או"ח סימן תקפח — זמן תקיעת שופר
א
תקפח זמן תקיעת שופר ובו ט' סעיפים:
א זמן תקיעת שופר ביוםא שנאמרב יום תרועה וגו' ביום ולא בלילהג וכל היום כשר לתקיעת שופרד מעלות השחרה עד צאת הכוכביםו אלא שחכמים הצריכו להמתין עד שתניץ החמהז שיצא מכלל ספק לילהח שאין הכל בקיאין בעמוד השחרט ומכל מקום אם עבר ותקע משעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה יצאי ואין צריך לתקוע שנית:
הערות (10)
- א. משנה מגילה כ, ב. טור ושו"ע ס"א.
- ב. במדבר כט, א. גמרא שם.
- ג. רש"י ר"ה כח, א ד"ה קודם. טור ושו"ע שם.
- ד. משנה מגילה שם. טור.
- ה. ר"ה כח, א. וראה משנה מגילה כ, א. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' תפח ס"ג (לענין הלל).
- ו. ראה גמרא שם כ, ב. טור. לעיל שם.
- ז. משנה שם. טור ושו"ע שם.
- ח. רש"י שם ד"ה עד הנץ. מ"א ס"ק א.
- ט. רש"י שם ד"ה וכולן. וראה לעיל שם: לפי שהוא כלילה בעיני הבריות, וש"נ.
- י. טור ושו"ע שם.
ב
ב אם שמע מקצת תקיעה קודם עמוד השחר ומקצתה אחר עמוד השחר נתבאר בסימן תקפ"זיא:
הערות (1)
- יא. סעיף ד.
ג
ג שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום או מתשע בני אדם שתקעו כאחד נתבאר בסימן תק"ציב:
הערות (1)
- יב. סי"ג-ד.
ד
ד יו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופריג אע"פ שהתקיעה בשופר אינה מלאכהיד ואינה אסורה בשבת ויו"ט אלא מדברי סופריםטו משום עובדין דחולטז ולמה אין דוחין איסור קל כזהיז מפני מצות עשה של תורהיח כמו שדוחין אותו בכל יו"ט של ראש השנהיט הואיל ואין בו שבות גמור לפי שהכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרביםכ:
הערות (8)
- יג. משנה כט, ב. טור ושו"ע ס"ה.
- יד. גמרא שם. לבוש ס"ה.
- טו. רמב"ם פ"ב ה"ו.
- טז. משמעות הגמרא ורש"י [ עיין ברש"י שבת ג' ע"ב ד"ה הדביק (דרדיית הפת שבות היא), וברי"ף ור"ן שם (א, ב) ד"ה אמר (לאו שבות היא אלא עובדין דחול), ובגמרא דף קי"ז ע"ב (כמה דאפשר לשנויי משנינן) ורש"י שם ד"ה מרדה (שהוא דרך חול), ובב"י סי' רנ"ד ד"ה ומ"ש ואם בשוגג, ולעיל שם ס"ט. ותקיעת שופר שוה לרדיית הפת כמבואר בר"ה שם ושבת שם]. וראה שלחן המלך ח"ב ע' קצה הערה 1. וראה גם לקמן סי' תקפט ס"ב. סי' תקצו ס"ב. סי' תרכג סי"א.
- יז. ראה לעיל סי' רנד ס"ז וס"ט (שהתירו רדיה לצורך שבת). סי' שו סי"ח (שהתירו עובדין דחול מפני מצוה).
- יח. רמב"ם שם. מ"א סק"ד. וראה רשימות חוברת ס. אג"ק ח"ב ע' רמג, רסד. ח"ט ע' רג. שלחן המלך שם ע' קצה-קצז.
- יט. ראה לקו"ש ח"ג ע' 948 הערה 4. שלחן המלך שם ע' קצז-ח.
- כ. רבה ב גמרא ר"ה שם. רמב"ם שם. טור ולבוש שם. מ"א שם. ט"ז ס"ק ה.
ה
ה ודין טלטול השופר בשבת זו כדין טלטולו בכל שבתות השנה שאין מטלטלין אותו כי אם לצורך מקומו או לצורך גופוכא דהיינו לסמוך בו את הקערה וכיוצא בזהכב במה דברים אמורים בשבת אבל אם חל בחול אע"פ שמותר לטלטלוכג אפילו שלא לצורך גופו ומקומו כיון שתוקעין בו ביום ודינו ככלי שמלאכתו להיתר שנתבאר בסימן ש"חכד מכל מקום אסור להשתמש בוכה וליהנות ממנוכו בו ביוםכז כגון לסמוך בו את הקערה וכיוצא בזה שהרי הוקצה למצותוכח וכמו שיתבאר בסימן תרס"הכט ע"ש:
הערות (9)
- כא. אור זרוע הל' שבת סי' פו אות א. הגהות אשרי שבת פ"ב סי' כד. רמ"א ס"ה. וראה גם לעיל סי' שח ס"כ.
- כב. ראה לעיל שם סי"ב.
- כג. ראה ט"ז סי' תקצו בסופו.
- כד. סעיף טז.
- כה. מ"א סק"ה.
- כו. ראה לעיל סי' תקיד סכ"ד (בנר של יום טוב, שאסור להסתפק ולאכלו אבל מותר לטלטלו). לקמן סי' תרלח ס"ה (בסכך ודפנות סוכה, שאסור להסתפק לחצוץ בו שיניו אבל מותר להריח וכיו"ב). מ"מ וציונים.
- כז. משא"כ לאחר זמנו. וראה לעיל סי' כא ס"א. סי' מב ס"ו. לקמן סי' תרלח סי"ט.
- כח. מ"א שם.
- כט. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א-ב. לעיל סי' תקיד סכ"ד (לענין נר של יום טוב). לקמן סי' תרלח ס"א-ב (לענין סכך ודופני סוכה). קו"א לעיל סי' רסג ס"ק ז. סי' רסה ס"ק א.
ו
ו קטן התוקע בשבת זו בית דין מצווין להפרישו אע"פ שלא הגיע לחינוךל כמ"ש בסי' שמ"גלא ע"ש.
(אע"פלב שעיקר מצות שמיעת שופרלג היא שמיעת קולו בלבדלד מכל מקום) אם התוקע הוא פטור ממצוה זו אינו מוציא אחרים ידי חובתן בתקיעתולה ואלו הן הפטורים נשיםלו ועבדיםלז מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמאלח וחרש ושוטה וקטןלט אע"פ שהגיע לחינוך אינו מוציא את הגדולים ידי חובתן שחייבים מן התורהמ:
הערות (11)
- ל. ר"ן (ט, ב) ד"ה והנ"מ. מ"מ פ"ב סוף ה"ז (ממשמעות הרמב"ם שם). ולענין יו"ט ראה לקמן סי' תקצו ס"ב.
- לא. סוף ס"א, וש"נ.
- לב. בקונטרס השלחן כתב שכאן מתחיל סי' תקפט. וכ"מ לקמן סי' תקצב סוף ס"ח.
- לג. בקונטרס השלחן הגיה: תקיעת שופר.
- לד. לבוש סי' תקפט ס"א. וכדלעיל סי' תקפה ס"ד.
- לה. משנה כט, א. טור ושו"ע ס"א.
- לו. גמרא ל, א ממשנה קידושין כט, א. טור ושו"ע ס"ג. וראה גם לקמן סי' תקפט ס"ב. סי' תקצב ס"ח.
- לז. רש"י כט, א ד"ה ועבדים. רמב"ם פ"ב ה"א. וראה גם לעיל סי' קפו סוף ס"א.
- לח. גמרא ל, א. טור ושו"ע שם.
- לט. משנה כט, א. טור ושו"ע ס"א.
- מ. ראה לעיל סי' קפו ס"ג. סי' רעא ס"ז.
ז
ח
ט
ט טומטום ואנדרוגינוסמט אין חייבין אלא מספק שמא הן זכריםנ לפיכך אינן מוציאין את אחרים שחייבים בודאינא אבל מוציא הוא האנדרוגינוס את האנדרוגינוס כמותונב שאינו חייב אלא מספק אבל אינו מוציא את הטומטוםנג ואפילו טומטום כמותו אינו מוציאנד אף על פי ששניהם ספק דשמא לכשיקרע טומטום זה ימצא זכר ולכשתקרע זו תמצא נקבהנה:
הערות (7)
- מט. גמרא [ברייתא] כט, א. טומטום שהוא אטום לגמרי ולא נודע אם הוא זכר או נקבה, ואנדרוגינוס שיש לו זכרות ונקבות (לעיל סי' יז ס"ב).
- נ. רש"י שם ד"ה וטומטום. דעה הב' בלבוש ס"ד. וראה ב"ח ד"ה אנדרוגינוס בשם רש"ל בביאורו לטור. אליה זוטא ס"ק א. וראה גם לעיל סי' יז ס"ב. לקמן סי' תרמ ס"ב.
- נא. ברייתא שם. רמב"ם פ"ב ה"ב. מ"א סק"ב.
- נב. ברייתא שם ורש"י ד"ה אנדרוגינוס. טור ושו"ע ס"ד.
- נג. משמעות הברייתא שם (שאינו מוציא אלא מינו).
- נד. ברייתא שם. טור ושו"ע שם.
- נה. רש"י שם ד"ה טומטום. רמב"ם שם. טור ולבוש סוף ס"ד. וראה גם לעיל סי' קצט ס"ח.