או"ח סימן שמא — היתר נדרים בשבת

שמא היתר נדרים בשבת ובו ד' סעיפים:

א מתירין נדרים בשבת אם הם לצורך השבת^א כגון שנדר שלא לאכול בשר^ב או שלא לשתות יין^ג או שנדר ממלבוש הצריך לו היום^ד ואפילו היה לו פנאי להתירם קודם השבת מותר^ה אבל נדרים שאינם לצורך השבת אין מתירים בשבת^ו אפילו לא היה אפשר להתירם קודם השבת אבל הבעל יכול להפר נדרי אשתו אפילו שאינם לצורך השבת וכן האב לבתו לפי שאם לא יפר לה ביום שמעו לא יוכל עוד להפירם^ז:

ב מי שנשבע לעשות מלאכה פלונית עד זמן פלוני ולא נזדמן לו לעשותה עד יום האחרון של אותו זמן ואותו יום בא בשבת ואי אפשר לעשותה בשבת ויש לו פתחים להתיר נדרו משבועתו מתירין לו אפילו בשבת^ח מפני שאם לא יתירו לו היום אי אפשר להתירו לו למחר^ט:

ג התרת חרמים דינה כהתרת נדרים ואין מתירין אלא לצורך השבת^י אבל נהגו להתיר חרמי הקהל אפילו אינם לצורך השבת^יא לפי שאין דרך להיות כנופיא אלא בשבת ואם לא יתירוהו בשבת לא יתאספו ביום אחר ונמצא שאין לו היתר לעולם^יב.

אבל אין מחרימין בשבת כי אם מדבר שהוא לצורך שבת^יג וכן למי שחילל שבת^יד אבל לא למי שעבר עבירה אחרת^טו אבל דבר שיש בו תיקון המדינה^טז ואם לא יחרימו בשבת לא יתאספו ביום אחר ויגרע התיקון אזי מותר להחרים כמו שמותר להתיר הנדר או החרם מטעם זה^יז ולכן אין למחות במה שנהגו בירידים שהשמש קורא מתוך הכתב מי שהוא מוחרם על פי בית דין משום חובותיו מפני שצריך להכריז בשבת שמתאספים כולם ויודעים לכופו בעירו לשלם ולולי זה היו נפסדין החובות וכל משא ומתן^יח וכן מי שביזה החכם יכול לנדותו לכבודו^יט מפני שזהו ג"כ תיקון המדינה להעמיד המשפט על תילו וגם דבר מצוה הוא משום כבוד התורה^כ ואין צריך לומר שמותר להחרים בשבת בדבר הנוגע על הכלל^כא כמו שהחרימו בשבת את העוסקים בספרי הטבע כל ימיהם^כב:

ד מי שנדוהו בחלום מתירין לו בשבת^כג: