה"י (כגון נר שהדליקו בו בשבת, והמנורה שהיה הנר עליה).

והיינו שכל נר האמור עד כאן, הכוונה למנורת

שמן, כמבואר במ"א סי' רעו ס"ק י ( כל הדלקתן היתה בשמן). ומה שאמרו בגמרא

"פמוט" פירושו "מנורה גדולה".

ונתבאר לקמן ס"ד (הוא עשוי בשביל

השלהבת, לכך הוא טפל אליה ... אף שאותו דבר חשוב מהשלהבת, וכן הדין במנורה).

[1266]

שאם היא של פרקים, יתבאר דינה לקמן ס"ח (אם היא של פרקים אסור לטלטלה ...

אע"פ שלא הדליקו בה באותו שבת).

[1267] רבי שמעון במשנה מד, א (כל הנרות

מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת), ורבי מאיר בברייתא שם (כל הנרות מטלטלין חוץ מן

הנר שהדליקו בו בשבת). טור ושו"ע ס"ו (נר שלא הדליקו בו באותו שבת ... מותר

לטלטלו). ויתבאר לקמן ס"ז.

[1268]

ר' זירא שם (פמוט שהדליקו עליו בשבת דברי הכל אסור, לא הדליקו עליו דברי הכל מותר).

ר"ן שם (כא, א) סוד"ה אמר (ללמד דלא תימא פמוט קפיד איניש עליה ומייחד

ליה להדלקה בלחוד, והוה ליה כמסר הגדול וכיתד של מחרישה, וסלקא דעתך אמינא דאפילו

לא הדליק עליו באותה שבת ליתסר, קא משמע לן).

והיינו שאינו מוקצה מחמת חסרון כיס,

כדלקמן סי' שח ס"ה (סכין של שחיטה ושל מילה ואיזמל של ספרים וסכין של סופרים

שמתקנין בו הקולמוסים, כיון שמקפידים שלא להשתמש בהם תשמיש אחר המותר בשבת, אסור

לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם).

[1269] מ"א ס"ק יב (מותר לטלטלו,

דוקא לצורך גופו או מקומו כמ"ש סי' ש"ח ס"ג).

והיינו כיון שאינו בסיס לדבר האסור, ונשאר רק מה שהוא כלי

שמלאכתו לאיסור, וכדלקמן סי' שח סי"ב (כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו, בין

לצורך גופו ... בין לצורך מקומו, אבל לצורך הכלי עצמו ... אסור).

[1270] אלא שהשמן חמור יותר

מהמנורה, שאסור בכניסת השבת משני טעמים:

(א) משום איסור כיבוי (כדלקמן הערה 1274 ).

וראה גם לקמן (הערה 1286 ),

שמטעם זה השמן חמור יותר מהנר.

(ב) משום שנעשה בסיס לשלהבת (כדלקמן 1276 ).

ועל זה מבאר, שמטעם הראשון אסור להסתפק

ממנו, וכיון שאינו ראוי ליהנות ממנו נאסר אף בטלטול.

ואילו מטעם השני אסור בטלטול, וכל שכן

להסתפק ממנו.

[1271] כתנא קמא דרבי שמעון בברייתא מד, א (מותר

השמן שבנר ושבקערה אסור). וכפירוש הר"ן כ, ב ד"ה תנו (הך בקערה שמדליק

בה קאמר, דומיא דנר). טור ושו"ע ס"א (מותר השמן שבנר שהדליקו בו באותה

שבת, אסור).

[1272]

רי"ף כ, ב (אסור להסתפק ממנו), כא, א (אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו באותה שבת).

שו"ע שם (אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו באותו שבת).

[1273] ס"א (שמא יסתפק מהשמן שבכלי ...

ויש בזה איסור משום מכבה, שעל ידי כן יכבה הנר בזמן קרוב יותר מאם לא היה מסתפק

ממנו כלום ... ואף להאומרים דמותר לחתוך נר של שעוה הדולק ביום טוב ואין בזה משום

מכבה ... מכל מקום חוששין שמא ימלך ויטול מהנר כל השמן ... ונמצא מכהה אור הנר

בשעת נטילתו, ויש בזה משום מכבה לדברי הכל).

וכן הוא לקמן סי' שי ס"ד (נר שהדליקו מבעוד יום, וכבה אחר

בין השמשות, ונשתייר בו שמן, ושמן זה נדחה בידי אדם מלהיות ראוי בשבת, שכשהדליקו

נאסר להסתפק ממנו בשבת משום איסור כיבוי, לכן אסור להסתפק ממנו אף לאחר שכבה הנר

ונסתלק האיסור, שכיון שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה מדעת האדם,

שהקצה אותו מדעתו כשגרם לו האיסור, הוקצה לכל השבת כולה).

ואם הדליק הנר למצות שבת, יש בזה גם טעם נוסף לאיסור, כדלקמן

סי' תקיד סכ"ד (ואותו נר שבירך עליו, הואיל ונתכוין בו לשם מצות הדלקת נרות

ביום טוב, לפיכך אסור להסתפק ממה שנשתייר ממנו לאחר שנכבה ... דכיון שבשעת כניסת

יום טוב היה אסור להסתפק ממנו מחמת שהוקצה כולו לשם הדלקת מצוה ... נאסר לכל יום

טוב כולו).

[1274] ר"ן שם (משום דכיון דאיתקצאי לבין

השמשות מחמת איסור, שהרי המסתפק מן השמן שבנר חייב משום מכבה ... אתקצאי נמי לכולי

יומא, אפילו לאחר שכבה). מ"א סק"ב (דבשעה שהוא דולק אסור להסתפק ממנו

משום מכבה, ומגו דאתקצאי לבין השמשות וכו' (ר"ן)).

[1275] כדלקמן סי' שח ס"ט (מאכלות

האסורות באכילה ... בשבת, כגון משקין שזבו מן הפירות מאליהן בשבת שאסורים בשתיה בו

ביום בלבד, וכן ביצה שנולדה בשבת שאסורה באכילה בו ביום בלבד, וכן חלב שנחלב בשבת

שאסור בו ביום בלבד, וכן כל כיוצא בהם ... אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן).

וראה הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 182.

[1276] גמ' מז, רע"א (הנח לנר שמן ופתילה

הואיל דנעשה בסיס לדבר האסור), ופרש"י (לשלהבת).

וראה לעיל (הערה 1270 ).

[1277]

כדלעיל ס"א.

[1278] מרדכי ריש ביצה רמז תרמב (נר שהדליקו בה בשבת אסור לטלטלו,

ויש מתירין משום דהוי כגרף של רעי. ואין זה נכון, כי כל השוטים יאמרו דאנינו

דעתייהו, ואינו מותר אלא למי שהוא אסטניס, והמחמיר לא הפסיד). רמ"א ס"ב

(ויש אומרים דמי שהוא איסטניס, והנר מאיס עליו, מותר להוציאו, דהוי לדידיה כגרף של

רעי. והמחמיר לא הפסיד).

[1279] סעיף עב (כל דבר מטונף כגון רעי וקיא

וצואה ... מקום שמקפידין עליו שלא יהא בו טינוף, מותר להוציאם לאשפה או לבית הכסא ...

וזה הוא הנקרא בכל מקום גרף של רעי).

[1280] מרדכי שם.

וראה גם לקמן סי' תרמ סי"א (אין כל אדם יכול לומר מאניני

הדעת אני, אלא אם כן ידוע שהוא מאניני הדעת).

[1281]

כדלעיל ס"א וס"ב.

[1282] שו"ע ס"ג (אם נתן עליו הלחם

מבעוד יום, יש מי שמתיר לטלטלו בשבת על ידי לחם זה, ואין לסמוך עליו).

[1283] כמו לענין שלחן, דלעיל סי' רעז

ס"ו ( אם היה מונח על השלחן בכניסת השבת, דהיינו בבין השמשות, גם לחם

(שלצורך השבת), הרי נעשה בסיס לאיסור ולהיתר בכניסת השבת) .

[1284] מ"א סוף סק"ה (וז"ל

רש"י דף מ"ז דבכי האי מוקצה מודה רבי שמעון דהכלי טפל להשלהבת עכ"ל.

ועיי"ש בתוספות. כלומר דידוע דהמנורה טפל להשלהבת ועשויה לכך, ולא עשוי ללחם,

ולכך לא מהני לחם).

והוא האמור ברש"י מז, רע"א (דבכי האי מוקצה מודה רבי

שמעון שהכלי טפל לשלהבת בעודה בו), ובתוס' שם ד"ה הנח (איצטריך למימר בשמן

דנעשה בסיס לדבר האסור, דאי לאו הכי, לא היה הנר אסור לטלטל, דהוי בסיס לדבר האסור

ולדבר המותר ושרי).

והיינו שהנר (המנורה) עשוי לשלהבת ולשמן ולפתילה, ולא ללחם.

משא"כ השלחן עשוי גם ללחם.

[1285] שגם המנורה עשויה לשלהבת

ולשמן ולפתילה, ולא ללחם.

וראה גם לעיל ס"א (ואפילו מנורה

גדולה שדלק עליה נר אחד מבעוד יום, נעשית כולה בסיס לו).

[1286]

רמב"ן מה, סוע"א (ואף אנו נאמר בנר של מתכות לרבי מאיר ורבי יהודה,

דמהני בהו תנאה). שו"ת הרשב"א ח"ג סוס"י רסח (ובמתנה שיהא

מותר לו לאחר שיכבה, כבר ראית דעתי להתיר). ר"ן שם (כא, א) ד"ה והא (והא

דמסקינן דנר שהדליקו עליו באותה שבת אסור, דוקא בשלא התנה עליו, אבל התנה עליו

שיטלטלנו לאחר שכבה, שרי לטלטלה משכבה, ואפילו נר גדול. וכן כתב הרמב"ן

ז"ל). מ"מ פכ"ה ה"י (ודע שדעת הרמב"ן והרשב"א

ז"ל הוא, שתנאי מועיל בנר שהדליקו בו בשבת, כיון שעשוי להכבות. והוא שיתנה מערב

שבת שאינו מסתלק הימנו ולכשיכבה יהא מותר לטלטלו). שו"ע ס"ד (אם התנה מערב

שבת על נר זה שיטלטלנו משיכבה, מותר לטלטלו אחר שכבה).

*

וכל זה הוא בתנאי בנר (מנורה) שאסור

מטעם בסיס לשלהבת, כדלעיל ס"א (נר שהדליקו בו מבעוד יום ודלק עד לאחר שחשכה,

אף על פי שכבה אחר כך, אסור לטלטלו כל השבת כולה

... מפני שהיה בסיס לשלהבת הדולקת בו שהיא מוקצה, ונעשה הנר מוקצה כמוה).

שבזה סוברת הדעה הא' שלפנינו, שמועיל תנאי.

משא"כ השמן, שאיסורו הוא אף מטעם

שמא יסתפק ממנו, כדלעיל ס"ב (השמן שנשאר בנר אחר שכבה משחשכה, אסור לטלטל ...

שבבין השמשות כשהיה דולק, היה אסור להסתפק ממנו משום איסור כיבוי ... ועוד שגם

בטלטול הוקצה בבין השמשות כשהיה דולק, מפני שנעשה בסיס לשלהבת שהוא מוקצה).

בזה נתבאר לקמן סי' שי ס"ד (נר

שהדליקו מבעוד יום וכבה אחר בין השמשות ונשתייר בו שמן, ושמן זה נדחה בידי אדם

מלהיות ראוי בשבת, שכשהדליקו נאסר להסתפק ממנו בשבת משום איסור כיבוי, לכן אסור

להסתפק ממנו אף לאחר שכבה הנר ונסתלק האיסור). ולא נזכר שם תנאי.

*

ולענין השלחן שהנר עומד עליו, שגם

איסורו הוא מטעם בסיס לדבר האסור, כדלעיל סי' רעז ס"ו (אם מדעתו הניח הנר על

הטבלא שיהיה עליה בכניסת השבת, הרי נעשית בסיס להנר וטפלה אליו, ואסורה בטלטול

כמוהו).

הובאו ב' דעות לעיל סי' רעז ס"ו (ויש

אומרים שאינה נקראת בסיס אלא אם כן היתה דעתו שיהיה הנר עליה כל השבת כולה, אבל אם

היה דעתו לסלקו אחר כניסת השבת, על ידי נכרי, או על ידי ניעור או שאר טלטול מן הצד,

הרי זה מותר לנערה, אם הנר של שעוה וכיוצא בו) .

וטעם החילוק בינם, נתבאר לעיל שם (הערה 1150 ).

ולמעשה קיי"ל כאן כדעת " ויש אומרים שאין

התנאי מועיל כלום ... וכן נוהגים במדינות אלו. ונוהגין לטלטלו על ידי נכרי".

ואילו לעיל שם קיי"ל כדעת " ויש אומרים שאינה

נקראת בסיס אלא אם כן היתה דעתו שיהיה הנר עליה כל השבת כולה ... ויש לסמוך על

דבריהם להקל במקום הפסד".

[1287] מ"מ שם (כיון שעשוי להכבות).

מ"א סק"ו (אבל בשאר בסיס לדבר האסור לא מהני תנאי).

[1288] תוס' מד, א ד"ה שבנר (נר, עיקר

הקצאתו הוא בין השמשות, ודחייה בידים לצורך שבת, וחמיר טפי, ולא מהני ביה תנאי).

רבינו ירוחם ני"ב ח"ב סז, ב (יש מי שכתב דנר או מנורה שהדליקו בה באותה

שבת ומתנה בה תנאה ... מותר לטלטלה בשבת. ויש מי שכתב דלא מהני בה תנאה ... וכן נראה

עיקר, דאפילו התנה אסור לטלטלה). הגהות אשרי פ"ג סי' כ (ואפילו תנאי אינו

מועיל לו, כיון דדחיה בידים). רמ"א ס"ד (ויש אומרים דלא מהני תנאי).

[1289] רמ"א שם (וכן נוהגין במדינות אלו).

[1290] רמ"א שם (ונוהגין לטלטלו על ידי

גוי, ואין בזה משום איסור אמירה לגוי, הואיל והמנהג כך, הוי כאילו התנה עליו מתחלה

ושרי כנ"ל).

[1291] מ"א סק"ט (ואף על גב דבסי'

רע"ו ס"ג התיר לומר לעכו"ם, היינו דוקא לצורך גופו ... אבל הכא

מיירי שאינו עושה אלא לצורך הנר שלא יגנוב הנר, וזה אסור אפילו בטלטול מן הצד).

[1292] סעיף י ( אסור לטלטל על ידי

נכרי כדי להצניעו כדי שלא יגנב ). ונתבאר שם בהמשך הסעיף, ובקונטרס אחרון.

[1293] וכן בכל מקום שיש מתירים אפילו

לישראל, התירו לעשותו על ידי נכרי, כד לקמן סי' שיד

סי"ז (ויש לסמוך על דבריהם לענין אמירה לנכרי). סי' תקו ס"ג (לפי שיש מי

שאומר שאפילו ישראל מותר ... לכך יש לסמוך על דבריו להקל על ידי נכרי).

[1294] ב"ח ד"ה ומ"ש שבנר (ולפי

ענ"ד דעת רחוקה היא לומר שהמנהג הוה ליה כאילו התנה עליו, ולכן צריך כל אדם

להתנות על זה סמוך לבין השמשות, שאינו בודל מהנר ומהשמן אלא כל זמן שהוא דולק,

והוא הדין בנרות קנדיל"א שלנו צריך להתנות, ואז מותר לומר לגוי לסלקו מן

השולחן לאחר שכבה).

[1295] תשובת הרשב"א ח"ג סי' רסח (נר

שהדליקו באמצע השבת לחולה שיש בו סכנה או לחיה, אם מותר לטלטלו לאחר שילדה החיה

בשבת ונתרפא החולה ... מסתברא לי, שמותר לטלטלו אם כבה ואינו נמנע ... מדליק בשוגג

בשבת, כמה שאמרת, דאין מוקצה לח[צי] שבת, דכיון שנראה בין השמשות, אף על פי שנדחה

כשהדליקו בו, אין זה מוקצה, דאין מוקצה לחצי שבת). שו"ע ס"ה (נר שהדליקו

בשבת לחיה ולחולה, וילדה החיה ונתרפא החולה, מותר לטלטלו אם כבה. והוא הדין למדליק

בשבת בשוגג וכבה, שמותר לטלטלו).

[1296]

דהיינו אחר בין השמשות, כדלעיל ס"א (שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה

מוקצה ... הוקצה לכל השבת כולה), ושם (הערה 1263 ).

[1297]

ברשב"א ושו"ע שם מיירי בישראל שהדליק לחולה שיש בו סכנה. ורבינו מפרש

בנכרי שהדליק לצורך חולה שאין בו סכנה או קטן, כדלעיל סי' רעו ס"ו (אם הדליק

לצורך חולה אפילו שאין בו סכנה, או לצורך קטנים שדינם כחולה שאין בו סכנה לכל דבר,

מותר לבריאים להשתמש לאורו, שאין כאן גזרה שמא יאמר לנכרי להדליק בשביל החולה,

שהרי דבר מותר הוא אפילו לכתחלה).

[1298] מ"א ס"ק יא (נקט בשוגג דלא

איירי ברשיעא. ובאמת אפילו במזיד שריא, דלא מקרי דחיה בידים אלא אם כן הדליקו מערב

שבת).

[1299] כיון שאינו בסיס לדבר האסור, רק כלי

שמלאכתו לאיסור, שמותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו, כדלעיל סוף ס"א (והערה 1269 ).

[1300] רשב"א שם (שמותר לטלטלו אם כבה ...

דאין מוקצה לחצי שבת). מ"א ס"ק י (דאין מוקצה לחצי שבת אלא אם כן היה

מוקצה בין השמשות).

וכל זה הוא כשמכוין שיהי' בסיס לשלהבת עד שיכבה. משא"כ אם

מכוין שיהי' עליו כל היום, נעשה בסיס עד סוף היום, כדלקמן סי' תנז סוף סי"ח (אבל

לא יטלטל הכלי שהחלה מונחת בו כדי לשפוך מים הללו מתוכה, שכלי זה נעשה בסיס לדבר

האסור בטלטול, דהיינו החלה שהיא אסורה בטלטול לאחר שקרא לה שם), אף דמיירי שהפריש

החלה ביום טוב. ונתבאר שם (הערה קט).

ואם הי' דעתו לנערו בשבת, לא נעשה בסיס כלל, כדלעיל סי' רסה

ס"ה (ואין הכלי נעשה בסיס לדבר האסור כיון שלא היה האיסור בתוכו בבין השמשות,

וגם היה דעתו לנערו).

וראה גם לקמן סי' שי סי"א (אם לא היו המעות

עליה בין השמשות, אלא לאחר כך הניחום עליה ... מותר לטלטלה, אם ניטלו המעות מעליה,

הואיל ולא היתה מוקצה בבין השמשות, אבל בעוד שהמעות עליה אסור לטלטלה מחמת איסור

טלטול המעות שעליה, אבל מותר להטותה ולנערה ולהפיל המעות מעליה ... שגם זו לא

נעשית בסיס לאיסור, הואיל ולא היה האיסור עליה בבין השמשות). וסי' שח ס"ס (אם

אין הקליפות ראויות לבהמה, כגון קליפי אגוזים [ו]שקדים וכיוצא בהן, שהן אסורות

בטלטול כעצים ואבנים, אסור להעבירן מעל השלחן ... מנער בידיו את הטבלא או את המפה

שהקליפות מונחות עליה כבר והן ננערות גם כן ונופלות מעליה מאליהן, שהטבלא לא נעשית

בסיס לדבר האסור הואיל ולא היו הקליפות מונחות עליו בבין השמשות, שהוא תחלת כניסת

השבת). לעיל

סי' רסו סכ"ד.

וחילוק זה נתבאר בהמאור סו, ב (ואין זה

נעשה בסיס לדבר האסור, שלא היו עליהן מבין השמשות, ועוד שלא נתנן תחתיהן אלא על

דעת לשמטן). הובא במ"א סי' רסו ס"ק יד (ולא נאסרו מטעם בסיס לדבר האסור

כיון שלא היו עליהן בין השמשות ... ועוד שלא נתנן תחתיהן אלא על דעת לשמטן (המאור)).

וראה מראי מקומות וציונים.

[1301] שו"ת הרשב"א שם (וזה שהדליקו

לצורך החולה או החיה, אין זו הקצאה ולא דחייה, דאדרבא, מדליקו כדי לטלטלו לצורך

החולה).

[1302] רבי מאיר בברייתא מד, א (כל הנרות

מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת). רב אחא או רבינא קנז, א (פליגי בה רב אחא

ורבינא חד אמר ... במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון). טור ושו"ע

ס"ו (נר שלא הדליקו בו באותו שבת, אפילו הוא של חרס דמאיס

... מותר לטלטלו ,

דמוקצה מחמת מיאוס מותר).

וכן הוא לקמן סי' שח ס"ב (ואפילו כלי שמלאכתו לאיסור שהוא

מוקצה מחמת מיאוסו, דהיינו שאדם מסיח ומקצה דעתו ממנו מחמת מיאוסו מלהשתמש בו

במלאכה אחרת של היתר, כגון נר ישן של חרס שלא הדליקו בו באותה שבת, אין לו דין

מוקצה בשביל כך).

[1303]

רבה ורב יוסף בגמ' מו, א (רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו דנפטא נמי שרי לטלטולה),

ופרש"י (דמסרח). טור ושו"ע שם (ואפילו הוא של נפט דמסריח, מותר לטלטלו).

וכן הוא לקמן שם ( ואפילו אם אינו ראוי כלל להשתמש בו

במלאכה אחרת של היתר מחמת מיאוסו וסרחונו, כגון נר אפילו של מתכת שהדליקו בו נפט,

אעפי"כ אין לו דין מוקצה להאסר בטלטול, אלא מותר לטלטלו).

[1304] מ"א ס"ק יב (דוקא לצורך גופו

או מקומו כמ"ש סי' ש"ח ס"ג). והוא כדלקמן שם ס"ב (מותר לטלטלו

כשאר כלי שמלאכתו לאיסור), וסי"ב (כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך

גופו ... בין לצורך מקומו, אבל לצורך הכלי עצמו ... אסור).

[1305] רבה ורב יוסף שם (הואיל וחזיא לכסויי

בה מנא).

וכן הוא לקמן שם ס"ב (מפני שמכל מקום ראוי הוא לכסות בו

כלים). לעיל סי' רסו סכ"ג (ומוקצה מחמת מיאוס כזה אינו מותר בטלטול בשבת, אלא

אם כן ראוי לכסות בו כלים וכיוצא בזה, כמו שיתבאר בסי' ש"ח).

[1306]

כדלקמן סי'

שח ס"ח (אבל כל דבר שאין תורת כלי עליו ... ואפילו דבר שהוא ראוי להשתמש בו

איזה תשמיש המותר בשבת, כגון אבנים שראויין לפצוע בהן אגוזים, וצרורות שראויות

לכסות בהן כלים, וכל כיוצא בהם, כיון שאין תורת כלי עליהם אסור לטלטלם, אפילו

לצורך גופם ומקומם).

[1307] רב אויא שם (אלא מעתה כל צרורות שבחצר

מטלטלין, הואיל וחזיא לכסויי בהו מנא. אמר ליה הא איכא תורת כלי עליה הני ליכא

תורת כלי עליה). שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרו (כל מוקצה ... מחמת מיאוס,

כל שיש תורת כלי מותר לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו). מ"א ס"ק יג (ודוקא

כשיש תורת כלי עליו (רשב"א)).

וכן הוא לקמן סי' תקיח ס"ה (שפוד שצלו בו בשר, אם הוא

אינו מיוחד לשפוד אלא שלקח עץ חד כעין שפוד וצלה בו באקראי בעלמא, אחר גמר הצלייה ...

אסור לטלטלו בטלטול גמור לאחר שניטל ממנו הצלי, לפי שנמאס ומוקצה. ואף המתירים

מוקצה מחמת מיאוס ביום טוב, לא התירו אלא בדבר שיש תורת כלי עליו, אבל שפוד זה

לאחר שגמרו בו מלאכתו אין עליו תורת כלי כלל, כיון שאינו מיוחד לשפוד, ולפיכך

אפילו לצורך גופו או מקומו אסור לטלטלו).

[1308] גמרא מו, א (הלכך, חוליות, בין גדולה

בין קטנה אסורה לטלטלה). טור ושו"ע ס"ז (מנורה, בין גדולה בין קטנה, אם

היא של פרקים אין מטלטלין אותה).

[1309] שהרי גם מנורה שאינה של

פרקים היא כלי שמלאכתו לאיסור, שלא הותר בטלטול אלא לצורך גופה ומקומה (כדלעיל

הערה 1304 ),

ובשל פרקים אסרו בכל אופן.

[1310] רש"י מו, א ד"ה בשל חוליות (במנורה

של פרקים, שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי). שו"ע שם (דחיישינן שמא

תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי).

[1311]

ברייתא מז, רע"ב (ולא יתקע (בחוזק, רש"י). ואם תקע חייב חטאת).

[1312] ס"כ (ואפילו

בכלי של פרקים אם תקע פרקיו, דהיינו שהדקם בחוזק, בענין שצריך לזה גבורה ואומנות,

הרי זה בנין גמור, וחייב משום בונה).

דיני איסור בנין וסתירה בכלים של פרקים,

יתבארו לקמן שם. וכאן נתבאר דין איסור הטלטול במנורה של פרקים, מחשש שמא יבוא לידי

איסור בונה .

[1313] גמרא מה, ב (הורה ריש לקיש בצידן מנורה

הניטלת בידו אחת מותר לטלטלה, בשתי ידיו אסור לטלטלה. ורבי יוחנן אמר ... מנורה

בין ניטלה בידו אחת בין ניטלה בשתי ידיו אסור לטלטלה), ושם מו, א (מאי חוליות כעין

חוליות, דאית בה חידקי (חיתוכין סביב לה קרונ"ש, ודומה לפרקים, ומאן דחזי סבר

של פרקים הוא, רש"י). הלכך חוליות בין גדולה בין קטנה אסורה לטלטלה. גדולה

נמי דאית בה חידקי, גזירה אטו גדולה דחוליות. כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי (דכולי

עלמא ידעי דלאו חוליות נינהו, רש"י), מר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן).

וקיי"ל כרבי יוחנן, לאסור אף בקטנה דאית בה חידקי, כמבואר בב"י ד"ה

וכל מנורה (דקיימא לן ... כרבי יוחנן, דהלכתא כוותיה לגבי ריש לקיש). טור

ושו"ע שם (מנורה, בין גדולה בין קטנה ... ואפילו אם אינה של פרקים, אלא יש בה

חריצים סביב ודומה לשל פרקים, אסור לטלטלה). לבוש ס"ז (גזירה משום של פרקים).

[1314] מ"א סי' שיג ס"ק יב (ומשמע

מפשט הפוסקים דכל הכלים האלו שרי לטלטלן, ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק,

כמ"ש סוס"י רע"ט, והוא הדין כל כיוצא בו, אבל דבר שאין דרכו להתפרק

שרי בטלטול).

[1315] סעיף כא (כוסות העשויים בחריצים סביב

ומהודקים בחוזק, לדברי הכל אסור להחזירם).

[1316] מ"א ס"ק יד (ואם דרכה להיות

רפוי שרי כמ"ש סי' שי"ג).

[1317]

ריש סכ"א (אם אינו מהדקו כלל אלא מניחו רפוי לגמרי מותר. והוא שדרכו של כלי

להיות כך רפוי לעולם).

[1318] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים ס"ג נתבאר שמי שאינו

איסטניס, אינו יכול לומר איסטניס אני ולהוציאו, כדברי המרדכי.

ואף שהב"ח הגיה בסוף דברי המרדכי

"והמיקל לא הפסיד".

על כרחך צריך לומר דאאיסטניס קאי,

משא"כ באינו איסטניס מודה המרדכי שאסור.

ואף שהב"ח עצמו מתיר אף באינו

אסטניס.

מכל מקום אין להקל נגד כל הפוסקים

האוסרים.

לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תשו.

[1319] ביצה רמז תרמב (נר שהדליקו בה בשבת

אסור לטלטלו, ויש מתירין משום דהוי כגרף של רעי. ואין זה נכון, כי כל השוטים יאמרו

דאנינו דעתייהו, ואינו מותר אלא למי שהוא אסטניס, והמחמיר לא הפסיד). וכן העתיק

הרמ"א (והמחמיר לא הפסיד).

וכתב על זה הב"ח ד"ה ומ"ש שבנר (והרב בהגהת

שו"ע ... משמע דאף האיסטניס יש לו להחמיר, ושרא ליה מאריה ... וצריך לומר

והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד, ובודאי דדעת המרדכי הוא דלכולי עלמא שאינן איסטניס

פשיטא דאסור, אבל לאיסטניס מותר ... אבל לפע"ד אין הוראה זו נכונה, אלא לכולי

עלמא מותר להוציאו אפילו אינן איסטניס, דפשיטא דהוה להו כגרף של רעי).

[1320] מה שכתב "והמיקל לא הפסיד".

[1321] שהרי לפני כן כתב "ואין זה נכון

כי כל השוטים יאמרו דאנינא דעתייהו".

[1322] סעיף ב (ויש אומרים דמי שהוא איסטניס,

והנר מאיס עליו, מותר להוציאו, דהוי לדידיה כגרף של רעי. והמחמיר לא הפסיד).

[1323] סק"ג (וכתב מו"ח ז"ל

שיש כאן חסרון ב' תיבות, וצריך לומר והמחמיר יחמיר והמקיל לא הפסיד. ותימא לי דאם

כן למה כתב בס"ו דמוקצה מחמת מיאוס מותר, תיפוק ליה דמותר דהוה ליה כגרף של

רעי, אלא ודאי אף על פי דמיאוס הוא מכל מקום לא הוה כגרף של רעי).

[1324] בפנים ס"ז ( נר שלא הדליקו בו

באותה שבת, אפילו הוא של חרס שהוא מאוס כשהדליקו בו כבר, ואפילו הדליקו בו נפט

שהוא מסריח, מותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו, שאינו מוקצה מחמת מיאוס) .