קו"א חו"מ, הל' שאלה
(א)
(ב)
(ג)
(ג) עיין ב"ייא גבי המחהויב דמהני בעל כרחו, והיינו מהאי טעמאיג. ואם תמצי לומר דהתם לא מהנייד, היינו משום דהתם לא יהיב ליה מידיטו:
הערות (5)
- יא. סי' שלט ד"ה ומ"ש רבנו וקבל (וקצת משמע שאפילו לא נתרצה הפועל בהמחאה זו).
- יב. משנה שם קיא, א (המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו). טור ושו"ע שם ס"י (וקבל עליו ליתן לו).
- יג. שיש לחנוני עבורו כנגד שכרו.
- יד. שהב"י כתב רק: וקצת משמע. וראה גם כס"מ הל' שכירות פי"א ה"ד בתחילת דבריו. ובשו"ע לא נכתב בפירוש שהוא אפילו בעל כרחו).
- טו. אלא לחנוני (משא"כ באומן, שכלי בעה"ב נמצא אצלו).
(ד)
(ה)
הערות (2)
- יח. ב"מ צ, ב.
- יט. בשעת דישה לא תהיה חסומה (גמרא שם). וכן נפסק ברמב"ם הל' שכירות פי"ג ה"ב. טור ושו"ע סי' שלח ס"ג. וממילא אין נפק"מ מי חסם אותה.
(ו)
הערות (6)
- כ. ב"מ (נב, א) ד"ה מתני' (מזה שלא התירה התורה לפועל ליתן לתוך כליו בכרם גוי, משמע דגזל גוי אסור, ואסור לו אף לאכול).
- כא. סי' שלז סק"א (למאי דקיי"ל גזל גוי אסור, אסור לפועל לאכול בכרם גוי).
- כב. שם פז, ב (שיש לפרש בב' אופנים, כדלקמן). וראה חקרי הלכות ד לב, ב.
- כג. שם ד"ה הניחא (שלמ"ד גזל גוי אסור בא בכרם רעך לאסור אף לאכול בכרם גוי).
- כד. פלפולא חריפתא שם פ"ז סי' ו אות ב (שנשאר בצ"ע על הנמוקי יוסף).
- כה. שם ד"ה כרם רעך (שמפרש שהפסוק בא למעט ואל כליך לא תתן, אבל כרם כותי תתן).