שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים חלק ב הלכות שבת

או"ח סימן שלב — שלא לילד הבהמה בשבת

א

שלב שלא לילד הבהמה בשבת ובו ג' סעיפים:

א אין מילדין את הבהמהא ולא אפילו מסעדיןב דהיינו לאחוז בולד שלא יפול לארץג וכן שאר צרכי הולד שהתירו לטרוח בהם ביו"ט כמ"ש בסי' תקכ"גד אסור לטרוח בהם בשבתה:

הערות (5)
  1. א. משנה קכח , ב. טור ושו"ע ס"א. היינו למשוך הולד מן הרחם (לקמן סי' תקכג ס"ג).
  2. ב. רא"ש פי"ח סי' ד – ראה ט"ז סק"א. מ"א סק"א.
  3. ג. רב יהודה בגמ' שם. ט"ז שם. וראה גם לקמן סי' תקכג ס"ג.
  4. ד. סעי' ג-ד.
  5. ה. משמעות הט"ז שם. אליה זוטא ס"ק א בשם מלבושי יו"ט (לבוש ס"א) ונחלת צבי ס"ק א.

ב

ב אין מפרכסין לבהמה גלדי מכה ולא סכין מכתה בשמןו שאסור לטרוח בשביל בהמהז במה דברים אמורים בגמר מכה שאינו עושה לה אלא לתענוג בעלמא אבל כשלא נתרפאה המכה שיש לה צער ממנה מותר לטרוח בשבילהח:

הערות (3)
  1. ו. ברייתא נג , ב. טור ושו"ע ס"ב.
  2. ז. ראה תוס' נג, א ד"ה מהו.
  3. ח. מסקנא דגמ' שם . טור ושו"ע שם.

ג

ג אם אכלה כרשינין הרבה ומצטערת יכול להריצה בחצר כדי שתתייגע ותתרפהט ואע"פ שזהו רפואה לה ועל כל רפואה גזרו משום שחיקת סמניםי מכל מקום ברפואת בהמה לא גזרו מפני שאין אדם בהול כל כך על רפואת בהמתו שיבא לשחוק סמניםיא וכן אם אחזה דם יכול להעמידה במים כדי שתצטנןיב ואם הוא ספק שאם לא יקיזו לה דם תמות מותר לומר לנכרי להקיז להיג שמתוך שאדם בהול על מיתת בהמתו אם לא נתיר לו ע"י נכרי יבא להקיז בעצמויד:

הערות (6)
  1. ט. ברייתא שם וכרבא דפסק כרבי יאשיה . טור ושו"ע ס"ג.
  2. י. ט"ז סק"ב.
  3. יא. ב"ח ד"ה ואם אכלה. ט"ז שם. מ"א סק"ב.
  4. יב. רי"ף (כד, ב) ו רמב"ם פכ"א ה"ל ורא"ש פ"ה סי' ג ע"פ מה דאיפסקא הלכתא כרבי יאשיה ודלא כברייתא שם . טור ושו"ע ס"ד.
  5. יג. מרדכי שם רמז שמ. שו"ע ס"ד.
  6. יד. מרדכי שם. ט"ז סק"ג. מ"א סק"ג.