או"ח סימן תעו — מנהג אכילת צלי בליל פסח

תעו מנהג אכילת צלי בליל פסח ובו ז' סעיפים:

א מקום שנהגו לאכול בשר צלי בליל פסח אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול^א משום גזירה שמא יאמרו פסח הוא^ב אסור להם לשנות מנהגם ואף בניהם אחריהם אינן רשאין לשנות מנהג אבותיהם^ג ואף מי שבא לדור שם ממקום שנהגו לאכול אסור לו לאכול עיין סי' תס"ח^ד ובמדינות אלו נהגו שלא לאכול^ה:

ב ובכל מקום אסור לאכול בלילה זה גדיים המקולסין^ו (פירוש מקולס הוא לשון מזוין^ז שכרעיו^ח ובני מעיו בשעת צלייתו^ט הן תלוין למעלה מראשו^י או מצדו^יא כגבור מזוין שכובע נחושת למעלה מראשו^יב וכלי זיינו בצדו^יג) דהיינו גדי או כבש צלוי כולו כאחד^יד (ראשו על כרעיו ועל קרבו^טו) ולא נחסר ממנו שום אבר^טז שהרי זה דומה לצליית הפסח^יז שהיה נצלה כשהוא שלם כולו כאחד (וכרעיו ובני מעיו תלוין חוצה לו^יח) ויהא נראה כאוכל פסח בחוץ^יט אבל אם צלה אותו כשהוא מחותך^כ או אפילו כשהוא מחובר אלא שנחתך אבר אחד מגופו קודם הצלייה^כא או ששלק בו אבר אחד כשהוא מחובר^כב ואח"כ צלה אותו כולו כאחד הואיל ואינו דומה לצליית הפסח הרי זה מותר במקום שנהגו לאכול צלי בלילה זה^כג:

ג אפילו בשר עגל ועוף שאין הפסח בא מהם וכן כל דבר הטעון שחיטה אסור לאכלו צלי במקום שנהגו שלא לאכול^כד לפי שהעולם יטעו בין צלי לצלי^כה ויבואו להתיר גם בשר צלוי מכבשים ועזים כיון שהכל מין בשר אבל דבר שאינו טעון שחיטה כגון דגים וביצים מותר לאכלם צלויים^כו לפי שאינן דומין כלל לבשר ולא יטעו בהם:

ד צלי קדר^כז (פירוש^כח שנצלה בקדירה בלא מים ושום משקה אלא מתבשל במוהל היוצא ממנו) אף על פי שאינו דומה לצליית הפסח שהפסח שנצלה בקדירה פסול^כט אף על פי כן במקום שנהגו שלא לאכול צלי יש לאוסרו מפני מראית העין שלא יטעו להתיר גם צלי אש ואפילו אם בשלו מתחלה במים ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מטעם זה ומכל מקום לצורך חולה קצת יש להקל בזה^ל כי יש מי שמתיר^לא צלי קדר אבל אם צלאו אפילו צלי אש ואח"כ בישלו מותר^לב לפי שהבישול מבטל את הצליה וכיוצא בזה בפסח פסול^לג:

ה יש ליזהר שלא לאכול ולא לשתות בסעודה זו הרבה יותר מדאי^לד שלא יאכל האפיקומן באכילה גסה^לה דהיינו שאינו תאב כלל לאכול^לו שאז אינו עושה [מצוה] מן המובחר שאף שהאפיקומן הוא זכר לפסח והפסח היה נאכל על השובע דהיינו שהוא שבע כבר ולכן אוכלין האפיקומן אחר גמר כל הסעודה כמו שיתבאר בסי' תע"ז^לז מכל מקום צריך שיהא לו קצת תאוה לאכול^לח אבל כשאינו מתאוה כלל ואוכל הרי זו אכילה גסה ואין זו מצוה מן המובחר אבל מכל מקום יוצא ידי חובתו באכילה זו^לט.

אבל אם שבע כל כך עד שנפשו קצה באכילה מרוב שובעו אף שדוחק את עצמו לאכול אינו יוצא ידי חובתו באכילה זו שאכילה גסה כזו אינה נקראת אכילה כלל^מ כמו שיתבאר בסי' תרי"ב^מא:

ו נוהגין בקצת מקומות לאכול ביצים בסעודה זכר לאבילות^מב חורבן בית המקדש שכשהיה קיים היו מקריבין פסח^מג ואוכלין בלילה זה ועכשיו אין לנו פסח^מד לכן מתאבלין עכשיו על זה^מה ומזה הטעם אוכלין ביצים גם בלילה השני^מו:

ז יש נוהגין שלא לאכול בלילה זה שום טיבול רק שני טיבולים אלו^מז דהיינו טיבול הראשון שקודם אמירת ההגדה וטיבול המרור בחרוסת כדי שיהא ניכר^מח ששני טיבולים אלו הם לשם מצוה: