או"ח סימן שכז — דיני סיכה בשבת

שכז דיני סיכה בשבת ובו ה' סעיפים:

א החושש במתניו לא יסוך שמן וחומץ^א (מעורבים^ב) מפני שאין דרך לסוך בהם אלא לרפואה^ג וכל שהדבר ניכר שמתכוין לרפואה אסור מטעם שיתבאר בסי' שכ"ח^ד אבל סך הוא בשמן^ה (לבדו^ו) אבל לא בשמן ורד^ז לפי שדמיו יקרים ואינו מצוי ואין רגילים לסוך בו אלא לרפואה^ח ואם הוא מקום שמצוי בו שמן ורד ודרך בני אדם לסוכו שלא לרפואה מותר לסוך בו אפילו לרפואה^ט ובמקומות אלו שאין נוהגין לסוך בשמן כי אם לרפואה אסור לסוך בשום שמן לרפואה מפני שהדבר ניכר שמתכוין לרפואה^י ולכן אסור לסוך הראש שיש בו חטטין^יא:

ב מותר לסוך ולמשמש ביד על כל הגוף להנאה^יב ובלבד שישנה מדרך חול^יג דהיינו שיסוך וימשמש ביחד^יד ולא ימשמש בכח^טו אלא ברפיון ידים^טז:

ג אין מגרדין^יז בכלי המיוחד לכך^יח כדרך חול^יט אלא אם כן היו ידיו או רגליו מטונפות בטיט או צואה^כ ואם היה לו מגרדת המיוחדת לשבת מותר^כא ומזה נהגו הבתולות להיות להן כלי משער חזיר המיוחד לשבת^כב כמ"ש בסי' ש"ג^כג:

ד לא יסוך רגלו בשמן כשהיא בתוך המנעל או הסנדל^כד החדשים^כה מפני שעורן מתרכך ע"י לכלוך השמן ודומה לעיבוד^כו אבל סך הוא את רגלו ואח"כ מניחה במנעל וסך הוא את כל גופו ומתעגל על גבי העור ואינו חושש^כז והוא שלא יהא בשמן הנישוף מגופו שיעור כדי לעבדו אפילו יש בו כדי לצחצחו מותר^כח והוא שלא יתכוין הוא אפילו לצחצחו^כט גזרה משום לעבדו^ל:

ה הדורס על העור^לא עד שיתקשה או המרככו בידיו ומושכו ומשוה אותו כדרך שהאומנים עושים חייב משום מעבד^לב: