יו"ד סימן ל

סימן ל

[א] [א] בזמן הזה^א. שאין אנו בקיאין בבדיקה דלקמן שהיא לבדוק אם לא בצבץ המוח ויצא אלא בעוף שעצם גולגלתו רך ויכול לינקב נקב דק על ידי הכאה קלה כנשיכת חולדה וכהאי גוונא ויש לחוש שעל ידי זה ניקב נקב דק שאינו נראה לעין. אבל בבהמה שעצם גולגלתה קשה וחזק ולא יוכל לינקב אלא בהכאה גדולה ואם על ידי זה היה ניקב קרום של מוח היה הנקב גדול ונראה לעין והלכך אין צריך בדיקה דלקמן אלא די בבדיקה בראיית העין היטב אם אין נראה נקב בקרום של מוח. אבל אם לא בדק כלל אפילו בראיית העין היא ספק טריפה בבהמה כמו בעוף כדלקמן שכיון שניקב העצם יש לחוש שעל ידי זה ניקב קרום של מוח. ואפילו בנפחת על ידי חולי יש לחוש לנקיבת הקרום. כן כתב התבואות שור^ב ממשמעות פרש"י^ג. ומה שכתב רמ"א דלא חיישינן בבהמה לנקיבת קרום של מוח היינו לנקב דק שאינו נראה בראיית העין. ואף אם לא נתכוין לכך יש להחמיר כהתבואות שור אפילו בדיעבד בנתרוצץ על כל פנים על ידי הכאה שכן הוא בהדיא ברמב"ם^ד לחוש לנקיבת הקרום בנתרוצץ. והיינו כשיש בקעות וסדקים מפולשים כמש"ל^ה אבל כשאין בעצם סדק מפולש אין צריך בדיקה כלל וכמש"ל בשם הש"ך^ו:

[ב] בכל שהוא^ז. אבל אם נשבר העצם אף על פי שחזר ונקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו לא מהני. דלא מהני חזר ונקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו אלא כשהטריפות היא מצד שבירת העצם עצמה כגון ברגל שנשבר העצם ויצא לחוץ שאם חזר ונקשר אמרינן דודאי לא יצא לחוץ שאילו יצא לחוץ ונטרף לא היה חוזר ונקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו^ח. אבל הכא שהטריפות היא משום חשש נקיבת הקרום ואף בעוף המים הטריפות היא משום שסוף הקרום ליפסק כמש"ל^ט לא מהני חזר ונקשר. כמו דלא מהני מהאי טעמא בנשבר הרגל במקום צומת הגידין וחזר ונקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו להאוסרים דלקמן סוס"י נ"ו^י וכמ"ש רמ"א שם שכן עיקר. ודין אווזות ותרנגולות שיש להם חטוטרות בראשיהן ונקבים בגולגלותן עיין לקמן סי' נ"ד^יא: