או"ח סימן שסז — דין אם אשה יכולה לערב

שסז דין אם אשה יכולה לערב ובו סעיף אחד:

א אשתו של אדם מערבת עליו משלו שלא מדעתו^א אפילו אם מיחה^ב בה^ג שלא לערב ואפילו אינו רגיל לערב עמהם^ד.

במה דברים אמורים כשאוסר עליהם החצר אם לא יערב עמהם^ה כגון שאין ביתו פתוח אלא לחצר זו בלבד ואין לו דרך אחרת לצאת מביתו לרשות הרבים אלא דרך חצר זו^ו אבל אם הוא פתוח לשתי חצירות באחת הוא רגיל לצאת ולבא תדיר שאוסר עליהם ובאחת אינו רגיל לצאת ולבא תדיר^ז שאינו אוסר עליהם כלל^ח אלא שאסור לטלטל ממנה לביתו^ט באותה שרגיל בה מערבת עליו אשתו בעל כרחו ואפילו איננו רגיל לערב עמהם אבל באותה שאינו רגיל בה אינה מערבת עליו בעל כרחו אלא אם כן הוא עצמו היה רגיל לערב עמהם^י אבל אם לא הורגל עדיין לערב עמהם אינם יכולים ליטול עירובו שלא מרצונו ברצון אשתו כיון שאינו אוסר עליהם^יא.

והוא שגילה דעתו בפירוש שאינו רוצה אבל כל זמן שלא אמר כן בפירוש יכולה אשתו ליתן להם עירובו אע"פ שאינו אוסר עליהם ואינו רגיל לערב עמהם לפי שמן הסתם נוח לו בעירוב אשתו^יב.

אבל אינה יכולה לזכות משלו לאחרים שלא בידיעתו^יג אפילו לבני חצר שאוסר עליהם ורגיל לערב עמהם אבל יכולה היא לזכות להם ממזונותיה שהוא שלה^יד.

ואם אין הבעל והאשה בעיר יכולים בני הבית לערב משלו^טו שלא בידיעתו שמן הסתם לא יקפיד עליהם והוא שאין הבית פתוח אלא לחצר אחת^טז שעירוב זה בודאי זכות הוא לו^יז ואין לו בו צד חובה וזכין לאדם שלא מדעתו^יח אבל אם הוא פתוח לשתי חצירות אין כל אחת מהן יכולה לערב עליו משלו^יט ממה שנותנים לה בני ביתו שלא בידיעתו^כ כי עירוב זה איננו זכות לו ודאי כי שמא לא יחפוץ לערב עם חצר זו אלא עם זו ומכל מקום אם הוא רגיל לערב באחת מהן יכולה היא לערב עליו שלא מדעתו ממה שנותנים בני ביתו^כא כי מן הסתם חפץ הוא בעירובה גם היום כמו עד עתה^כב.

אבל מי שעירב כבר עם בני החצר^כג ועירובו קיים^כד ואח"כ חזר בו מעירובו אין חזרתו כלום ועירובו עירוב בעל כרחו אם אוסר עליהם^כה או שרגיל לערב עמהם אבל אם אינו אוסר עליהם ואינו רגיל לערב עמהם ועירב עמהם באקראי ואח"כ חזר בו הרי נתבטל עירובו ואם רוצה לחזור ולערב צריך לחזור ולזכות בעירובו: